הגיע זמן אחדות: יסוד הגאולה הינו ב'חברים כל ישראל'

'דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי' משמעות הכתוב 'מאת כל איש' - שלא להגביל את האפשרות למעמד מסויים או לדרגה מסויימת, כל יהודי באשר הוא זכאי להיות שותף במלאכת המשכן. עם זאת מותנה הדבר בכך שיהיה זה ברצון ובנדיבות - 'אשר ידבנו לבו' ופירש הספורנו כי הדגש הוא שלא יקחו אלא ברצון לב התורמים ולא ינהגו בזה כפי שמצינו בגביית צדקה וכדומה שמגבית עירונית מטילה חובת השתתפות.

הוה אומר: התרומה למשכן מיועדת למעגל הרחב ביותר של התורמים, מאת 'כל איש' ובכל זאת מוגבל לנותנים בנדיבות לב. השראת השכינה חלה על ציבור וכנסת ישראל, לפיכך רצוי להרחיב את המעגל ולכלול בתוכו את מירב האישים הכלולים בציבור הישראלי, אולם יש לזכור כי הנקודה המאחדת היא נקודת הלב ועליה אין לנו לוותר.

ניתן להוסיף, כי במידה שבה ניתן להמשיך במשכן את מעמד הר סיני, כדברי הרמב"ן שזו תכליתו 'גילוי הכבוד של הר סיני' – נצרכת גם העתקת המצב של 'ויחן שם ישראל נגד ההר - כאיש אחד בלב אחד'. וכאן מתקיימת ההתאחדות בהצטרפות נדבת הלבבות למטרה האחת.

לא רק בבנין בית המקדש, בכל תרומה ונדבה שאדם נותן מתוך לבו, והיא נכללת עם כלל הציבור ישנה שותפות עמוקה ויצירת אחדות לאומית בעלת חשיבות עליונה. ואדרבה לאידך גיסא, כה רבה היא החשיבות של השותפות הזו שהיא אבן היסוד לבנין בית המקדש. המיליונר והקבצן, הטייקון והדלפון גם יחד נותנים מליבם, איש אינו יודע מי נתן מה, כולם שוים בנדיבות הלב והלבבות מתאחדים ביצירת המשכן...

'הקיבוץ במועדים'

לדעת הרמב"םמצות 'ועשו לי מקדש' היא 'שיהיה לנו בית מוכן … ובו יהיה הקיבוץ במועדים' ובספר המצוות מצוה כ' לבנות בית הבחירה לעבודה… ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה' מעיקרי עניינו של בית המקדש היותו מקום אליו יעלו כולם ויתקבצו במועדים. 'מועד' הוא 'זמן' אך גם במשמעו 'התוועדות' ועם ישראל מתוועד עם הקב"ה. ועל כך בא הצווי לעלות לרגל באופן ש'בו יהיה הקיבוץ במועדים' ודרשו חז"ל את הפסוק 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו שבה נעשים 'כל ישראל חברים'. ירושלים יש לה את סגולת התאחדות האומה ועל ידי כך הקב"ה מאיר פניו אליהם ומשרה שכינתו עליהם.

לאור האמור ננסה להבין את ההלכה שנפסקה ברמב"ם בעקבות דברי הגמרא סנהדרין כ' ע"ב: שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ומלחמת עמלק ובנין בית הבחירה. זהו סדר דווקני ומחמתו נתעכבה בניית בית המקדש במשך מאות שנים עד אשר סיים דוד את מלחמתו בעמלק (רמב"ם הלכות מלכים).

נראה כי כל המצוות המקדימות לבנין בית הבחירה עוסקות בהעמדת האומה ואחדותה, כהקדמה להשראת השכינה עלינו. הסדר של ביאת ארץ ישראל – העמדת מלך – בנין בית הבחירה, הוא סדר העמדת היסודות של ישראל כאומה וכ'גוי אחד בארץ' אשר על ידם הינם ראויים לחלות השראת שכינה כ'ציבור'.

ארץ ישראל

אולי נראה מיותר להסביר מדוע ארץ ישראל הינה הבסיס לאחדות האומה, התפיסה שבית לאומי הוא יסוד האחדות הלאומית מושרשת למדי, ויש בה מן האמת. גזירת גלות מארץ ישראל היא באמת גם גזירת פיזור ופירוד - ולדעת מהר"ל היא אחת הסיבות לריבוי המחלוקות בעם ישראל.

אולם יתר על כן, ארץ ישראל בקדושתה הינה חלק בלתי נפרד מישותו הרוחנית של עם ישראל כ'עם אחד' וכפי שלמדנו ע"פ הגמ' בסנהדרין דף מ"ג בענין ברית הערבות שבה נתחדש כי 'כל ישראל ערבין זה לזה' חלה רק בבואם לארץ ישראל. (קודם לכן היו ערבים רק על הנגלות עליהן קיימת חובת תוכחה ובבואם לארץ קיימת אחריות וערבות הדדית גם על דברים שלא מוטל על הזולת למונעם) מדוע ישראל ערבים זה לזה? מפני שבנשמתם הכללית הם מאוחדים כפי שכתבו כל הקדמונים. האחדות הזו יונקת את מציאותה מארץ ישראל!

תפקיד המלך במערכת זו

ומכאן אל השלב הבא – העמדת מלך. בספר המצוות מצוה קע"ג כתב הרמב"ם 'שצונו למנות עלינו מלך יקבץ כל אומתנו' ואין זה רק על ידי המצאותה של סמכות עליונה או דמות מרכזית שסביבה העם מתלכד, אלא יש כאן כח פנימי שלבו הוא לב כל קהל ישראל...' כפי שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים. המלך הינו לב האומה ודופק חייה.

וכן מתפרש פשוטו של מקרא 'ויהי בישורון מלך' (שמתייחס על משה שהוא מלך בישראל - כאשר) - 'יחד שבטי ישראל'. לאחר בואם לארץ ישראל המקום המיועד לגיבוש הנפשי ולהתגלות אחדות ישראל הפנימית, וכאשר כבר העמידו מלך שהינו הדמות המרכזת סביבה את העם 'יקבץ כל אומתנו' ויש לו את הלב הרגיש הנושא את משא העם וער לסבלם. מינוי המלך ש'לבו הוא לב כל ישראל' הינו שלב נוסף בגיבוש האומה הנצרך לפני בניית בית המקדש.

אף מלחמת עמלק מצטרפת למהלך זה – לא רק מפני שמציאותו היא הניגוד לשלמות גילוי מלכותו יתברך – אלא מפני שהוא גם עומד כנגד מציאות ישראל כ'גוי אחד' (ונרחיב בזה בהזדמנות אחרת) או אז הננו ראויים ומוכנים להשראת השכינה והחזרת עטרת ישראל לתפארתה בבנין בית המקדש.

חברים כל ישראל

בברכת החודש אנו אומרים 'מי שעשה ניסים לאבותינו ... הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ – חברים כל ישראל'. זהו יסודה של גאולה ותקומה – 'חברים כל ישראל!

הגיע הזמן לאחדות ישראל! האסונות האחרונים עוררו גל של אחדות וערבות הדדית, ללא הכרות אישית - העם כואב את כאב המשפחות השכולות, האחדות מתגלה בזמנים קשים של כאב ושכול, אז מתגלה האומה הישראלית ביופיה ותפארתה.

יחד עם זאת שיש חלקים בעם ש'מוציאים עצמם מן הכלל', אלו שהם 'שונאי ישראל' ומוציאי דיבת העם והארץ רעה, אלה שכופרים בעיקר ורואים את עצמם כמנהיגי הציבור – אלו הם הערב רב שצירופם מכביד עלינו מאז ומקדם, והם הניצוץ העמלקי שבעם ישראל וצריכים לקוות שהם יקיימו בעצמם בקרוב תמחה את זכר עמלק ויכחידו מעצמם את העמלקיות – או אז תוכל האחדות להיות שלמה והשראת השכינה בתפארתה.