סלבס בהתחזקות

מגישת הטלוויזיה: זאת הסיבה האמיתית שבגללה משה נענש

מגי טביבי נתנה את הזווית שלה לפרשת השבוע וכתבה לעוקביה: "הסלע המדובר הוא משל למציאות שעשויה להיות אטומה אלינו. כדי להצליח לחולל בה שינוי, כל מה שאנחנו נדרשים אליו הוא דיבור טוב ומאמין, גם כלפי עצמנו"

  • ו' תמוז התשפ"ג
(צילומים: שלומי כהן / פלאש 90, shutterstock)(צילומים: שלומי כהן / פלאש 90, shutterstock)
אא

כמדי שבוע מפרסמת מגישת החדשות מגי טביבי כמה מילים לקראת פרשת השבוע. הפעם דנה טביבי בפרשת חוקת ונתנה זווית מעט אחרת למתרחש בה.

"למה משה נענש?", שואלת טביבי. "התשובה פשוטה. השם ביקש ממשה לדבר אל הסלע ולא להכות אותו, ולכן ניתן העונש על שהמרה את פיו. אם כך נשאלת כאן עוד שאלה - אם השם החליט כבר להעניש את משה, למה הביא עליו עונש כזה חמור למות במדבר? קשה להבין את גודל החטא ואת עוצמת העונש?".

"מסתבר שהתשובה לשאלה הזאת עמוקה יותר", היא כותבת. "המטה שהיה בידיו של משה, היה סמל המנהיגות שלו. אם נחזור אחורה בציר הזמן, ניתן יהיה לראות שהמטה הזה שימש את משה מול מלך פרעה, בקריעת ים סוף ואפילו במלחמות שאחרי היציאה ממצרים. המטה ביטא כוח, משה שלט בקיים באמצעות אותות ומופתים שביצע על ידי המטה. 40 שנה אחרי - הפעם מצווה אלוהים את משה לקחת את המטה ורק לדבר אל הסלע. לדבר! הציווי הזה מראה על עלייה נוספת בדרגת המנהיגות שמשה נדרש אליה 'מעשייה – לדיבור'. כלומר, כשמשה השתמש עד כה במטה הוא ביצע פעולה פיזית שחוללה את השינוי. הפעם אלוהים לא רצה שמשה יעשה דבר אלא רק ידבר אל הסלע. הדיבור מבטא שלב חדש. שלב האמונה. להאמין שמתוך המילים יגיע השינוי. משלא הקשיב משה, נענש בצורה שנענש.

"אז מה המסר הגדול מכל זה?", היא ממשיכה. "הסלע המדובר הוא משל למציאות שלנו שעשויה להיות אטומה אלינו. ולפעמים כדי להצליח לחולל בה שינוי, כל מה שאנחנו נדרשים אליו, הוא דיבור טוב, מאמין, גם כלפי עצמנו. אין הדבר אומר לשבת בחיבוק ידיים ולהזניח את העשייה, אלא לשלב לצד החומר גם את הרוח".

תגיות:פרשת השבועמשה רבנומגי טביבי

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה