האסטרונום שהתפכח: "הכפירה איבדה את עמדת היתרון"

אדם פרנק הוא אסטרופיזיקאי, מרצה לאסטרונומיה באוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק, מחבר ספרים ומופיע בתכניות רבות. הוא זכה בפרסים רבים, וביניהם בפרס נאס"א ע"ש האסטרונום המפורסם האבל. תחום עיסוקו המרכזי הוא "אסטרופיזיקה חישובית". הוא עוסק בעתיד היקום ובבעיות אקלים.

ב-2009 פרסם ספר על יחסי המדע והדת. טענתו היא שהצגת הדת והמדע כשני צדדים לוחמים היא גישה חדשה ומוטעית. הכפירה, שטוענת כי המדע מסביר הכל, איבדה את עמדת היתרון. 

בספרו הוא כותב: "יש חיסרון מהותי בהסתתרות מאחורי הביצורים המטריאליסטיים המאיימים למראה. זה עניין פשוט שאין להכחישו: אחרי מאה שנות מחקר מעמיק של העולם התת-אטומי, התיאוריה המובילה שלנו מסבירה לנו איך חומר מתנהג, אך אינה מצליחה להסביר לנו מהו חומר. המטריאליסטים פונים לפיזיקה כדי להסביר את הנפש, אבל בפיזיקה המודרנית, החלקיקים שמרכיבים את המוח עודם מסתוריים, מבחינות רבות, לא פחות מהתודעה עצמה".

יש להודות שאיננו באמת מבינים את החומר, והתיאוריות לא באמת מסבירות, וכך הוא מספר: "כשהייתי סטודנט צעיר לפיזיקה, שאלתי את אחד המרצים שלי: 'מה זה אלקטרון?'. התשובה שלו הפליאה אותי. 'אלקטרון', אמר, 'הוא הדבר שאנו מייחסים לו תכונות של אלקטרון'. התשובה המעגלית המעורפלת הזאת הייתה רחוקה מאוד מהחלום שמשך אותי לפיזיקה, חלום על תיאוריות שמסבירות את המציאות באופן מושלם. כמו רובם המכריע של הסטודנטים במאה השנה האחרונות, נדהמתי ממכניקת הקוונטים, הפיזיקה של העולם המזערי. במקום שמכניקת הקוונטים תיתן לנו תמונה ברורה של חלקיקי חומר קטנטנים, שבאמצעותה נוכל להסביר גם את כל הדברים הגדולים שסביבנו, היא נותנת לנו מודל חישובי רב-עוצמה, אך פרדוקסלי לכאורה. היא מדברת על פונקציות גל המייצגות הסתברויות, על אי-ודאות עקרונית ועל נסיינים המעוותים את המציאות שהם מנסים למדוד, ובכך מחסלת את האפשרות שנדמיין את יסודות העולם כחלקיקי חומר קלאסיים (או כדורי ביליארד מיניאטוריים).

"כמו רוב הפיזיקאים, למדתי להתעלם מהמוזרות של מכניקת הקוונטים. הציווי שגזר עלינו הפיזיקאי האמריקני דייוויד מרמין (Mermin), 'סתמו את הפה ולכו לחשב!', עובד מצוין אם אתם מנסים להשלים את שיעורי הבית שלכם במכניקת קוונטים למתקדמים, או לבנות לייזר. אבל בבסיס הדיוק החישובי יוצא הדופן של מכניקת הקוונטים, שוכנות שאלות עמוקות ועיקשות להפליא בנוגע להשלכותיהם של הכללים הקוונטיים על טיבה של המציאות – ועל מקומנו בה.

"השאלות האלה מוּכרות היטב לקהילת הפיזיקאים, אבל ייתכן שמבצע סתימת הפיות שלנו הצליח יותר מדי. מאה שנות אגנוסטיציזם באשר לטיבו האמתי של החומר לא קנו להן אחיזה חזקה מספיק בתחומים אקדמיים אחרים, שם המטריאליזם עדיין נראה כמו הדרך ההגיונית ביותר להתייחס לעולם, ומעל לכול – לנפש. חוקרי מוח אחדים חושבים שהיאחזותם בעקרונות המטריאליסטיים היא-היא הדרך המדויקת והמציאותית לנהוג בה. ביולוגים מולקולריים, גנטיקאים וחוקרים מתחומים רבים אחרים – וכמוהם גם ציבור ההדיוטות – נמשכים לסוֹפיוּת שהמטריאליזם מייצג, כביכול. אבל האמונה הזאת אינה תואמת את מה שאנו, הפיזיקאים, יודעים על עולם החומר – וליתר דיוק, את מה שאיננו יודעים".

באחד ממאמריו האחרים הוא מכריז: "הקרקע שהמטריאליזם ניצב עליה רועדת כאשר אנו מנסים להתמודד עם המסתורין העמוק יותר של המוח והנפש – אם נמשיך לייחס את המסתורין של הנפש למנגנונים חומריים, לא נוכל לנוע קדימה".