בחן את עצמך: מהו "סוף טומאה לצאת" (סטל"צ)?

מסכת אהלות נחשבת לאחת מהמסכתות הקשות בש"ס, והיא מובאת כדוגמא לעיון קשה ומסובך: "כלך לך אצל נגעים ואהלות".

אחד המונחים הנלמדים במסכת זו הוא "סוף טומאה לצאת", והוא נשמע לכאורה כמו נושא מאד מאד לא רלוונטי לזמננו, שאין לנו טומאות וטהרות.

למרות זאת, המעיין במאמרים תורנים הלכתיים ימצא לפעמים כאלו שהמונח "סטל"צ" מככב בהם פעמים רבות. למי זה חשוב בזמננו?

התשובה היא, שזה דין מצוי מאד לנושא של טומאת כהנים.

לכהן אסור להיטמא למתים, גם בזמן הזה.

ישנם מקומות שבהם נמצאים, למרבה הצער, מתים, בדרך כלל בתי חולים, אך לא רק.

טומאה יכולה "לעבור" גם דרך דלת – שני חדרים שדלת מחברת ביניהם, יכולים להיות מעבר של טומאה, אפילו אם אינם תחת אותו גג.

למעשה, כל ה"מסלול" שאותו המת אמור לעבור ביציאתו מן הבניין, הוא מסלול שבו הטומאה יכולה לעבור.

לכן, אם כאשר מפנים את הנפטרים מבית החולים לכלי הרכב המוביל אותם לקבורה, עוברים, למשל, במסדרון מסוים, המסדרון הזה מטמא את הכהן מדין "סוף טומאה לצאת" – הטומאה אמורה לעבור שם, זו הדרך להוציא אותה.

כאשר רוצים לאפשר כניסת כהנים לבית חולים, במקרה שבו אין להם צורך רפואי עבור עצמם, אלא לביקור, צריכים לדאוג בעיקר א) שלא יהיו תחת אותו גג עם המת, ב) שלא יעברו במסלול שבו "סוף טומאה לצאת".