תרגום השבעים: כל מה שרציתם לדעת על תרגום התורה ליוונית

בתאריך ח' בטבת, לפני כאלפיים ושלש מאות שנה, יצא המלך תלמי לוגוס, כמדי שבוע, מארמונו שבאלכסנדריה, אל הספרייה הגדולה.

את הספרייה הגדולה באלכסנדריה הקים אביו, המלך תלמי הראשון, במטרה לאסוף את כל הספרות העולמית. הספרייה הכילה קרוב למיליון ספרים (בספריה הגדולה בישראל, הספרייה הלאומית, יש 5 מיליון ספרים), ומשפחת תלמי רצתה שיהיו בה כל הספרים בעולם.

תלמי השני פנה אל דימטריוס מפלרון, הספרן הראשי של הספרייה, ושאל: "האם יש ספרים שעדיין לא הועתקו בשביל ספרייתי? אני רוצה שלא יהיה ברחבי העולם שום ספר, שאין לו כאן העתק".

דימטריוס השיב: "הוד מלכותו, שמעתי שליהודים יש ספר חוקים שכתב מנהיגם משה בהיותם במדבר, אבל אין לנו אף סופר שיודע לקרוא את שפתם המוזרה. כל ספר מצרי, בבלי, או יווני נמצא כאן, יש לנו סופרים לרוב, אבל בשפת היהודים אין מי שיודע לקרוא".

תלמי ענה: "אני מעוניין בספר הזה, אשלם כסף מלא לחכמים יהודים שיודעים לכתוב ביוונית, שיתרגמו את הספר שלהם ליוונית".

וכך אסף תלמי שבעים זקנים מזקני ישראל שבאלכסנדריה, שהיתה בה קהילה יהודית ענקית, למלאכת התרגום. תלמי רצה לדעת בדיוק מה כתוב בספר, ולכן שם כל זקן בחדר אחר, כדי שלא יתאמו גרסאות ביניהם.

ואכן, הזקנים לא שינו את  נוסח התורה, מלבד במקומות שהיו מוכרחים, ונעשה נס שכולם כיוונו לאותה דעה. אחד מן המקומות הוא אזכור שמה של הארנבת בתורה. מה הבעיה בארנבת? ובכן, שמו המלא של המלך תלמי היה "תלמי לגוס", וארנבת ביוונית = לגוס, המלך הסקרן היה פותח את הספר של היהודים ומוצא בו "את לגוס לא תאכלו טמא הוא לכם", והיה נעלב מאד... ולכן תרגמו "צעירת הרגלים", כלומר "קצרת הרגלים".

התרגום הסתיים ביום כ' בטבת, אבל חכמי ישראל כלל לא שמחו מהמאורע. להיפך, הם קבעו צום, ואמרו כי "חשכה ירדה לעולם". מדוע? משום שאת התורה צריכים לקרוא יחד עם תורה שבעל פה והמסורת היהודית כדי להבין אותה, ואילו התורה ביוונית נגישה לכל מי שאין לו שמץ של ידיעה על המסורת, ולכן הוא עשוי לקרוא אותה בצורה לא נכונה ולעוות אותה, כפי שעשו, כידוע, הנוצרים, ואחריהם המוסלמים.

בזמננו מצוי עדיין תרגום השבעים, אבל אין הוא אותו התרגום שכתבו שבעים הזקנים, אלא העתקות מהעתקות שלו, ולכן הוא לא מדויק ויש בו כל מיני טעויות מוזרות.