עם ישראל במצרים - מה באמת היה שם? המציאות הקשה על פי הכתוב

כשאנחנו קוראים בתורה, או בהגדה של פסח, את סיפור יציאת מצרים, אנחנו כמובן יודעים את הסוף. אפילו הילדים כבר יודעים, אנחנו לא מופתעים: היינו במצרים, שעבדו אותנו, וה' עשה עשר מכות מופלאות שהביאו לגאולתנו.

אבל כדי להרגיש מה באמת היה שם, צריכים כביכול לשכוח לרגע מהסוף. בני ישראל הרי לא ידעו מה יהיה הסוף... הם לא האמינו שזה אפשרי בכלל. העוצמה והכוח של האימפריה המצרית, הם בלתי נתפסים, הרבה יותר משל אמריקה בזמננו, למשל. מצרים היתה אימפריה אדירה, בלתי מנוצחת. להיות עבד במצרים זה להיות כלום, אבק אדם. ולעומת זאת פרעה – נחשב לאליל בעיני המצרים, עוצמה וכוח שאין לדמיין.

לפעמים, הבנת השפה והתרבות המצרית, יכולים לעזור לנו להבין טוב יותר את התיאור שבתורה. ולדוגמא, מה שאמרו חז"ל, שפרעה באמרו "ראו כי רעה נגד פניכם", התכוון לכוכב בשמים ששמו "רע". זו ידיעה חשובה מאד שעוזרת לנו להבין: לא מדובר סתם בפתגם "רעה נגד פניכם", מדובר באליל, ראש המערכת האלילית במצרים, רע. פרעה מאיים על בני ישראל: האליל רע, שנתפס כמקור הכוח של האימפריה המצרית העצומה, נגד פניכם! כיום זה מגוחך, אבל אז זה נשמע מפחיד מאד.

פרעה אומר "את ה' לא ידעתי", וחז"ל הסבירו לנו שפרעה דפדף ברשימת האלילים המוכרת לו, ולא מצא שם את שם ה'. אבל אין זו סתם מליצה. כיום אנחנו יודעים שלפרעה היה בית מיוחד, שנקרא במצרית "בית החיים", ובו היו רשימות של אלים. כנראה היו הרבה סוגים ומינים של אלילים, ומדי פעם פרעה היה נכנס לשם להרחיב את השכלתו, ולכן התפלא לשמוע על אלוקי ישראל.

כאשר התורה אומרת: "כבד לב פרעה", אין זה רק ביטוי שמתאר את עקשנותו זה ביטוי רב משמעות עבור המצרים, משום שלפי האמונה המצרית, העניין המרכזי במשפט המת בדרכו לחיי עולם, הוא שקילת הלב. האליל אוזיריס שוקל את לבו של הנפטר, ואם לבו כבד יותר מנוצה, הרי הוא נטרף על ידי המפלצות. הלב שאין בו חטאים הוא קל, הלב החוטא הוא כבד, ומסכן את עתיד בעליו. לכן, כאשר אתה אומר למצרי שהלב שלו כבד, אתה בעצם אומר לו שהוא בדרך להיטרף על ידי המפלצות, שהוא איבד את זכויותיו.

ה' ציווה את משה להתייצב לפני פרעה כאשר הוא יורד ליאור, "הנה יוצא המימה". ציורים מראים את פרעה יורד לבדו ליאור, אך מה שמעניין הוא שיש משמעות להתייצבות זו מבחינת החוק המצרי, "קיים נוהג עתיק במצרים, שכל אדם היה רשאי לעצור את פרעה בדרכו ולצעוק 'הושיעה, המלך'. לפי האידיאל, צריך היה המלך לשמוע לו. אמנם היה זה אידיאל שלא תמיד נתקיים, אך נודעה למנהג זה השפעה כלשהי בכל תולדות מלכי מצרים העתיקה". כלומר, זה דבר שפרעה אינו יכול לסרב לו, או בכל אופן לא אמור לסרב לו.

בציורים המצריים, פרעה מצויר תמיד בזרוע נטויה, בדרך כלל יד ימין, שאותה הוא מניף על האויב. אמנם, במציאות פרעה יכול להתפאר על מלכים אחרים, אבל כלפי מלך מלכי המלכים הוא כלום, זה מעניק משנה משמעות לביטוי שבו ה' משתמש מול בני ישראל, ואומר להם שיוציא אותם בזרוע נטויה, ובני ישראל שרים לו 'ימינך ה' תרעץ אויב' – אתה באמת מחצת את האויב הכי גדול שלנו, ולא פרעה, שימינו ימין שקר.