לאישה

איך חיה משפחה יהודית עם 10 ילדים בתוככי שכונה ערבית? צפורה פילץ על המגורים בהר הזיתים

היא החליטה לקבוע את ביתה מול מקום המקדש, ומתרגשת מזה בכל פעם מחדש. ציפורה פילץ על 20 שנות חיים בבית על הר הזיתים, ועל הציפיה לראות מהחלונות הגדולים שלו נוף חדש

שתף במייל
| כ"ח אייר התשפ"ב |
בעיגול: ציפורה פילץ (צילום: shutterstock)
whatsapp
אא

ציפורה פילץ מתהלכת על הר הזיתים, מדריכה קבוצה שהגיעה לסיור. הם עוצרים ליד קברו של אור החיים הקדוש, נושאים תפילה, והמילים החקוקות על מצבתו מוחשיות כל כך: "ציון נברשתא דדהבא, ההר חמד אלוקים… שלו אלוקים חשבה לטובה, והאירה מכבודו". היא מסבירה על המקום הזה, שידע כל כך הרבה לאורך השנים. עליו הפיקו את שמן המשחה, ומשחו מלכים וכהנים. כאן שרפו את הפרה האדומה, והשיאו משואות בראשי חודשים. ההר שמקדם לעיר - הוא נקרא בתנ"ך, ובמשנה - הר המשחה. כל כך הרבה הוא ראה במשך השנים - בניין וחורבן, פעם ועוד פעם, ועוד עתיד לראות, בבניין בית המקדש השלישי.

על ההר הזה, בבית שבקצה בית הקברות היהודי, היא מתגוררת יחד עם משפחתה כבר 20 שנה. ממנו היא יוצאת להעביר הרצאות על המקדש, וסיורים בירושלים ובהר הזיתים. מצדו האחד של הבית הומה הרחוב הערבי, אך מהחלונות הגדולים שבצדו השני נשקף מראה מקום המקדש. "אני מודה כל יום על הזכות לגור כאן, מול המקום הקדוש ביותר בעולם", היא אומרת. "פה נמצא הלב שלנו, העורק הראשי, ממנו יוצאים חיים לעולם".

 

רצפה עשויה מצבות

מיד לאחר נישואיהם, חיפשו בני הזוג פילץ בית במזרח ירושלים לעבור אליו. "המבנה הזה נמצא תחת בעלותה של החברא קדישא האשכנזית הפרושית, ובאותו זמן עמד נטוש", היא חוזרת אחורה בשנים. "עד קום המדינה, גרה בו משפחה ערבית. כאשר הגענו לכאן, חלק מהריצוף של הבית היה עשוי ממצבות יהודים שחוללו. ממצבות נוספות בנו יושבי המקום גם כבישים, שבילים ומדרגות. היה עלינו להוציא אותן אחת אחת מרצפת הבית ולגאול את המקום. כך התחלנו את חיינו כאן, בקצה שכונת ראס אל עמוד, ואל הבית הזה נולדו עשרת ילדינו". 

על בית הקברות הסמוך לביתה היא מספרת, "יש כאן חלקות של אשכנזים, חסידים וספרדים ממגוון עדות. צדיקים רבים נקברו פה לאורך הדורות - הרש"ש, רבי יהודה החסיד, הרב זוננפלד, הרב קוק, ועוד. מעניין גם לראות שרבי עובדיה מברטנורא - מפרש המשנה, נקבר כאן, וקצת מעליו בהר נקבר הרב קהתי - שפירש את המשנה 500 שנה אחריו. זה בעצם היה בית הקברות של ירושלים מאז ימי בית ראשון, ורק בתקופת קום המדינה, כאשר הירדנים שלטו כאן, הוקם הר המנוחות בגבעת שאול. אגב, כל ירושלמי זכאי לקבורה חינם בירושלים, ועד היום אפשר להיקבר גם פה".

הר הבית מול הר הזיתים

כיום, שטחים נרחבים על ההר משמשים בני דתות אחרות. "לצערנו התפתחו סביבו גם מסורות מוסלמיות ונוצריות, ואנחנו רואים אוטובוסים שלמים של צליינים מגיעים לפה כל הזמן", אומרת ציפורה. "בחג הפסח, למשל, הודיעו שהכביש נסגר בעקבות תהלוכת חג הפסחא שלהם. גם מלון שבע הקשתות הבנוי כאן, נמצא כנראה מעל קברים של יהודים. לכן מבחינתנו, ככל שיותר יהודים גרים כאן, הם מחזירים את הקדושה למקום. כאשר גלתה השכינה, היא נסעה עשר מסעות - התחנה העשירית והאחרונה שבהם היה הר הזיתים. הנבואה היחידה בה נקרא ההר בשמו כיום, כתובה בספר זכריה, והיא מדברת על הגאולה העתידית. כתוב שם: 'ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד… ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'. אנחנו מחכים לראות את זה".

 

חלון להר הבית

איך נראים חיי היום יום במקום כזה?

"קודם כל, כל מתחם יהודי במזרח ירושלים זכאי לאבטחה. כאשר אנחנו יוצאים מהבית, כדי להגיע לשכונת מעלה הזיתים הסמוכה, הילדים הקטנים הולכים עם שמירה, והגדולים יותר כבר מוותרים עליה. עם זאת, אפשר לומר שהנושא הערבי מאד נוכח אצלנו בבית. מידי ערב בחודש הרמדאן, למשל, שוברים המוסלמים את הצום ועולים אחר כך להר הבית. בכביש הסמוך לביתנו נוצר עומס תנועה גדול, וכך לפעמים גם בימי שישי. יש זמנים בהם המשטרה בכלל חוסמת את המעבר לשכונה, בדרך כלל סביב חגי ישראל. אז אנחנו עם אצבע על הדופק, ולמדנו לתזמן את היציאות שלנו בזמנים הנכונים. עם כל זאת, השדר שלנו הוא שזה הבית שלנו, זו ירושלים שלנו, ואנחנו נחיה בה באופן הכי טבעי שיש". 

בכל זאת, אין חשש?

"יש ערנות, אבל בגדול אנחנו מנהלים שגרת חיים רגילה. שנה שעברה, בתקופת מבצע 'שומר החומות', היתה פעם אחת בה זרקו כל כך הרבה נפצים ברחוב, שלא יכולתי לצאת. מעבר לכך, נדיר מאד שאנחנו לא יכולים ללכת ברחובות. בכל שבת בבוקר, אחרי התפילה בכותל, אנחנו חוזרים לביתנו דרך הרובע המוסלמי. באופן כללי, ככל שיש יותר נוכחות יהודית במקום, בעיקר של משפחות עם ילדים המתגוררות כאן, כך תחושת הביטחון גדלה". 

הנוף מחלון הבית

למה בכלל בחרתם לגור במקום כזה מאתגר?

"אני עכשיו בקורס מורי דרך, עושה הרבה סיורים במקומות שונים בארץ. ותמיד כשאני חוזרת הביתה, יש בלב שלי התרגשות מהעובדה שאני זוכה לגור מול מקום כל כך קדוש. לא מזמן היינו גם בטיול לדרום הארץ, ראינו מדבר, מכתשים, נופים מדהימים, ובכל זאת, כשחזרתי הביתה היה ברור לי שאני חוזרת למרכז של הכל. גם ללכת בשבתות לכותל, זו זכות שאין כדוגמתה. לא מזמן עשינו תוספת של חדר קטן, וברגע שקלטתי שהחלון שלו לא יצפה להר הבית, אמרתי לבעלי שאי אפשר לישון בחדר כזה, וחייבים לעשות שינוי בתוכניות. אז נכון, יש כאן פקקים גדולים, ובחגים חסימות של המשטרה, ויש שכנים ערבים מסביב, שמביאים איתם מצב בטחוני לא פשוט. כל השירותים הכי בסיסיים, כמו תחנת אוטובוס, גן ילדים ובית כנסת, דורשים מאיתנו לעבור ברחוב הערבי המוביל לשכונת מעלה הזיתים שמעבר לכביש. בתקופה האחרונה הילדים שלי שמעו כמו כולם על הפיגועים בשער שכם, וזה קורה קרוב כל כך אלינו. אבל לגור מול מקום המקדש ולהיות חלק מההתיישבות היהודית במזרח ירושלים - אלה שני ערכים מאד גדולים שאנחנו חיים איתם, ועבורם אנחנו מוכנים להתמודד עם הכל".

אתם בית אחד בין מאות בתים ערביים, עד כמה ההחלטה לגור במקום כזה בכלל מזיזה משהו?

"גם תלמידי הגר"א שהגיעו לירושלים, קנו בית בודד ועוד אחד. ירושלים לא היתה בנויה אז, והיום אנחנו רואים את התוצאות. ככה זה, כל דבר גדול מתחיל בטפטופים. בכלל העליות הראשונות, היו של יהודים דתיים שרצו לקרב את הגאולה. בשנת תרמ"ב (1882), למשל, עלתה ארצה קבוצת יהודים מתימן, עליה שקראו לה 'אעלה בתמר'. הם גרו בהתחלה במערות על הר הזיתים, ורק בהמשך נבנו להם בתים. אפשר לראות בתמונה שצולמה אז, שמלבד הבתים שלהם ההר כולו היה שמם. כיום יש שם שכונה ערבית גדולה, אך עם הזמן נגאלים עוד בתים במקום, ויש שם עכשיו כבר כ-40 משפחות יהודיות. על ההתיישבות באזור שלנו אני יכולה לומר, שלפני 20 שנה הכל כאן נראה אחרת, וכיום ישנם הרבה יותר מתחמים יהודיים בתוך העיר העתיקה ובשכונות העוטפות אותה. יש את שכונת שמעון הצדיק בשיח ג'ראח, את בית אורות ובית החושן - שתיהן בא-טור. קדמת ציון נמצאת באבו-דיס, נוף ציון ליד ג'אבל מוכבר וכפר התימנים בשכונת סילוואן. גם כאן בראס אל עמוד, ממש מולנו, נמצאת שכונת מעלה הזיתים, שהיא בת 140 משפחות. ביום ירושלים השנה היתה חנוכת בית הכנסת בשכונה, מקום שכאשר נמצאים בו, לא צריך לשאול לאיזה כיוון מתפללים".

 

לא חזון רחוק

אבל העניין העיקרי מבחינת ציפורה הוא בכלל לא הבית שלה. "העיסוק המשמעותי באמת הוא סביב בית המקדש. מבחינתי הציפיה לבניינו היא לא איזה חזון רחוק, אלא דבר שנוכח בחיי היומיום שלנו, ושל כל אדם יהודי", היא אומרת. "אני חברה בקבוצת נשים, שפועלת בתחומים שונים כדי להנכיח את זה. יש לי חברה שהיא צורפת ומכינה תכשיטי מקדש. אחרת מציירת ציורי מקדש, וחברה שלישית היא גננת, שמביאה לילדים בגן את התכנים הללו. אבל בעיקר מה שחשוב הוא הלימוד, כך הרעיון הגדול יורד למציאות".

סלון הבית

דוגמאות לכך, יכולה ציפורה להביא בלי סוף. "את החגים, למשל, אנחנו רגילים לחגוג כבר 2,000 שנה בלי בית מקדש. בפסח כל אחד עושה את ליל הסדר בבית שלו. אבל כאשר לומדים מה היה בפסח בירושלים, מה בדיוק עשו ואיזו תחושה היתה שם, מתחילים להתגעגע לזה. דוגמא נוספת היא של שולחן לחם הפנים. מה זה משנה לנו היום אם יש שולחן או לא? אך אם היינו יודעים שכל כלי במקדש הביא לעולם ברכה אחרת, היינו מבינים שדרך השולחן הזה היו מתברכים כל השולחנות שבעולם. ולבסוף, על חג השבועות הקרב ובא, נאמר, 'הביאו שתי הלחם לפני בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן'. שתי חלות שמביאים לבית המקדש הן מקור הברכה לכל עצי הפרי בארץ. כל כך הרבה חסר לנו עכשיו, וכאשר לומדים את הדברים מגלים את זה. החיים האלה כאן, כשכל בוקר אני מסתכלת מחלון ביתי ומקווה לראות ממנו נוף חדש, של בית מקדש בנוי, הם חלק מזה. לא מזמן שאלה אותי הבת שלי אם אני באמת מאמינה שייבנה בית המקדש. אמרתי לה 'בוודאי, אבל זה תלוי ברצון שלנו'".

הידברות שופס

ספר דניאל עם פירוש נזר חזיונות של הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

סט ארכיאולוגיה תנכ"ית הרב זמיר כהן

חבורת תריג 9 - בתעלומת הזהב

זה אפשרי - הרב יצחק פנגר

גביע קידוש מוכסף

מקראות שלובות - מגילת איכה

הקרב על המקדש

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה