אתה לא יכול להיות נחמד בחוץ, אם בתוכך פנימה אינך בנאדם

מה היית אומר אם היו נותנים לך הזדמנות לגאול את עם ישראל? האם יכול להיות משהו בעולם שהוא חשוב יותר, שיגרום לך להתעכב? לכאורה אין.

ובכל זאת, כאשר הקב"ה שלח את משה להציל את עם ישראל, ביקש משה רבנו להתעכב עבור משהו "חשוב מאוד". מה היה כל כך חשוב, שבגללו עיכב משה רבנו את גאולת עם ישראל למשך שבוע שלם?

שימו לב: "בשעה שאמר לו הקב"ה למשה 'ועתה לכה ואשלחך אל פרעה', אמר לו משה: 'ריבון העולם, איני יכול, מפני שקבלני יתרו ופתח לי את פתח ביתו ואני עמו כמו בן. ומי שהוא פותח פתחו לחברו נפשו הוא חייב לו... ריבון העולם! קבלני יתרו ונהג בי כבוד. אלך שלא ברשותו?'. לכך כתיב 'וילך משה וישב אל יתר חתנו ויאמר ה' אל משה במדין'. מאחר שדיבר עמו בסנה, חזר ודיבר עמו במדין..." (מדרש).

לא ייאמן!

היהודים הסובלים כל כך, ימתינו עכשיו ויסבלו שבוע נוסף, רק כי משה רבנו מרגיש כביכול צורך "להיות נחמד" לחמיו, "ליטול ממנו רשות על כך" (ולו רק בשביל הנימוס...)?!

הכי מפליא זה שהקב"ה מסכים איתו. משה רבנו פונה אחורה, ובמקום ללכת למצרים, חוזר למדיין, שנמצאת בדיוק בכיוון ההפוך!

איך זה יתכן? מה הולך פה?!

אולי עכשיו נוכל להפנים מהי המשמעות של הלב שלנו, ומה זה "רחמנא ליבא בעי" (= הקב"ה רוצה את הלב).

להמחשה: במשחק שחמט, לכל כלי ערך משלו. ערכם של הכלים מדורג לפי היכולת שלהם להגן על מלכם ולשרת את מטרותיו. למלך עצמו אין כל ערך, משום שהוא לבו של המשחק... בחסרונו של המלך נגמר המשחק, וזה לא משנה כלל כמה "ערכים" השארת על לוח המשחק.

להיות "בנאדם" זו מהות חיינו. הלב.

אם אין לך לב – זה כבר לא משנה כמה ערכים יש לך. המשחק נגמר. את זה משה רבנו הבין, והקב"ה הסכים איתו.

לסיכום: כשעל כף מאזניים אחת מונח משקל כה כבד, ועל הכף השנייה מונחת האנושיות הבסיסית (הכרת הטוב) – האנושיות הבסיסית מנצחת.

משה רבנו הבין את מה שצריך להסביר היום לאישי ציבור רבים… אתה לא יכול להיות "נחמד בחוץ" ולעזור לכולם, אם בתוכך פנימה אינך בנאדם. 

קודם כל היה בנאדם!