הרב יצחק זילברשטיין

בעל הטרנזיט נעצר ע"י המשטרה וארגזי העופות הרבים הוחרמו

ראובן המשיך להצטדק: 'מניין לי לדעת אודות החוק הזה? בתום לבבי ובניקיון כפי עשיתי זאת...'. 'את כל הדיבורים היפים הללו תטען בבית המשפט', אמר השוטר, 'כעת הסחורה מוחרמת, ואתה מקבל הזמנה למשפט'

אא

מעשה שהיה כך היה:

באחת הערים, התארגנה לפני החגים קבוצה גדולה של בני תורה, לרכישה מרוכזת של עופות בהכשר מהודר ובמחיר מוזל. כיון שסַפַּק העופות נמצא בעיר אחרת, חיפשו האנשים אחר בעל רכב גדול שיביא עבורם את ארגזי העופות. והנה, ראובן, אחד מרוכשי העופות שהינו נהג-הסעות, הציע לבני החבורה שהוא מוכן להביא את העופות ברכב ה'טרנזיט' שלו, תמורת שכר עבור ההובלה. בני החבורה הסכימו, וביקשו מראובן, שישלם בכרטיס האשראי שלו את מלוא מחיר ההזמנה, ובשעת החלוקה, כל אחד ישיב לו את דמי העופות בתוספת דמי ההובלה.

ראובן הגיע אל הספק, העמיס את 40 הארגזים המלאים בעופות, עד שהרכב התמלא לגמרי.

והנה, תוך כדי הנסיעה חזוֹר, עוצרת אותו ניידת משטרה. השוטר מבקש לבדוק 'מה בדיוק אתה מוביל בארגזים הללו?...', הוא פותח ארגז ועוד ארגז ועוד ארגז, ומשגילה מה מכילים הארגזים, פנה אל בעל הטרנזיט בפנים חמורי-סבר: 'היכן מערכת הקירור שלך?'

'קירור?!?!', תמה ראובן, והשוטר הסביר: 'ידידי היקר, החוק קובע שאספקת עופות בכמות גדולה כל כך, מחייבת הובלה בקירור!'. - 'כבוד השוטר, נפלה כאן טעות, אינני סַפַּק, אלא בסך-הכל נהג הסעות, והובלת העופות היא לשימוש פרטי...'

'את זה קלטתי מתחילה', השיבו השוטר, 'אך החוק אינו מבדיל בין אדם פרטי לעוסק באספקת עופות', (ההיגיון העומד מאחורי התקן המחמיר הוא, שאילו תהיה 'פירצה' המתירה להוביל כמות גדולה לצורך פרטי ללא קירור, יתכן והיא תנוצל לרעה ע"י ספקים למיניהם, דבר שיכול להביא לידי חשש סכנה בריאותית מחמת מכירת עופות שאינם טריים בשוק).

ראובן המשיך להצטדק: 'מניין לי לדעת אודות החוק הזה? בתום לבבי ובניקיון כפי עשיתי זאת...'. 'את כל הדיבורים היפים הללו תטען בבית המשפט', אמר השוטר, 'כעת הסחורה מוחרמת, ואתה מקבל הזמנה למשפט'.

כשראובן השמיע את טענותיו בפני השופט, התרשם הלה שאכן מדובר באדם שלא התכוון כלל לעבור על החוק. 'הֵקֵל' אפוא בעונשו, והשית עליו מחצית מן הקנס בלבד - 850 שקלים!

ראובן פנה אל חביריו וביקש שישלמו את הסכום הרב ששילם לספק העופות, אך כאן נתקל בסירוב מעניין: 'כבודו הרי שימש כשליח בשכר, שדינו כשומר שכר, שחייב במקרה של גניבה ואבידה (יעויין שו"ע חו"מ סי' קפ"ה ס"ז), ומשכך, לכאורה אתה תצטרך לספוג את ההפסד...'

ראובן לא עמד מנגד: 'הלא זה מצב של אונס גמור, כי מניין היה לי לדעת אודות החוק המשונה'. ראובן אף הוסיף לתבוע: 'לכאורה עליכם לשלם לי את דמי ההובלה, כי מלאתי לכאורה את כל אשר הוטל עלי... ומלבד זאת, ראוי אף שתנהגו בעין יפה ותשתתפו עמי בתשלום הקנס!...'

בני החבורה ונהג הטרנזיט החליטו להפנות את שאלתם המעניינת אל שולחנו של מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

בפרשת וירא מובא שטען אבימלך: 'הגוי גם צדיק תהרוג... בתום לבבי ובניקיון כפי עשיתי זאת' (בראשית כ', ד'-ה'), ומבואר במסכת בבא קמא (צ"ב.) שהשיב לו הקב"ה: אין ממש בדבריך וראוי אתה ליהרג, משום שנהגת בחוסר דרך ארץ, ואף אם לא למדת, מכל מקום 'בן נח נהרג על שהיה לו ללמוד ולא למד'. ומבואר ששגגת לימוד נחשבת לפשיעה. והיה מקום לומר כעין זה גם בשאלתנו, שמכיון שכך הוא החוק, הרי שהיה לו לנהג ללמוד, ומשלא למד, הרי שצריך לישא בתוצאות.

ברם, למעשה אין מכאן כלל דימיון למקרה דנן, כי שם היה לאבימלך ללמוד ענייני דרך ארץ התלויים ב'אובנתא דליבא' (בהבנת הלב) והרי כל אדם מבין שכשמגיע אורח מכבדים אותו במאכל ומשקה, ולא שואלים אותו אם האשה שעמו היא אשתו או אחותו; אך במקרה דנן, ראובן נחשב לגמרי לאנוס, כי חוק זה אינו שייך לחוקי התעבורה, אלא הוא מטעם משרד התעשייה והמסחר (או הבריאות), ורשום אך ורק ב'רשומות', ומניין לו לדעת על כך.

ומלבד זאת, ראובן יכול לטעון כלפי משלחיו 'עשיתי ככל אשר ציותני', שהרי אתם שלחתם אותי בידיעה שיש לי טרנזיט פשוטה, ללא מערכת קירור, ונמצא שהשליחות שאליה שלחתם אותי טומנת בחובה אפשרות להחרמת הסחורה, ואתם הזקתם את עצמכם ולא אני[1], ולכן שלם ישלמו לו את הסכום ששילם לסַפַּק העופות[2].

ובנוגע לתשלום שכרו של השליח - נראה שצריכים בני החבורה לשלם לנהג את שכרו, שהרי המשלחים שלחו אותו להוביל את העופות בטרנזיט ללא קירור (שליחות שכרוכה בסיכון החרמת הסחורה), והוא עשה בדיוק כפי שהורו לו לעשות, כאמור לעיל, ומשכך, שלם ישלמו את שכרו[3].

ובנוגע לתשלום בקנס - בני החבורה אינם צריכים להשתתף עם ראובן, כי הקנס הוא גרמא רחוקה בעלמא. ומלבד זאת, ביחס לקנס ראובן 'איהו דאזיק אנפשיה', שהיה יכול שלא לנסוע, (ובדרך כלל הקנסות מוטלות אך ורק על נהג הרכב, שהוא זה שאחראי לשמירה על התקנים הנהוגים).

לסיכום: משלחיו של ראובן צריכים לשלם לו את מלוא דמי העופות ושכר ההובלה, אך אינם צריכים להשתתף עמו בתשלום הקנס. 


[1] והרי זה כעין דברי הרמב"ן (ב"מ צ"ו:) שביאר בטעם הפטור של השואל במתה מחמת מלאכה, שהוא מחמת פשיעת המשאיל, שמסר לשואל את החפץ לאותה מלאכה, ומאחר שלא עיין אם החפץ ראוי לאותה מלאכה, הוא זה שהפסיד את עצמו. וגם כאן נאמר כעין זאת - אינהו דאזקו אנפשייהו, בכך ששלחו אותו להביא את העופות בלא קירור.

[2] אכן, אילו היה מדובר בהובלת חפץ שכרוכה בסכנה מסויימת, למשל בכמות גדולה של דלק וכדומה, היינו מחייבים בזה את השליח בעל הרכב, משום שכאן היה לו להעלות על דעתו שכמות רבה של דלק מעבירים במיכלים מיוחדים, ומאחר ויש מצידו פשיעה מסוימת, חייב. 

[3] וע"ע בב"מ נ"ח. 'ונשבעין ליטול שכרן', ובמבואר בשו"ע חו"מ סי' ש"א ס"א, וסי' של"ה ס"ב ובנתיבות סק"ג. 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.

תגיות:ופריו מתוקהרב יצחק זילברשטיין

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה