הקושי להיגמל, או: איך משתחררים מהתמכרות?

לכתבה הקודמת: למה אתה מתכחש לזה שאתה מכור?

הקושי המשמעותי ביותר להיגמל מהתמכרות, נובע מהתחושה החזקה המלווה את האדם המכור, כי ההתמכרות, או ליתר דיוק: הדבר שאליו הוא מכור – הינו מקור השמחה היחיד שיכול להיות לו, ובלעדיו לא תמצא לו שלווה, זאת בעוד האמת היא הפוכה לגמרי: לא זו בלבד שההתמכרות אינה "בית הבראה", אלא שהיא למעשה "בית כלא"...

לדוגמה, אדם שמכור לקניות, או לאכילה כפייתית, מרגיש כי לא יוכל למצוא שמחה ושלווה בחייו בלי הגורמים שאליהם הוא מכור. הוא מאמין, שלא יוכל לשחזר את תחושת האושר החזקה והעוצמתית שהוא מרגיש כל אימת שהוא נענה להתמכרות שלו, מבלי לספק לעצמו את אותם צרכים שאליהם הוא מכור. זאת על אף, שלאמיתו של דבר, ההתמכרות אינה משרתת אותו כלל ועיקר, ואינה גורמת לו לאושר, אלא דווקא להיפך: מאמללת אותו ופוגעת באיכות החיים שלו.

משום כך, השלב הראשון והקשה ביותר בתהליך הגמילה, הינו שלב ההתפכחות, וההכרה המודעת בכך שאותם דפוסי התנהגות אליהם האדם מכור – נובעים מתוך חוסר שליטה.

קוראים לשלב זה: "ההכרה בתבוסה".

יומן רגשות

כדי להתמודד בהצלחה מול התמכרות, ולהתחיל את תהליך הגמילה בפועל – חשוב שהאדם יהיה מודע למקום הרגשי שבו הוא נמצא, שכן המקום הזה הוא שמפיל אותו לזרועותיה של ההתמכרות.

הבה ניקח לדוגמה אדם שמכור לקניות: לפני שהוא יוצא מהבית לקניות, מומלץ לו לנהל "יומן רגשות", ולבדוק עם עצמו מה הוא מרגיש. האם הוא מרגיש בודד? האם הוא מרגיש רעב? האם הוא מרגיש לא אהוב? האם הוא חושש ממשהו? האם הוא מאוכזב מעצמו? וכן הלאה. חשוב להקדיש את הזמן ולנסות לזהות כל רגש שמופיע באותם רגעים, ולהעלות אותו על הכתב ביומן הרגשות.

הרגשות הללו, הם שמהווים את הדלק המזין את ההתמכרות. ובכל זאת, לא תמיד ניתן יהיה להתמודד עם הרגשות הללו בזמן אמת, להרגיע אותם ולנטרל אותם. לפעמים, גם לאחר זיהוי הרגש, יהיה לאדם קשה, ואפילו בלתי אפשרי, להתמודד באופן מושלם עם הרגש הדומיננטי שגורם לו להתמכרות. אולם עצם ההכרה בקיומו של הרגש, ועריכת יומן רגשות מסודר – תאפשר לאדם לבודד את הרגש המסוים שגורם לו להיכנע להתמכרות לקניות.

ככל שתהיה לנו מודעות רבה יותר לזהותו של הרגש הגורם להתמכרות, וככל שהמודעות שלנו לקיומו של הרגש הזה תהיה גבוהה יותר – כך תהיה לנו בחירה רבה יותר, משום שהמודעות הינה השער לבחירה. כל עוד האדם שקוע בהתמכרות, ואינו מודע לגורמים שמניעים אותה – הוא חווה את המציאות כביכול הינו משולל יכולת בחירה לחלוטין. אולם כאשר הוא מזהה את הגורמים להתמכרות ומודע להם, הוא יוכל יותר ויותר למצוא את נקודת הבחירה, ולהיחלץ ממלכודת ההתמכרות, כאשר טיפול בנקודה הרגשית הגורמת להתמכרות – תחסוך את הצורך לחפות עליה באמצעות התמכרות.

כמו כן, מומלץ למתמכר לרשום ביומן הרגשות שלו גם את הרגשות החיוביים שמתעוררים אצלו לאחר שהוא מספק את התמכרותו, ולציין לכמה זמן הם נמשכים, כמו גם לעקוב אחרי הרגשות השליליים שמתעוררים ומתפתחים בחלוף זמן זה. שכן בדרך כלל, לאחר הריגוש והסיפוק המיידיים, מגיעות תחושות שליליות כמו: אכזבה עצמית, דכדוך, תסכול, דימוי עצמי נמוך, ועוד. ערנות לקיומם של רגשות אלו, ולתאריך התוקף הקצר של הרגשות החיוביים שמעוררת ההתמכרות – עשויה להוות גורם מדרבן שיעזור לאדם להתגייס לטובת תהליך הגמילה מההתמכרות.

כיצד על הסביבה להתנהג?

אכן, במקביל לתהליך שצריך המכור לעבור בעצמו, ישנו דבר חשוב שצריכה דווקא סביבתו לדעת... שכן במקרים רבים, כאשר הסביבה מודעת להתמכרותו של האדם, היא מסייעת לו למלא את הצורך אליו הוא מכור, בכדי שלא לגרום לו לקריסה. המכור מעביר לסביבתו שדר, על פי אם לא יקבל את הדבר שהוא זקוק לו – הוא לא יחזיק מעמד, ומשכך, הסביבה מתגייס לעזור לו "לשרוד", כביכול...

אולם יש לדעת, כי לאמיתו של דבר, אם המכור לא יצליח למלא את התמכרותו – לא יקרה לו מאומה, ואדרבה: כאשר הסביבה מסייעת לו למלא את ההתמכרות שלו – היא למעשה גורמת לו להמשיך ולהיות מכור. אולי העזרה הזו מקלה עליו ומסייעת לו בטווח הקצר, אולם בטווח הארוך – היא גורמת הרבה יותר נזק מאשר תועלת.

במקרים רבים נמצא, כי לא פחות מכפי שהאדם המכור כבול בכבלים הדמיוניים בהם כובלת אותו התמכרותו, כבולים גם הסובבים אותו בכבלי החשש מפני ההשלכות שתהיינה למציאות בה הוא לא יצליח למלא את התמכרותו.

אולם למעשה, אין ספק כי הדבר הנכון אינו לספק למכור את ההתמכרות שלו, אלא אדרבה: להימנע מלסייע לו, ולגרום למציאות לעשות את שלה ולאלץ אותו להפטר מההתמכרות המזיקה. לפעמים, בטווח הקצר, נוכל לראות החמרה מסוימת, שנובעת מההתנגדות הטבעית של המכור שמרגיש שחייו תלויים בהתמכרות שלו, ומגיב באופן קשה כאשר אינו זוכה לסיוע לו הוא מצפה. אולם בטווח הארוך, העדר הסיוע למכור, עשוי להיות הצעד הראשון בדרך להחלמתו ולהשתחררותו מכבלי התמכרותו.

חשוב להיות חד משמעיים: התמכרות – הינה חוסר שפיות, גם אם מדובר בחוסר שפיות מצומצם, מוגבל בהיקפו. התמכרות הינה מצב שבו האדם אינו שולט במעשיו, ואינו יכול לקבל בכוחות עצמו את ההחלטות הנכונות בעבורו. בדיוק כפי שלא היינו מסייעים לאדם הלוקה בנפשו להתפרץ אל כביש סואן, כך אין מקום לסייע למכור המבקש את עזרתו במילוי "צרכיו" ההתמכרותיים. לעיתים, דווקא הקשר הבריא במשפחה, או בכל מעגל חברתי אחר – כרוך ביכולת לומר "לא", כאשר לדעתנו, היענות לבקשה מסוימת אינה לגיטימית ואינה משרתת באמת את טובתו של המבקש.

לסיכומו של דבר, התמכרות הינה "בית כלא" קשה ואכזר, שקשה מאד להיחלץ ממנו. אולם בעזרת סיוע נכון, תמיכה משפחתית, וכלים מתאימים – הדבר אפשרי בהחלט, ואיכות החיים שירכוש האדם לעצמו כאשר יפטר מהתמכרויותיו – מצדיקה את המאמץ...