חיזק מצורעים ואסירים: על אישיותו וגדלותו של רבי אריה לוין

צדיקים, הקב"ה ממלא שנותיהם. הרב אריה לוין נולד בחודש ניסן תרמ"ה, ונפטר בחודש ניסן תשכ"ט. השנה נציין 55 שנים לפטירתו.

הרב אריה לוין היה תלמיד חכם ליטאי. הוא למד בישיבת וולוז'ין המפורסמת, בבריסק ובסלוצק. הוא עלה לארץ ישראל והוסמך לרבנות על ידי הראי"ה קוק, רבי שמואל מסלנט ורבי חיים ברלין. הוא שימש כר"מ בישיבת "עץ חיים" וכראש ישיבת "תורת אברהם", וכתב פירוש לששה סדרי משנה.

אבל כשאומרים "רבי אריה לוין", זוכרים פחות את התארים הפורמליים שלו, ואת גדולתו בתורה, כי תכונותיו האישיות ופעליו המיוחדים היו מזהירים כל כך בשמי ארץ ישראל, עד שגדלותו בתורה נחשבת לדבר ה"קטן" מכל מה שעשה!

רבי אריה לוין היה מלאך. כל יושבי ירושלים הקטנה של לפני שמונים שנה העריצו אותו. דתיים וחילוניים, יהודים וגויים, אף אחד לא עמד בפני קסמו, טוב לבו ופשטות הליכותיו. הוא היה מלא באהבה לכל אדם, בלי מגבלות של זמן ומקום, ולעצמו לא לקח מאומה.

רבי אריה חי בדירת חדר קטנטנה, ללא שום תנאים, אבל רוחב לבו היה כשל ארמון עצום. הוא טיפל בכל ילד עזוב, בכל ילדה שלא מצאה את מקומה. הקשיב לכל אדם, מנער ועד זקן, מסר את נפשו בכל מצב ובכל תנאי בשביל כל אדם שנברא בצלם.

אחד ממשפטיו המפורסמים: "דוקטור – הרגל של אשתי כואבת לנו"...

יותר מכל התפרסם רבי אריה בזכות דאגתו לאסירי המחתרות, שהבריטים כלאו לתקופות ארוכות, וחלק מהם גם הוציאו להורג, למרבה הצער. רבי אריה ליווה אותם באהבה ובמסירות אין קץ, ביקר אותם, העביר עבורם מסרים וקירב אליו את כל סוגי האסירים, גם אסירים פליליים.

רבי אריה היה מבקר בבית החולים למצורעים ומעודד אותם. הוא הזמין לביתו חולי שחפת וטיפוס, בלי שום פחד ומורא, רק מתוך אהבה צרופה ואינסופית לכל בני האדם.

רבי אריה זכה לסיעתא דשמיא מיוחדת, כאשר ערך גורל הגר"א לזיהוי חללי שלשים וחמשה הקדושים שנפלו על הגנת גוש עציון.

והעיקר: בזכות כל פעליו הרבים, זכה לבנים וחתנים תלמידי חכמים עצומים. אחד מחתניו היה הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל.