האישה היהודייה הראשונה בעולם שחיברה ספר: מי היתה רבקה טיקטינר?

יום הושענא רבה בעיר פראג, לפני כארבע מאות שנה, התפילה הארוכה הסתיימה, אחרון המתפללים עזב את המקום. בית הכנסת אלטניי-שול זרוע בעלי ערבות חבוטים, משרתת מקומית מנקה את הרצפה לקראת החג המתקרב, ואז נכנסת לבית הכנסת קבוצה גדולה של נשים. הן כבר לבושות לחג, ביתן כבר נקי וממורק וגם התבשילים לשני ימי החג כבר מוכנים, תפקיד חשוב יש להן: לקשט את ספרי התורה לקראת שמחת תורה.

כך היה המנהג בפראג ובעוד ערים חשובות, שנשות הקהילה מקשטות את ספרי התורה בקישוטים מיוחדים, לקראת החג שבו מוציאים את הספרים ורוקדים איתם. היו שהצמידו לספרי התורה פרחים, והיו גם שהצמידו תכשיטי כסף וזהב (בהשאלה, כמובן. התכשיטים סומנו בקפדנות, והוחזרו אחרי החג לבעליהם). מצווה זו היתה חביבה ביותר על הנשים, והן היו שרות שירים מיוחדים בזמן קישוט ספרי התורה. קלטות של שירים חסידיים לא היו אז, השיר שהיו שרים בקהילת פראג היה שיר ייחודי שאותו כתבה הרבנית רבקה טיקטינר. השיר נכתב בסגנון של פיוט, לפי סדר אלף בית, ויש בו שמונים שורות! אשה אחת היתה קוראת אותו מתוך הכתב, והאחרות היו עונות אחריה בשירה. שמחה זו היתה שקולה אצלן לשמחת תורה של הגברים יום לאחר מכן.

מי היתה הרבנית רבקה טיקטינר? לא ידוע לנו בבירור. היא לא היתה אשתו של רב, אלא רבנית בזכות עצמה. השיר שלה חתום בראשי התיבות "רבקה דבת מאיר זצ"ל". מצבת קברה נמצאת עד היום בבית העלמין הישן של פראג, ועל מצבתה נכתב: "הייתה דורשת יום וליל לנשים בכל קריה נאמנה". נראה שהיתה חשוכת ילדים, למרבה הצער, אך היא זכתה להיות האישה היהודייה הראשונה בעולם שחיברה ספר. השיר היה מושר כל שנה מתוך ספרה, שכונה "מינקת רבקה". בשער הספר כתבו המדפיסים: "מי שמע או ראה חידוש כזה. האם קרה אי פעם שאישה חיברה דבר מה מראשה והקריאה פסוקים ומדרשים בבתים", ולאחר מכן באה "הקדמת הרבנית", שבו היא מסבירה את הצורך בספרה.

הספר הוא "כל בו" לאשה היהודייה. בין השאר יש בו פרק "איך אישה צריכה להתנהג עם חמיה וחמותה", והפרק הבא: "איך חמות צריכה להתנהג עם כלתה והחתנים". נראה ששני הצדדים היו צריכים הדרכה נאותה...

אבל הספר אינו עצות מן השרוול. הוא מלא בציטוטים של מקורות יהודיים, ספרי מוסר, ראשית חכמה, ספר חסידים, משניות. והכל בימים שבהם רוב הנשים לא ידעו כלל קרוא וכתוב. למרות זאת, יש בו אמירה משמעותית של המחברת. אחת הסוגיות שהיא מטפלת בהן היא בחורי הישיבות שאוכלים "ימים" אצל בעלי בתים. מתברר שהרבנית רבקה נוכחה בכך שבעלי הבית המאכילים את בחורי הישיבות, מבקשים מהם גם לסייע להם בעבודות הבית, לסחוב שקים אל השוק, לגרוף בוץ מן הכניסות. ואיך זה מסתדר עם כבוד התורה? שואלת רבקה טיקטינר, הרי כל המטרה היא שהבחורים יהיו פנויים ללימוד תורה. נתינת האוכל היא כדי לסייע ללימוד תורה, ולא לשום דבר מעבר!

ישנן נשים, אומרת רבקה טיקטינר בספרה, שכאשר מתעוררת אצלן בעיה רפואית, הן פונות לכל מיני זקנות גויות, שמציעות כל מיני טיפולים של אמונות טפלות. לא ברור בכלל שהדבר מותר לפי ההלכה, מזהירה אותן רבקה, והעיקר: יש טיפולים רפואיים יעילים באמת, "כפי שקיבלתי מהדוקטור היקר מהר"ר שמואל". תפנינה לרופאים אמיתיים, ולא למתחזים, רופאי אליל ומכשפים.

הספר נכתב בשנת 1581, לפני למעלה מארבע מאות וחמשים שנה. אפילו הגויים דיברו על הספר ועל המחברת בהערצה, והמלומד הגרמני יוהאן גונרד לופט חיבר ספר בשם "רבקה הפולנייה: על דוגמה נדירה של אישה יהודייה מלומדת" (רבקה חיה ולימדה בפראג, אבל היא נולדה בטיקטין שבפולין). עשר שנים לאחר מכן נדפס הספר במהדורה נוספת, וכל עותקיו נחטפו. כיום הספר המקורי נחשב נדיר ביותר, ויש לנו בעיקר מהדורות צילום שלו.