המחתרת שהצילה חיים: הסיפור מאחורי המפעל הסודי בתל אביב

נמל חיפה, חודש שבט תרצ"ו. שלושה קציני בולשת בריטיים חיככו את ידיהם זו בזו בקור החורפי, והתבוננו באורות המתקרבים של ספינת המשא הפולנית. הם כבר קיבלו דו"ח מלא מאדם שהיה שתול בארגוני המחתרת. הוא צילם בוורשא את היהודים מעמיסים ארגזי תחמושת במסווה של סחורות, והם ידעו בדיוק היכן לחפש. ברגע שהספינה עגנה בנמל, עלו הקצינים הבריטיים עליה, הדפו את רב החובל והמלחים וניגשו בארשת ניצחון אל הפינה אליה הונחו לפנות. הם פתחו ארגז אחר ארגז, תוך שהם ממטירים פקודות זה על זה, אלא שתוך כדי פתיחת הארגזים הפכו הפקודות לקללות, מסתבר כי אין בארגזים שום דבר ראוי לציון. אכן, סתם סחורות.

מה שהבריטים לא ידעו, שקצין בולשת בריטי בשם יהודה ארזי היה גם הוא על הספינה. בהיותה בלב ים הוא הפנה אותה לנמל בירות, לשם פריקת סחורות "של הצבא הבריטי", הסחורה הועמסה על משאיות של הצבא הבריטי, נהוגות בידי חברי מחתרת יהודית, ונשלחו לכיוון המכס בחיפה. באמצע הדרך נפרקו כל הארגזים שהיו מיועדים למחתרת והועברו לרכבים פרטיים. גם המשאיות שהגיעו לנמל חיפה היו נקיות מכל סחורה אסורה.

בארגזים האלו היו מכונות לייצור תחמושת, שנרכשו בחשאי בפולין. כעת היה על היהודים להקים בית חרושת לנשק, תחת אפם של הבריטים, שהענישו במוות בתליה על החזקת נשק. לשם כך נבחר מקום מבודד ומרוחק, ואף עמוס בסימנים מטשטשים. אתר יריד המזרח הינו כיום חלק ממתחם נמל תל אביב ופארק רידינג. בשנות השלושים נערך שם יריד בינלאומי גדול. המקום היה זרוע ביתנים עזובים, שרידי תערוכות, גדרות, אתר בניה ענקי ומרוחק מן העיר. חלק מהביתנים היו פעילים כאזור תעשיה.

עובדי תע"ש חפרו תעלה לאורך 33 מטרים, ברוחב 8 מטרים ולעומק 7 מטרים. הם יצקו קירות ותקרת בטון בעובי של חצי מטר, והשאירו רק שתי כניסות: כניסה אחת היתה פיר שמגיע לתנור במרכז מאפיה זעירה, והשנייה – מתחת למרצפת של מכבסה. התעלה כוסתה בעפר ובפסולת בניה, ולא היתה שום דרך לדעת עליה.

אל הבונקר המוסווה הזה, שנקרא מעתה "מפעל תעש", היו נכנסים כעשרים אנשים מדי יום, לייצר נשק ותחמושת עבור הלוחמים הישראליים. כל אחד מהעובדים היה צריך לעבור בדיקה קפדנית בצאתו, לוודא שלא נשאר עליו שום דבר שיסגיר את עיסוקו: לא פירור של אבק שריפה בשיער, לא שרידי נחושת על הידיים ואפילו לא ריח אופייני. כל דבר היה עשוי להסגיר את המפעל לידי הבריטים ולגזור מוות על הרבה יהודים.

בשלב מסוים, אשתו של אחד העובדים הרגישה בריח מוזר מבגדיו, ומצאה על ידיו שרידים. הוא, נאמן לשבועת הסודיות, סיפר לה שאלו שאריות של ריסוס בפרדס, אבל היא לא קנתה את הסיפור, והתעורר חשש לשלום הבית... בצר לו פנה אל מפקדו ושאל מה לעשות. המפקד הורה להביא את האישה לסיור במפעל. היא הגיעה למקום והשתוממה, ואף התמלאה שמחה על הזכות שנפלה בחלקו של בעלה.

באונייה מפולין הגיעו מכונות, אך היה צורך בנחושת ובאבק שריפה. לשם כך השתלטו אנשי המחתרת על רכבת בריטית שנשאה תחמושת למחנה נחל שורק. הם שיתקו את הנהג, והעמיסו עמם מאות ארגזי תחמושת, פגזי טנקים. הם המיסו את הנחושת ויצקו ממנה כדורי 9 מ"מ, והשתמשו בזהירות מופלגת שימוש חוזר באבק השריפה. למעלה ממיליון כדורים נוצקו במפעל תעש התת קרקעי שמתחת לנמל תל אביב, כדורים שהצילו חייהם של יהודים רבים, ונוצרו בזכות מסירות נפש של השותפים למלאכה.