מהי המצווה שהכי קשה לכם לקיים – ואחרי איזו מצווה לבכם נוהה?

מתוך 613 מצוות שהצטווינו בהם, מה טוב ומה נעים שהאדם יבחר מהם מצווה אחת אשר יקבל על עצמו לקיימה בכל עת ובכל מצב, ואף לדקדק בקיום עשייתה בהידור ובשמחה. הגמרא במסכת שבת מספרת שרב יוסף פנה לבנו של האמורא רבה, ושאל אותו: במה אביך זהיר במיוחד? והשיבו: במצות ציצית. וסיפר שפעם אחת הוא עלה במדרגות, ונפסק חוט הציצית, והזדרז מאוד לתקן.

רבי אלעזר אזכרי, בספר "חרדים", מבאר הטעם שיש לבחור מצווה אחת לדקדק בה בהתמדה, כי כללות מצוות התורה נקרא "עץ חיים", כמו שכתוב: "עץ חיים היא למחזיקים בה", והאוחז ענף אחד מן האילן יפה – אוחז בכולם, שכל הענפים הם גוף אחד של האילן, ובכך יזכה לחיי העולם הבא.

אמנם רבנו האריז"ל מגלה, כי רוב הנשמות שבזמן הזה הן נשמות ישנות, שהיו בעבר בעולם הזה, וחזרו שוב לעולם בשביל להשלים איזו מצווה שלא קיימו אותה כראוי בעת היותם בעולם בגלגול הקודם. ולכך מובא בגמרא על האמוראים, שהיה כל אחד זהיר באיזו מצווה מסוימת, כי הכירו שבאותה מצווה היה חסר להם בגלגול הקודם איזה פרט ממנה.

כיצד ידע האדם עיקר סיבת בואו לעולם?

האמוראים היו בדרגות גבוהות, ובחוכמתם הכירו את המצווה הייחודית להם, שצריכים לדקדק בה יותר משאר המצוות. אך אנחנו, שאין מי שיגלה איזו מצווה יש לבחור להתחזק בה במיוחד, כיצד נדע לבחור מצווה מסוימת?

המקובל רבי אליהו מאיזמיר, בספרו הקדוש "שבט מוסר" מצביע ואומר: מצווה שהיצר הרע מסית אותו במיוחד, היא היא המצווה היחודית שיש לו לתופסה בדקדוק ובדבקות, כי היצר יודע שאם לא ישלים האדם את אותה המצווה, יצליח להוציאו בידים ריקניות מן העולם. ואדרבה, כאשר יתחזק האדם באותה מצווה, יזכה להשלים תיקון נשמתו, וינחל עולם שכולו טוב.

וזהו מאמר התנא באבות "איזהו גיבור? הכובש את יצרו", היינו יצרו המיוחד לו, שמסית אותו על מצווה מיוחדת. ועל היצר המיוחד שמדיח על קיום המצווה המסוימת, על האדם לחלץ חושים לעבודת בוראו, ולנצח את יצרו (המגיד מקוז'ניץ).

זאת ועוד, מצווה שלבו נוטה אליה במיוחד לקיימה, גם זה סימן כי שורש נשמתו בא לעולם בשביל לקיים במיוחד אותה, ולכך נפשו נמשכת לאותה מצווה, ויקפיד עליה. וכך גם בלימוד התורה, לחלק התורה שנמשך אליו, אותו יקפיד ללמוד: תנ"ך, משנה, גמרא, זוהר וכדומה, וילמד בדרך ששמח בו, הן בדרך פשט, פלפול, דרש ורמז, כגון גימטראיות וכדומה. וזהו דברי חכמינו ז"ל, "אין האדם למד אלא ממקום שלבו חפץ" (האריז"ל).