כתבות מגזין
"כשגיליתי את המצבה של הילדה הקטנה, נקרע לי הלב": משקם המצבות בריאיון מרגש
אחרי ששיקם עשרות מצבות בהתנדבות, מיכאל מישל וקנין חושף את הסיפורים הכואבים, ולא מתבייש להזיל דמעה ולבקש: "בואו נעסוק בחסד של אמת"
- חיים גפן
- כ"ה סיון התשפ"ד
''נקרע לי הלב'': וקנין בעבודת שיקום המצבה של התינוקת הקטנה
הרגע, בו מישל מיכאל וקנין עמד לבדו מול הקבר הקטן, גרם לו להתפרק לחלוטין. בחלקת הילדים שבפאתי בית העלמין הישן, הוא מצא את עצמו רוכן על מצבת שיש עזובה ושבורה לחתיכות, עם כיתוב שכבר דהה ונמחק. הוא ניגב את הדמעות שזלגו לו בכאב, והחליט לצאת למיזם שהפך בשנים האחרונות למשימת חייו: שיקום מצבות בהתנדבות.
וקנין, איש עסקים ויזם נדל"ן, מתגורר בתל אביב. את המפגש הראשון שלו עם בתי הקברות הוא לא שוכח. "הגעתי לבית עלמין ישן בתל אביב, ולרגע היה נדמה לי שכאילו כבר נשכחו מהעולם כל אלו שקבורים בהם", הוא מספר בריאיון להידברות. "מכיוון שעברו כבר לא מעט שנים מאז פטירתם, אין מי שמטפל במצבות שלהם. השיש שבור, הכיתוב מחוק, מתקן הנרות מנופץ, והחלקה באופן כללי מלוכלכת ועזובה. כשנחשפתי לכך, זה הכאיב לי מאוד".
חסד של אמת
השלב הראשון במיזם של וקנין היה להתחיל לפקוד את בתי העלמין ולנקות את הקברים העזובים. "אלו קברים כל כך נידחים ועזובים, שאין אפילו זכר לניקיון כלשהו שנעשה בהם לאחרונה או לנרות שהודלקו עליהם. הייתי מגיע בשעות הצהריים המוקדמות, וקודם כל שוטף את המצבה ומנקה אותה. לאחר מכן הייתי מחדש את הכיתוב שנמחק, ובסוף התהליך מדליק נר וקורא פרק תהיליםלעילוי נשמת הנפטר.
"וכך הייתי עובר מצבה אחרי מצבה, והלב שלי היה נקרע כל פעם מחדש. אלו רגעים לא פשוטים בהם הייתי אומר לעצמי: אלו היו אנשים כמונו, כאלו שלא הפסיקו לרוץ בתוך המרתון הבלתי פוסק של החיים, אבל בסוף הגיעו לכאן ונשכחו".
בוא נחזור להתחלה: מה לאיש עסקים ולבתי קברות?
"האמת שהעשייה שלי בנושא הזה לא התחילה בבתי הקברות", הוא מספר. "עוד קודם לכן, במשך תקופה ארוכה התנדבתי בהוצאת גופות לחברה קדישא מתוך בית החולים בילינסון. הייתי מוציא את הגופה לטהרה, ותוך כדי מקפיד על שמירת כבוד הנפטר וקריאת פרקי תהילים ומשניות לידו".
וקנין מספר כי עשיית חסד של אמת היא חלק מהמסורת המשפחתית עליה גדל. "במשך שנים רבות סבתא שלי עסקה בטהרת גופות בהתנדבות", הוא חוזר אל ההשראה שלו. "היא הייתה אישה צדקת, שקמה כל בוקר בשביל מטרה אחת ויחידה: חסד של אמת".
כל ההתחלות קשות
הסבתא הצדקת של וקנין היא רק ענף אחד בתוך אילן היוחסין המשפחתי שלו. משפחת וקנין מיוחסת לרבים מצדיקי מרוקו, כדוגמת רבי רפאל אנקווה זצ"ל המכונה "המלאך רפאל", ורבי עמרם בן דיוואן זצ"ל. מלבד זאת, במהלך הדורות זכתה משפחת וקנין לקשר קרוב ומיוחד עם צדיקי משפחת אבוחצירא, בראשם סידנא בבא סאלי זצ"ל. "אבא שלי היה בן בית אצלו", מספר וקנין בהתרגשות.
במסגרת המיזם האישי שלו, וקנין משקיע משאבים מרובים בתיקון ובשיפוץ קבריהם של צדיקים. "נכון לרגע זה יצא לנו לשפץ כבר עשרות מצבות של קדושי עולם אשר נפטרו לפני מאות שנים", הוא אומר. "אלו מצבות של אנשים קדושים אשר רק לומר את השם שלהם זו זכות, אבל מכיוון שעבר זמן רב מפטירתם, החלקות שלהם הפכו למוזנחות ומלוכלכות.
"בקברות הצדיקים לא מספיק ניקיון חד-פעמי", מדגיש וקנין את המורכבות. "אלו מקומות ציבוריים המצריכים תחזוקה שוטפת של ניקיון, זאת בכדי לשמור על כבוד המקום. כמובן שבמקומות אלו ההתחלה קשה יותר, מכיוון שקודם כל עלינו לערוך ניקיון ראשוני ובסיסי שלא נעשה בהם כבר שנים רבות".
חידוש הכיתוב שעל גבי המצבות
מה השלב הבא לאחר הניקיון?
"התקנת שלטי הכוונה לציון. ישנם לא מעט קברות צדיקים שממוקמים בפאתי בתי העלמין, כך שללא ההכוונה עלולים לפספס אותם. בנוסף, מקומות אלו חשוכים בדרך כלל והתאורה היחידה שלהם היא אור היום, כך שבתקופת החורף, כאשר מחשיך מוקדם, לא תמצא בהם מתפללים. במקומות אלו התקנו גופי תאורה סולאריים, לרווחת הציבור ולכבודם של הצדיקים.
"חלק חשוב מאוד במסורת העלייה לקברות הצדיקים הוא כמובן הדלקת נרות לעילוי נשמתם. במהלך הביקורים שלי בבתי העלמין, נחשפתי לקברות צדיקים שבחלקם בכלל לא היו מתקני נרות, ובחלקם היו מתקנים ישנים או שבורים. החלפנו את כולם במתקנים חדשים וגדולים.
וקנין מציין כי "לא רק דתיים מגיעים להתפלל בקברות הצדיקים, אלא גם כאלו שרחוקים לכאורה מהדת ואין ברשותם סידור או כיפה. לצורך כך התקנו ספריות וחידשנו בהן מלאי של סידורים וכיפות לרווחת הציבור. פיזרנו גם כן קופות צדקה, בכדי לזכות את הציבור בנתינת צדקה לזכות הצדיקים".
"הלב שלי נקרע פעמיים"
בשנים האחרונות, מיזם שיקום המצבות של וקנין מתמקד בעיקר בבתי העלמין שבמרכז הארץ, כדוגמת תל אביב וגבעתיים. "בחלקות התינוקות והילדים אני נחשף למצבות של ילדים שנפטרו בימים הראשונים לחייהם", הוא מתאר בכאב. "אני רואה מצבות מלפני מאה שנה שכיום מלוכלכות ועזובות, וכואב לי הלב".
ספר לנו על מקרה שהכאיב לך במיוחד.
"באחד הביקורים שלי בחלקת התינוקות והילדים, ראיתי בפאתי החלקה אבן קטנה עם כיתוב דהוי שרק בקושי ניתן היה לראות מה כתוב בו. הורדתי את האבק שהצטבר, וראיתי שזו מצבה של תינוקת בת שנה שנפטרה בשנת תרצ"ט. המצבה שלה לא הייתה אלא יציקת בטון קטנה, וזה הכאיב לי מאוד. נקרע לי הלב לגלות כיצד נראית מצבה של תינוקת צדקת שלא טעמה טעם חטא.
"החלקה הזו ישבה באזור חולי. בשל הגשם והצטברות הבוץ התכסו לאט לאט חלקים ממנה, כך שחלילה עלולים לדרוך על מצבות מבלי לדעת זאת בכלל. התחלתי לנקות את החול מסביב למצבה של התינוקת, ותוך כדי כך גיליתי מצבה נוספת של תינוקת קטנה שהייתה מכוסה כולה בתוך החול. הלב שלי נקרע פעמיים".
התקנת ספריות בקברות הצדיקים: ''לא תמיד מגיעים עם כיפה וסידור''
זהו רגע לא פשוט וכואב במיוחד.
"נכון", מודה וקנין ומזיל דמעה. "לקח לי מספר רגעים כדי להתאושש מההלם והכאב, ומיד לאחר מכן התחלתי בניקיון יסודי של שתי המצבות. כשסיימתי, עשיתי הגבהה נוספת על המצבה והתקנתי חוסם חול בצדדים שלה. שיפצנו את המצבות וחידשנו את הכיתוב שלהן. לאחר מכן הדלקנו נר וקראנו פרקי תהילים לעילוי נשמה".
המשימה שלך לא פשוטה ודורשת רגישות רבה. כיצד אתה מתמודד עם השחיקה שבשגרה?
"השחיקה לא נמצאת היכן שיש חסד. יש כאן מטרה מקודשת, מיזם שהתחלתי לפני שנים רבות ולאט לאט מגביר את הקצב שלו. כמו בכל דבר, גם כאן התחלתי את המיזם בקטן ועם הזמן הפכתי אותו לדרך חיים.
"יש לי מלא רגעים מרגשים בדרך, כך שהשחיקה לא מוצאת אצלי מקום. לא אשכח איך באחד הימים הוצאתי את הבת שלי מוקדם מבית הספר, ובמקום לבקש ממני ללכת לבלות בים או לעשות שופינג בקניון, היא אמרה לי: 'אבא, בוא נלך לנקות את בית הקברות ולהדליק נרות בשביל הנפטרים'. הבקשה שלה ריגשה אותי מאוד, עד כדי כך שהיה קשה לי להכיל אותה מרוב ההתרגשות".
התקנת שלטי הכוונה לקברות הצדיקים
עשה זאת בעצמך
וקנין חושף כי הוא מתכנן להרחיב את מיזם שיקום המצבות למקומות נוספים ברחבי הארץ, וכן להמשיך במיזמים נוספים של חסד, כדוגמת שיפוץ בתי כנסת וחלוקת מזון לנזקקים. "התחלנו כבר בחלוקת אוכל למשפחות נזקקות, והחלום שלי להתחיל במיזם של מסיבות יום הולדת וחגיגות בר מצווה לילדים יתומים", הוא משתף.
''חלק מהמסורת'': החלפת והתקנת מתקן נרות
מה המסר שלך לסיום?"חסד של אמת הוא החסד הגבוה ביותר בעולם, אבל זו לא חוכמה לשלם כסף למישהו שיעשה בשבילך את החסד. החוכמה היא לעשות את החסד בעצמך, להתאמץ ולהזיע בשבילו, כי בעולם הבא המעמד היחיד שלנו ייקבע אך ורק לפי המעשים וההתאמצות.
"אם נקום כל בוקר והמטרה שלנו תהיה אך ורק כיצד אנו יכולים להגביר את החסד בעולם, אין לי ספק שהחיים שלנו ייראו אחרת. במקום לבזבז את הזמן", הוא מסיים, "ביכולתנו לעסוק בחסד של אמת, ובכך לקנות את חלקנו בעולם הבא".