חוק לישראל - פרשת חוקת, יום שלישי

תורה

(יא) הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: דְיִקְרַב בְּמִיתָא לְכָל נַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא וִיהֵי מְסָאָב שַׁבְעָא יוֹמִין:
(יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר: הוּא יַדֵי עֲלוֹהִי בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה יִדְכֵּי וְאִם לָא יַדֵי עֲלוֹהִי בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה לָּא יִדְכֵּי:
(יג) כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ: כָּלּ דְיִקְרַבּ בְּמִיתָא בְּנַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא דִי יְמוּת וְלָא יַדֵי עֲלוֹהִי יָת מַשְׁכְּנָא דַיְיָ סָאֵב וְיִשְׁתֵּצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מִיִשְׂרָאֵל אֲרֵי מֵי אַדָיוּתָא לָא אִזְדְרִיקוּ עֲלוֹהִי מְסָאָב יְהֵי עוֹד סְאוֹבְתֵּיהּ בֵּיהּ:
(יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: דָא אוֹרַיְתָא אֱנַשׁ אֲרֵי יְמוּת בְּמַשְׁכְּנָא כָּל דְעָלֵל לְמַשְׁכְּנָא וְכָל דִי בְמַשְׁכְּנָא יְהֵי מְסָאָב שַׁבְעָא יוֹמִין:
(טו) וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא: וְכָל מַן דַחֲסַף פְּתִיחַ דְלֵית מִגוּפַת שְׁיִיעַ מַקַף עַלוֹהִי מְסָאָב הוּא:

נביאים שופטים פרק יא

(יא) וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי יְהוָה בַּמִּצְפָּה: וַאֲזַל יִפְתָּח עִם סָבֵי גִלְעָד וּמַנִּיאוּ עַמָא יָתֵיהּ עֲלֵיהוֹן לְרֵישׁ וּלְרַבָּא וּסְדַר יִפְתָּח יַת כָּל פִּתְגָמוֹהִי קֳדָם יְיָ בְּמִצְפַּיָא:
(יב) וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי: וּשְׁלַח יִפְתָּח אִזְגַּדִּין לְוָת מַלְכָּא דִּבְנֵי עַמּוֹן לְמֵימָר מַה לִי וָלָךְ אֲרֵי אֲתֵיתָא לְוָתִי לְאַגָחָא קְרָבָא בְּאַרְעִי:
(יג) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם: וַאֲמַר מַלְכָּא דִּבְנֵי עַמּוֹן לְאִזְגַּדֵּי יִפְתָּח אֲרֵי נְסִיב יִשְּׂרָאֵל יַת אַרְעִי בְמִסְקֵיהּ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹנָא וְעַד יוּבְקָא וְעַד יַרְדְּנָא וּכְעַן אָתֵיב יַתְהֶן בִּשְׁלָם:
(יד) וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן: וְאוֹסִיף עוֹד יִפְתָּח וּשְׁלַח אִזְגַּדִּין לְוָת מַלְכָּא דִּבְנֵי עַמּוֹן:
(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן: וַאֲמַר לֵיהּ כִּדְנַן אַמַר יִפְתָּח לָא נְסִיב יִשְּׂרָאֵל יַת אַרְעָא דְּמוֹאָב וְיַת אַרְעָא בְּנֵי עַמּוֹן:

כתובים תהילים פרק עג

(טז) וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל (היא) הוּא בְעֵינָי: וַחֲשִׁיבֵית לְמִדַע יַת דָא לְעוּת הוּא בְעֵינָי:
(יז) עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם: עַד זְמַן פּוּרְקָנָא דְאֵיתֵי לְוַת מַקְדְשֵׁי אֱלָהָא אֶתְבְּיַן לְסוֹפְהוֹן:
(יח) אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת: בְּרַם בְּקִבְלַיָא שַׁוִיתָא לְהוֹן דְמִיתִנוּן לְשַׁהְוָתָא:
(יט) אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת: הֵכְדֵין הֲווֹ לְצָדוֹ כְשַׁעְתָּא כָּלוּ אִשְׁתֵּיצוּן מִן אִתְרַגַשְׁיָן:
(כ) כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה: הֵיךְ חֶלְמָא מִן גְבַר דְמִתְּעָר יְיָ לְיוֹם דִינָא רַבָּא בְּאִתְּעַר יַתְהוֹן מִן בֵּית קְבוּרְתְּהוֹן בִּרְגַז דְמוּתְהוֹן תִּבְסַר:

משנה גיטין פרק ו

א. הָאוֹמֵר הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, יַחֲזוֹר. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, לֹא יַחֲזוֹר. לְפִיכָךְ אִם אָמַר לוֹ הַבַּעַל אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֶן לָהּ, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, יַחֲזוֹר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הָאוֹמֶרֶת טוֹל לִי גִטִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, לֹא יַחֲזוֹר:

ברטנורה  (א) האומר התקבל. אם רצה לחזור יחזור. דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו: לא יחזור. דכיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה: אף האומרת טול לי גיטי. לשון קבלה הוא. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

ב. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי, צְרִיכָה שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים. שְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ אָמְרָה וּשְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ קִבֵּל וְקָרַע, אֲפִלּוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָאַחֲרוֹנִים, אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּטָּהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאֶחָת, אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ בִּלְבָד. וְכֹל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר אֶת גִּטָּהּ, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ:

ברטנורה  (ב) צריכה. להביא לפנינו שתי כיתי עדים: שנים שיאמרו בפנינו אמרה. לו לקבלו: ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע. ובשעת השמד שנו, שגזרו על המצות והיו קורעים הגט מיד, שלא ייראה: ואפילו הן כו'. שהשנים שאמרה בפניהם הם עצמם ראו כשקבלו: או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד. שלישי, שנעשה עד בזו ובזו, מצטרף עמהם: היא ואביה. או היא או אביה. היא יש לה יד דהא גדולה היא. ואביה נמי זכאי לקבלו: אינה מתגרשת. ואפילו בקבלת אביה, דכתיב (דברים כ''ד) ושלחה מביתו, מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצאה זו שמשלחה וחוזרת:

ג. קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי, אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָה. לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לַחֲזוֹר, יַחֲזוֹר, שֶׁאֵין קָטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ אָבִיהָ, צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִטָּהּ, אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, פָּסוּל. הֲרֵי הִיא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, כָּשֵׁר. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וְקִבְּלוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, פָּסוּל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. הָבֵא לִי גִטִּי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וֶהֱבִיאוֹ לָהּ מִמָּקוֹם אַחֵר, כָּשֵׁר:

ברטנורה  (ג) במקום אחר פסול. שהבעל מקפיד שאין רצונו שילעיזו עליו שם: הרי היא במקום פלוני. אינו אלא כמראה מקום, שם תמצאנה: ורבי אליעזר מכשיר. דסבר איהו דמדעתיה מגרש איכא קפידא, איהי דבעל כרחה מתגרשת מראה מקום היא לו. ואין הלכה כרבי אליעזר:

ד. הָבֵא לִי גִטִּי, אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הִתְקַּבֵּל לִי גִטִּי, אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה מִיָּד. הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִיָּד:

ברטנורה  (ד) הבא לי גטי אוכלת בתרומה. אם אשת כהן היא. עד שיגיע גט לידה: לאותו מקום. שכך אמרה לו לא תהא שלוחי אלא שם: ורבי אליעזר אוסר מיד. משפירש מאצלה. ורבי אליעזר לטעמיה דמכשיר כשקבלו במקום אחר, דמראה מקום היא לו ומשעת קבלה איגרשה לה, לפיכך משעה שפירש מלפניה אסורה, שמא מצאו חוץ לעיר וקבלו הימנו. ואין הלכה כר''א:

ה. הָאוֹמֵר כִּתְבוּ גֵט וּתְּנוּ לְאִשְׁתִּי, גָּרְשׁוּהָ, כִּתְבוּ אִגֶּרֶת וּתְנוּ לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיְתֵּנוּ. פִּטְרוּהָ, פַּרְנְסוּהָ, עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּמּוּס, עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי, לֹא אָמַר כְּלוּם. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, הַיּוֹצֵא בַקּוֹלָר וְאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר, אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִשְׁיָרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, אַף הַמְסֻכָּן:

ברטנורה  (ה) כתבו אגרת וכו'. שהגט קרוי אגרת שכך כתוב בו ואגרת שבוקין: פטרוה לא אמר כלום. דלמא לשון פטור וחובה קאמר, להקל מעליה חובות שחייבת: פרנסוה. לשון עשיית צרכיה כמו מוציאים לפרנסה וכו'. הלכך לא ידעינן אי צרכי הגט הוא, שלא תהא זקוקה ליבם, אי צרכי מלבוש וכסות הוא: כנימוס. כחוק. לא ידעינן אי חוק גט אי חוק מזון וכסות. וכן כראוי: היוצא בקולר. ליהרג בדין המלכות: ואמר כתבו. אע''פ שלא אמר תנו: יכתבו ויתנו. דאגב פחדיה טריד ולא פריש: המפרש. לים: והיוצא בשיירא. למדבריות: המסוכן. חולה. והלכה כר''ש שזורי:

ו. מִי שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לַבּוֹר וְאָמַר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ יִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. הַבָּרִיא שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, רָצָה לְשַׂחֶק בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְּבָרִיא אֶחָד שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְנָפַל וָמֵת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אָמְרוּ חֲכָמִים, אִם מֵעַצְמוֹ נָפַל, הֲרֵי זֶה גֵּט. אִם הָרוּחַ דְּחָאַתּוּ, אֵינוֹ גֵט:

ברטנורה  (ו) ואמר כל השומע את קולו. ופירש שמו ושם עירו: רצה לשחק בה. הואיל ולא אמר תנו: מעשה בבריא. מפרש בגמרא דחסורי מחסרא והכי קתני, ואם הוכיח סופו על תחלתו, הרי זה גט, ומעשה נמי בבריא וכו'. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

ז. אָמַר לִשְׁנַיִם תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי אוֹ לִשְׁלשָׁה כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. אָמַר לִשְׁלשָׁה תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתֹּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְזוֹ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַבִּי חֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, מְקֵבָּל אָנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלשָׁה תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתֹּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ, אַף אָנוּ מְקֵבָּלִין, שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. אָמַר לַעֲשָׂרָה כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין. כֻּלְּכֶם כְּתֹבוּ, אֶחָד כּוֹתֵב וְכֻלָּם חוֹתְמִין. לְפִיכָךְ אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גֵּט בָּטֵל:

ברטנורה  (ז) אמר לשנים תנו גט לאשתי. אע''ג דלא אמר כתבו ותנו, הרי אלו יכתבו בעצמן. ולא יאמרו לסופר אחר שיכתוב, ולא לעדים לחתום, דלאו ב''ד שוינהו לצוות על אחרים אלא עדים שוינהו, והן הן שלוחיו הן הן עדיו. ואם אמר לג' כתבו ותנו גט לאשתי, אע''פ שהן ראוין ליעשות ב''ד, כיון דבהדיא אמר להו כתבו, לאו ב''ד שוינהו אלא עדים: אמר לג' תנו. ולא אמר כתבו: הרי אלו יאמרו. לעדים אחרים, לכתוב ולחתום וליתן, מפני שעשאן ב''ד: מבית האסורים. משמו של ר''ע שהיה חבוש בבית האסורים: נומינו לשליח. אמרנו לרבי חנינא שנעשה שליח בהלכה זו לאמרה בבית המדרש: ילמדו. אם אינם יודעים לכתוב. ילמדו לכתוב עד שיכתבוהו הן בעצמן:

גמרא גיטין דף ס''ד ע''ב

וְכָל שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן קְטַנָּה הַיּוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת. וְשֶׁאֵינָה יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ אֵינָה מִתְגָרֶשֶׁת. וְאֵיזוּ הִיא קְטַנָה שֶׁיּוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ כָּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת גִּיטָהּ וְדָבָר אַחֵר מָאי קָאָמַר אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הָכִי קָאָמַר כָּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת דָּבָר אַחֵר מַחֲמַת גִּיטָהּ. מַתְקִיף לָהּ רַב הוּנָא בַר מָנוֹחַ הָא שׁוֹטָה בְעַלְמָא הִיא. אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בַר מָנוֹחַ מִשְׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְרֵיהּ דְּרַב אִיקָא כָּל שֶׁמַּבְחֶנֶת בֵּין גִּיטָהּ לְדָבָר אַחֵר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רִבִּי אָסֵי צְרוֹר וְזוֹרְקוֹ אֶגוֹז וְנוֹטְלוֹ זוֹכֶה לְעַצְמוֹ וְאֵין זוֹכֶה לַאֲחֵרִים חֵפֶץ וּמַחֲזִירוֹ לְאַחַר שָׁעָה זוֹכֶה בֵּין לְעַצְמוֹ וּבֵין לַאֲחֵרִים. כִּי אַמְרִיתָּא קָמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר לִי דָא וְדָא אַחַת הִיא מָאי דָא וְדָא אַחַת הִיא. אָמַר רַב חַסְדָא אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה זוֹכֶה לְעַצְמוֹ וְאֵין זוֹכֶה לַאֲחֵרִים. מָתִיב רַב חִינְנָא וַורְדָאן כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי וּמְזַכֶּה לָהֶם עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים. הָאי שִׁפְחָה הֵיכִי דָמֵי אִי דְאַתְיָא שְׁתֵּי שַׂעֲרוֹת מַאי בַּעְיָא גַבֵּיהּ אֶלָּא לַאו דְּלָא אַתְיָא שְׁתֵּי שַׂעְרוֹת וְקָתָּנֵי זוֹכֶה לַאֲחֵרִים שַׁאנֵי שִׁיתּוּפֵי מְבוּאוֹת דְּרַבָּנָן. אָמַר רַב חַסְדָּא אִישְׁתִּיק וַורְדָאן מָאי הֲוָה לֵיה לְמֵימָר כָּל דְּתִקּוּן רַבָּנָן כְּעֵין דְאוֹרַיְיתָא תִּקּוּן וְאִידַךְ כִּי אַמְרִינָן כָּל דְּתִּקּוּן רַבָּנָן כְּעֵין דְּאוֹרַיְיתָא תִּקּוּן בְּמִילְתָא דְאִית לֵיהּ עִיקָר מִן הַתּוֹרָה אֲבָל מִילְתָא דְלֵית לָה עִיקָר מִן הַתּוֹרָה לֹא:

רש''י  אינה מתגרשת. דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת, הכי דרשי' לה ביבמות בפרק חרש שנשא הלכך אפי' בקבלת אביה אינה מתגרשת: כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה. שאם אבדה גיטה משמרת דבר אחר שאינו דומה לו וסבורה שהיא גיטה: הא שוטה בעלמא היא. ואין לך משלחת וחוזרת יותר ממנה דמדלא קתני שמשמרת שטר אחר מכלל דלאו שטר הוא אלא מידי דלא דמי ליה: צרור וזורקו. קטן שנותנין לו צרור וזורקו וכשנותנין לו אגוז נוטלו: זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים. אם זיכה אדם לחבירו דבר ע''י אותו קטן שמסר בידו החפץ ואמר זכה בחפץ זו לפלוני לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר: חפץ ומחזירו לאחר שעה. כשתובעו אותו ממנו: זוכה אף לאחרים. ומדרבנן: דא ודא. שתי תקנות אלה דינן שוה: מאי אחת היא. שניהם לזכות או שניהם שלא לזכות: וורדאן. מאנשי וורדניא, מקום: משתתפין במבוי. להיות כל החצרות מוציאין לתוכו ויטלטלו בכולן: את החבית. שהיין בתוכם לשיתוף דסתם שיתוף ביין: מאי בעיא גביה. הרי היא יוצאת בסימנין: שתופי מבואות דרבנן. דמדאורייתא אין איסור להכניס ולהוציא אלא מרשות היחיד לרשות הרבים: אשתיק וורדאן. נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה:

זוהר חקת דף קפ''ג ע''א

וַיַּעשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹמֵר. אֲמָאי לְעֵינֵי כָל הָעֵדָה אֶלָּא בְגִין דְּאַהֲרֹן הֲוָה רְחִימָא דְעַמָּא יַתִּיר מִכֹּלָא וְלָא ייֵמְרוּן דְהָא אִתְנְגִיד עַל יְדָא דְמֹשֶׁה וּמֹשֶׁה מָשִׁיךְ לְאַהֲרֹן בְּמִלִּין עַד דְסָלִיקוּ לְטוּרָא וְכָל יִשְׂרָאֵל הֲווֹ חָמָאן בְּשַׁעְתָּא דְּאַפְשִׁיט מֹשֶׁה לְבוּשׁוֹי דְאַהֲרֹן וְאַלְבִּישׁ לוֹן לְאֶלְעָזָר. מָאי טַעְמָא מֹשֶׁה אֶלָּא מֹשֶׁה אַלְבִּישִׁינוּן לְאַהֲרֹן כַּד סָלִיק לְכַהֲנָא (הָדָא הוּא דִכְתִּיב) וַיַּלְבֵּשׁ מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וּכְתִּיב וַיַּלְבֵּשׁ אוֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל הַשְׁתָּא מֹשֶׁה אַעְדֵי מִנֵּיהּ מַה דְיָהַב לֵיהּ וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אַעְדֵּי מִנֵּיהּ מַה דְיָהַב לֵיהּ וְתַרְוַיְיהוּ אַפְשִׁיטוּ לֵיהּ לְאַהֲרֹן מִכֹּלָא וּמֹשֶׁה אַעְדֵי לְבָר. וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְגוֹ. וְעַד דְּאַעְדֵּי מֹשֶׁה קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לָא אַעְדֵּי זַכָּאָה חוּלָקָא דְמֹשֶׁה. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא בָעֵי בִיקָרֵיהוֹן אַתְקִין קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְאַהֲרֹן עַרְסָא וּמְנַרְתָּא דְדַהֲבָא דְנָהֲרָא. וּמִדִּידֵיהּ נָטִיל מֵהַהוּא מְנַרְתָּא דְהָוָה דָּלִיק בְּכָל יוֹמָא תְרֵי זִמְנֵי וְאַסְתִּים פּוּם מְעַרְתָּא וְנַחְתּוּ. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר פּוּם מְעַרְתָּא הֲוָה פְתִיחָא דְכָל יִשְׂרָאֵל הֲווֹ חָמָאָן לְאַהֲרֹן שְׁכִיב וּבוֹצִינָא דִמְנַרְתָּא דָלִיק קָמֵיהּ וְעַרְסֵיהּ נָפִיק וְעָיִיל וַעֲנָנָא חָד קָאִים עָלֵיהּ וּכְדֵין יַדְעוּ יִשְׂרָאֵל דְּהָא אַהֲרֹן מִית וְחָמוּ דְהָא אִסְתְּלָקוּ עֲנָנֵי כָבוֹד הָדָא הוּא דִכְתִּיב וַיִּרְאוּ כָל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וְגוֹמֵר. וְהָא אוּקְמוּהָ וְעַל דָּא בָכוּ לְאַהֲרֹן כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל גּוּבְרִין וְנָשִׁין וְטַף דְּהָא רְחִימָא מִכֻּלְהוּ הֲוָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר הֲנֵי תְלָתָא אָחִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין אֲמָאי לָא אִתְקְבָרוּ בְאָתָר חָד וְשַׁיְיפִין אִתְבְּדָרוּ חָד הָכָא וְחָד הָכָא וְחָד בְאָתָר אֲחַרָא. אֶלָּא אִית דְאַמְרֵי בְאַתַר דְבָעַן יִשְׂרָאֵל לְאִסְתַּכְּנָא בֵיהּ מִית כָּל חַד וְחַד בְּגִין לְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ וְאִשְׁתֵּזְבוּן אֲבָל כָּל חַד וְחַד מִית כַּדְקָא חָזֵי עָלַיְיהוּ. מִרְיָם בְּקָּדֶשׁ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם אַהֲרֹן לִסְטַר יְמִינָא מֹשֶׁה כִּדְקָא חָזֵי לֵיהּ אָחִיד הַהוּא טוּרָא לְטוּרָא דְאַהֲרֹן וְכָנִישׁ לִקְבוּרָתָא דְמִרְיָם לְגַבֵּי הַהוּא טוּרָא אָחִיד לִתְרֵי סִטְרֵי. וְעַל דָּא אִתְקְרֵי הַר הָעֲבָרִים דִתְרֵי סִטְרֵי טוּרָא דִמְעַבְרֵי וְאָחִיד לְסִטְרָא דָא וּלְסִטְרָא דָא. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְצַדִּיקַיָּיא בְעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. וְאַף עַל גַּב דְאִינוּן בְּאַתַר אַחֲרָא בְעַלְמָא אַחֲרָא עִלָּאָה זְכוּתְהוֹן קַיְימָא בְעַלְמָא דָא לְדָרֵי דָרִין. וּבְשַׁעְתָּא דְיִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין בְּתִיּוּבְתָּא קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּגְזֵרָה אִתְגְּזַר עָלַיְיהוּ כְדֵין קָארֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא דְקַיְימֵי קָמֵיהּ לְעֵילָא וְאוֹדַע לוֹן וְאִינוּן מְבַטְּלֵי הַהִיא גְזֵרָה וְחָיִיס קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל. זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָּיא דַעֲלַיְיהוּ כְתִיב (ישעיה נ''ח) וְנָחֲךָ יְיָ תָּמִיד וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהר
וַיַּעַשׂ מֹשֶה כַּאֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹ': שׁוֹאֵל, לָמָּה לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה. וּמֵשִׁיב, מִשּׁוּם שֶׁאַהֲרֹן הָיָה אֲהוּבוֹ שֶׁל הָעָם יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וְלֹא יֹאמְרוּ שֶׁמֵּת עַל יְדֵי מֹשֶה. וּמֹשֶׁה מָשַׁךְ אֶת אַהֲרֹן בִּדְבָרִים, עַד שֶׁעָלוּ אֶל הָהָר, וְכָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ רוֹאִים בְּשָׁעָה שֶׁהִפְשִׁיט מֹשֶה לְבוּשֵׁי אַהֲרֹן וְהִלְבִּישָׁם לְאֶלְעָזָר. שׁוֹאֵל, מַהוּ הַטַּעַם שֶׁמֹּשֶה הִפְשִׁיט אֶת בְּגָדָיו. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא מֹשֶה הִלְבִּישָׁם אֶת אַהֲרֹן, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה לִכְהוּנָה. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּלְבֵּשׁ מֹשֶה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו. וְכָתוּב, וַיַּלְבֵּשׁ אוֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל. עַל כֵּן עַתָּה, הֵסִיר מֹשֶׁה מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵסִיר מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ, דְּהַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ. וּשְׁנֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ אֶת אַהֲרֹן מִכֹּל, וּמֹשֶה הֵסִיר מַה שֶּׁבַּחוּץ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁבִּפְנִים. וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא הֵסִיר מֹשֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הֵסִיר. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִּיקִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בִּכְבוֹדָם, כִּי הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן, מִטָּה וּמְנוֹרָה שֶׁל זָהָב הַמְּאִירָה, וּמִשֶּׁל עַצְמוֹ לָקְחָה, מֵהַמְּנוֹרָה הַהִיא שֶׁהָיָה מַדְלִיק שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּכָל יוֹם. וְאַחַר זֶה סָתַם פִּי הַמְּעָרָה וְיָרְדוּ. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, פִּי הַמְּעָרָה הָיָה פָּתוּחַ, וְכָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ רוֹאִים אֶת אַהֲרֹן מֵת, וְנֵר הַמְּנוֹרָה דּוֹלֵק לְפָנָיו, וּמִטָּתוֹ יוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מֵת, וְעָנָן אֶחָד עוֹמֵד עַל הַמִּטָּה. וְאָז יָדְעוּ יִשְׂרָאֵל כִּי אַהֲרֹן מֵת. וְרָאוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עֲנָנֵי כָּבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָּוַע אַהֲרֹן וְגוֹ'. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ. וְעַל כֵּן בִּכּוּ אֶת אַהֲרֹן כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל גְּבָרִים וְנָשִׁים וְטָף, כִּי אֲהוּבָם שֶׁל כֻּלָּם הָיָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אֵלּוּ שָׁל. ש הָאַחִים הָעֶלְיוֹנִים, הַקְּדוֹשִׁים, לָמָּה לֹא נִקְבְּרוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהָאֵבָרִים נִתְפַּזְּרוּ, אֶחָד כָּאן וְאֶחָד כָּאן וְאֶחָד בְּמָקוֹם אַחֵר. אֶלָּא, יֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים שֶׁבַּמָּקוֹם שֶׁהָיוּ עֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִסְתַּכֵּן שָׁם, מֵתוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּדֵי לְהָגֵן עַל יִשְׂרָאֵל. וְנִצְלוּ. אֲבָל, הַפֵּרוּשׁ הוּא, כִּי כָּל אֶחָד מֵת כָּרָאוּי לוֹ. מִרְיָם מֵתָה בְּקָדֵשׁ. וְהָיְתָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. כִּי מִרְיָם הָיְתָה מֶרְכָּבָה לַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בֵּין יָמִין וּשְׂמֹאל דְּז''א הַמְּכוּנִים דָּרוֹם צָפוֹן. אַהֲרֹן, שֶׁהוּא מֶרְכָּבָה לַחֶסֶד, שֶׁמֵּת בְּהֹר הָהָר, הָיָה לְצַד יָמִין. מֹשֶׁה, שֶׁמֵּת בְּהַר הָעֲבָרִים, הָיָה בְּאֶמְצַע כָּרָאוּי לוֹ, כִּי מֹשֶׁה הָיָה מֶרְכָּבָה לְקָו אֶמְצָעִי, שֶׁהוּא תּ''ת. אָחַז הָהָר הַזֶּה שֶׁל מֹשֶה, בָּהָר שֶׁל אַהֲרֹן, וְאָסַף קִבְרָהּ שֶׁל מִרְיָם לָהָר הַהוּא שֶׁל מֹשֶה, שֶׁהוּא אָחוּז מִשְּׁנֵי צְדָדִים מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל. כִּי קָו הָאֶמְצָעִי כּוֹלֵל יָמִין שְׂמֹאל. וְעַל כֵּן נִקְרָא הַר הָעֲבָרִים. עַל שֵׁם הַמַּעֲבָר שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁנֵי צְדָדֵי הָהָר, הַמַּעֲבָרִים, וְהַמַּעֲבָר אָחוּז בְּצַד זֶה וּבְצַד זֶה, בְּיָמִין וּבִשְׂמֹאל. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעוֹלָם אַחֵר עֶלְיוֹן, זְכוּתָם עוֹמֶדֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְזֵרָה נִגְזָר עֲלֵיהֶם, אָז קוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַדִּיקִים הָעוֹמְדִים לְפָנָיו לְמַעְלָה, וּמוֹדִיעַ לָהֶם, וְהֵם מְבַטְּלִים הַגְּזֵרָה הַהִיא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים, שֶׁעֲלֵיהֶם כָּתוּב, וְנִחֲךְ ה' תָּמִיד וְגוֹ'.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' פרה אדומה פרק א'

א. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בְּקָדָשִׁים פּוֹסְלִין בְּפָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט) אֵין בָּה מוּם. הָיְתָה יוֹצֵא דוֹפֶן אוֹ מְחִיר אוֹ אֶתְנָן אוֹ טְרֵיפָה אוֹ שֶׁנִּרְבְּעָה פְּסוּלָה שֶׁכָּל הַפּוֹסְלִין אֶת הַקָּדָּשִׁים לַמִּזְבֵּחַ פּוֹסֵל אֶת הַפָּרָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הוֹאִיל וְקְרָאָה הַכָתוּב חַטָאת. וּמוּתָּר לִיקַח אוֹתָהּ מִן הַנָּכְרִי וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא רָבְעָה הַנָּכְרִי שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד בְּהֶמְתּוֹ. יְתֵירָה פָּרָה עַל הַקָדָשִׁים שֶׁהָעֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עוֹל וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה אוֹמֵר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּה אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעוֹל מַה עוֹל הָאָמוּר בְּעֶגְלָה עָשָׂה שְׁאַר עָבוֹדוֹת כְּעוֹל אַף עוֹל הָאָמוּר בְּפָרָה יִפְסוֹל בָּהּ שְׁאַר עֲבוֹדוֹת כְּעוֹל. אֶלָּא שֶׁהָעוֹל פּוֹסֵל בֵּין בְּשַׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בְּשַׁעַת עֲבוֹדָה וּשְׁאַר עֲבוֹדוֹת אֵין פּוֹסְלוֹת אֶלָּא בְּשָׁעַת עֲבוֹדָה. כֵּיצַד קָשַׁר עָלֶיהָ הָעוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָרַשׁ בָּהּ בּוֹ פְּסוּלָה. הִכְנִיסָה לָדוּשׁ אֵינָהּ נִפְסֶלֶת עַד שֶׁיָּדוּשׁ בָּהּ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה. רָכַב עָלֶיהָ. נִשְׁעַן עָלֶיהָ. נִתְלָה בִזְנָבָהּ. וְעָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר. קִפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה. נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ. נָתַן עָלֶיהָ כְסוּת שֶׁל שַׂקִּים פְּסוּלָה. קְשָׁרָה בְּמוֹסֵרָה אִם הָיְתָה מוֹרֶדֶת וּצְרִיכָה שְׁמִירָה כְּשֵׁרָה וְאִם לָאו פְּסוּלָה. שֶׁכָּל קְשִׁירָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מָשׂוּי הוּא. עָשָׂה בָּהּ סַנְדָל שֶׁלֹּא תַּחֲלִיק. פִּירֵשׂ טַלֵּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִין כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלַל כָּל שֶׁהוּא לְצָרְכָהּ כְּשֵׁרָה לְצוֹרֶךְ אַחֵר פְּסוּלָה. נַעֲשֵׂית בָּהּ מְלָאכָה מֵאֵלֶיהָ אוֹ שֶׁעָלָה עָלֶיהָ עוֹל מֵאֵלָיו. אִם לִרְצוֹנוֹ פְּסוּלָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ שֶׁאִם עֻבַּד בָּהּ לִרְצוֹנוֹ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁעֻבַּד בָּהּ. לְפִיכָךְ אִם שָׁכַן עָלֶיהָ עוֹף כְּשֵׁרָה. עָלָה עָלֶיהָ זָכָר פְּסוּלָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַמְּעוּבֶּרֶת פְּסוּלָה. הִכְנִיסָה לְרִבְקָה וְדָשָׁה מֵאֵלֶיהָ כְּשֵׁרָה. הִכְנִיסָה כְּדֵי שֶׁתִּינַק וְתָדוּשׁ פְּסוּלָה שֶׁהֲרֵי עָשָׂה לִרְצוֹנוֹ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מוסר
מספר חסידים סימן ק''ב ק''ג ק''ד

אָסוּר לַהֲרוֹג כִּינָה עַל שֻׁלְחָן שֶׁאוֹכְלִים עָלָיו וְהַהוֹרֵג עָלָיו כְּאִלּוּ הוֹרֵג עַל הַמִּזְבֵּחַ כִּי הַשֻּׁלְחָן הוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'. וּמִטַּעַם זֶה מְכַסִּים הַסַּכִּינִים בְּשַׁעַת בִּרְכַת הַמָּזוֹן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר כִּי חַרְבֶּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶיהָ. וְאָסוּר לִכְתּוֹב בְּסֵפֶר שֶׁל תּוֹרָה פְּלוֹנִי חַיָּיב לִי כָּךְ וְכָךְ. (תהלים נ) וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַדִּיקִים אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. לְפִי שֶׁכִּזְבָה שָׂרָה עַל יְדֵי יִצְחָק (בראשית יח) וּתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר וְגוֹמֵר לְפִיכָךְ בָּא סִיבַּת מִיתָתָהּ עַל יְדֵי יִצְחָק כְּשֶׁשָּׁמְעָה שְׁמוּעַת הָעֲקֵידָה פָּרְחָה רוּחָהּ וּמֵתָה עַל יְדֵי יִצְחָק: לְעוֹלָם יָנוּס אָדָם מִנִּיסוֹ כִּי שֶׁמָּא אֵין עוֹשִׂין לוֹ נֵס וְאִם עוֹשִׂין מְנַכִּין לוֹ מִזְּכִיּוֹתָיו. וְגָדוֹל זְכוּת יְפֵה תוֹאַר הַמִּתְגַבֵּר עַל יִצְרוֹ יוֹתֵר מִשֶּׁאֵינוֹ יָפֶה. לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְקוּבָּל לְנָשִׁים: וְגָדוֹל זְכוּת עָנִי הַמַּחֲזִיר אֲבֵידָה לַבְעָלִים יוֹתֵר מֶעָשִׁיר וְקָשֶׁה עוֹנֶשׁ הֶעָשִׁיר שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיר יוֹתֵר מֵעָנִי. וְהַכֹּל לְפִי הַטּוֹרַח הוּא הָשָׂכַר וְעַל פִּי הַמַּחֲשָׁבָה הַטּוֹבָה. חָשַׁב לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים וְלֹא יָכוֹל שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מְזַכֶּה אוֹתָן וִירֵא אֱלֹהִים יֶצֶא אֶת כֻּלָּם: