מגזין

6 שנים להחזקתו בשבי החמאס: אחיו של אברה מנגיסטו בראיון בלעדי פותח את כל הקלפים

הטלפון מהשב"כ, הטרגדיה המשפחתית, החששות הכבדים, והחרטה על הטעות הגדולה. אחיו של אברה מנגיסטו בבקשה אישית לכל אזרח שקורא את הכתבה. לא תישארו אדישים

שתף במייל
| כ"ה אלול התש"פ |
אברה מנגיסטו
whatsapp
אא

כלי התקשורת יוצאים בכותרות חדשים לבקרים על הסכם החזרת השבויים והחללים, שמתגבש מול חמאס בתיווך מצרים או קטאר. בשבילנו זאת עוד ידיעה חדשותית, אבל אצל משפחות החללים והחטופים כל ידיעה כזו מטלטלת את עולמם הפנימי. "אנשים מתקשרים להורים שלי", מספר אילן מנגיסטו, אחיו של אברה מנגיסטו, שחצה את הגבול לעזה לפני 6 שנים, "ומוכרים להם אשליות על סמך כותרות העיתונים. כל ידיעה כזו מפיחה בהם תקווה, שלאחר כמה שעות או ימים מתפוצצת בקול ענות חלושה, ועם צלקת נוספת, שלא מועילה לאף אחד".

אברה מנגיסטו (34) הוא אזרח ישראלי הלוקה בנפשו. בעקבות כך בספטמבר 2014 הוא חצה את גדר המערכת שברצועת עזה ונכנס היישר ללוע הארי, כאשר עקב הלקות שלו הוא לא ידע את הסכנה האורבת לו. מאז גורלו אינו ידוע. פרשיית היעדרותו הייתה אסורה לפרסום, ורק לאחר כמה חודשים ומאבק משפטי הוסר הצו.

אילן, אחיו הגדול של אברה, מספר בכאב: "אברה היה מאוד קשור לאחיו מיכאל, הגדול ממנו בשנתיים. מיכאל היה סמל לאברה, ומקור להרשאה ולחוזק. בשנת 2012 מיכאל חלה, ולאחר אשפוז של שבועיים הוא נפטר. זו טרגדיה מאוד קשה שמלווה את המשפחה עד היום, אבל מי שנפגע יותר ולא יכל להשלים עם מותו היה אברה. כבר בשבעה ראינו את השינוי שהחל בו, היה מסתגר ובקושי היה משוחח אתנו עד שמצבו הנפשי הלך והדרדר".

אברה מנגיסטו נולד באתיופיה. בגיל חמש עלה ארצה עם הוריו ואחיו במבצע שלמה. בתחילה שוכנו במרכז קליטה במלון דיפלומט בירושלים ולאחר מכן במרכז קליטה באשקלון, עד שעברו לדירת קבע. אברה למד בבתי הספר ממ"ד באשקלון והמשיך את לימודיו בכפר הנוער בן יקיר. כיום משפחת מנגיסטו, ברוכת ילדים, מונה שבעה אחים ושלושה אחיות.

מי היה אברה?

"אברה היה אח מאוד חכם ושנון מאוד, וכל שולחן חג ושבת הוא היה משמח אותנו. הוא היה אהוב על השכנים והחברים ילד טוב עם שמחת חיי. הוא אהב את הים, והרוחניות תמיד העסיקה אותו. הוא היה דאגן גדול להורים - היה משתדל לתת כסף מהמשכורת לו. זכור לי באחד מהשיחות המשפחתיות, שאימא שאלה בתמימות מי יטפל בי לעת זקונתי? לא אשכח שאברה מיד נעמד ואמר: 'אימא, למה את מדברת ככה? אני אדאג לך'".

 

האור שלנו זה אברה

מה זה אברה?

"אברה בתרגום לעברית זה 'אור'. בעדה האתיופית נוהגים לתת שמות על סמך אירועים או סמלים שמזדהים איתם. היו כאלה שכשעלו לארץ קראו לילדיהם 'אשגרה' שפירושו בעברית 'מעבר'. וכך כל משפחה והאירועים שלה. לפני כמה שנים שאלתי את אימא למה קראתם לו 'אברה', והיא סיפרה לי שבימים שאברה נולד באתיופיה, המצב הכלכלי היה בכי רע. הורי היו אבדי עצות איך יגדלו אותו ואותנו. אימא מספרת שמשמיים הגיע דוד שלא ראינו הרבה זמן לביקור, ולפני שעזב, השאיר להורים כסף ששינה את המצב בבית. ההורים ראו בזה אור וברכה, שהגיע בזכות התינוק והחליטו לקרוא לו 'אברה', שפירושו 'אור'. אנחנו רוצים עכשיו שהאור הזה ימשיך להאיר", אומר לי בצער אילן.

אתם יודעים מה קרה בדיוק?

"כפי שסיפרתי קודם, מצבו הנפשי של אברה היה מאוד קשה. לקחנו אותו פעמיים לאשפוז. וכל פעם שחררו אותו אחרי כמה ימים, ואמרו שהוא לא צריך אשפוז והכל בסדר. פעם אחת קראו לנו למחלקה ואמרו לנו: 'אנו לא מבינים מה אתם רוצים, אברה יושב בשקט בצד כבר שבוע, ולא מפריע לאף אחד. על סמך זה הם שחררו אותו. לאחר השחרור, מצבו הנפשי המשיך להידרדר. הוא התנתק מהמשפחה והסתגר עם עצמו".

"היו פעמים רבות שהיה פורץ בזעם, והיה עורך צעדות רגליות ברחבי הארץ. המשפחה הייתה מחפשת אותו כל הזמן. פעם אחת מצאנו אותו בטבריה. הוא הלך מאשקלון עד שהגיע לבד לטבריה. הייתה זו תקופה לא פשוטה בכלל .לראות את אחיך, שהיה עם שמחת חיים - הופך לשבר כלי. לצערנו אחד הצעדות שאברה החליט לעשות זה פשוט ללכת לכיוון הלא נכון. היישר לידי החמאס. מאז אנו מאוד חרדים לגורלו. כל יום שעובר מסכן את חייו, ואנו דואגים יותר. זה נמשך כך כבר שש שנים".

אתה יכול לספר על הרגעים הראשונים, שבו מבשרים לך שאחיך נמצא בעזה?

"הייתי בעבודה. לפתע אני מקבל טלפון, על הקו גבר שאומר לי שהוא מהשב"כ והוא רוצה להיפגש איתי. נכנסתי ללחץ ומחשבות. חשבתי שמדובר בי. התחלתי להעביר בראש את כל מה שעשיתי במהלך חיי. ניסיתי להיזכר מה כבר עשיתי שהשב"כ מתקשר אלי? מה לי ולהם? ברוך ה' אני אדם טוב ושומר חוק. לאחר שעתיים הופיעו במקום העבודה שלי שני אנשי השב"כ. נכנסנו לאחד החדרים. תחילה הרגיעו אותי שלא מדובר בי. ואז שאלו אותי: 'מתי ראית את אחיך אברה בפעם האחרונה?', אמרתי להם: 'בשבוע שעבר הלכתי לבקר את אמי, והוא היה שם'. בתגובה, הם השיבו לי: 'תשמע, אנחנו לא יודעים איך להגיד לך זאת, אבל אחיך חצה אתמול את הגבול לעזה'. זה רגע שלא אשכח - בשורת איוב נוראה. לא אשכח שהאשמתי בליבי את אברה: 'לא מצאת לאן ללכת, דווקא לעזה?!' אבל היום אני יודע שאני לא יכול לשפוט אותו. אנשים עם בעיות נפשיות לא מודעים למעשיהם, דעתם לא צלולה. הם אמרו לי שכרגע יש צו איסור פרסום, ואסור למשפחה לדבר על זה, ושהמדינה עושה את כל המאמצים להחזיר אותו הביתה. ושם נפרדנו".

תיעוד: אברה מנגיסטו חוצה לעזה

 

אף אחד לא מתכונן לכזאת בשורה

בשלב הנוכחי מי עוד ידע במשפחה?

"באותו רגע רק אני ידעתי מהבשורה הזו. לא ידעתי מה לעשות איך להתנהל. אף אדם לא מכין את עצמו ולו בדמיון לכזאת סיטואציה. מיד עזבתי את העבודה ונסעתי להורים באשקלון. כל הדרך חשבתי איך לבשר להם את זה. לא ידעתי מה לומר ואיך לומר, איך אני אומר להורים שהילד שלהם בסכנת חיים? חיפשתי כל דרך לרכך את הבשורה הכואבת. הגעתי הביתה והתחלתי לדבר עם אימא על מצב היחסים שלנו עם הערבים. התחלתי לומר לה שהערבים הם אנשים טובים, הם בני אדם בדיוק כמונו, שרוצים לחיות את חייהם בשלווה, יש להם ילדים כמונו, והם שותים קפה בדיוק כמו כל בן אדם. ואז אמרתי לה: 'אימא, אפשר להפסיק לחפש את אברה. הוא נמצא בעזה אצל הערבים 'הטובים''. אימא הרימה ידיה לשמיים וכמעט התעלפה. לכזה דבר היא לא חלמה בחלומות הכי שחורים שלה".

אילן מספר על הטעות הקשה שלהם: "המדינה ביקשה מאיתנו לא לספר על אברה שנמצא בעזה, בטענה שזה יפגע בהשבתו. אנו, בתור משפחה שנפלה עליה טרגדיה, לא ידענו איך להתנהל. האמנו להם ושמרנו על שתיקה, וישבנו עם הכאב והתסכול לבד. בקושי שיתפנו קרובי משפחה או חברים במשך עשרה חודשים. ראינו שעובר יום, שבוע, חודשים ולא מקבלים שום עדכון או בשורה. הבנו שהשתיקה שלנו זה גזרת דין מוות על אברה. החלטנו לפנות לעיתונות ולאישי ציבור שיסיעו לנו, כדוגמת ח"כ פנינה תמנו-שטה. ויחד איתם הגשנו עתירה לבג"ץ להסרת צו אי הפרסום, ולשמחתנו הבקשה אושרה. ואז כל הארץ ידעה פתאום שיש אזרח ישראלי שנמק בשבי חמאס עשרה חודשים, ואף אחד לא ידע מכך".

איפה הטעות?

"הטעות היא שהסכמנו לשתף פעולה עם השתיקה. הרי מדובר כאן במקרה הומניטרי ממדרגה ראשונה. אזרח חסר ישע עם תשישות נפשית, שחצה בטעות את הגדר, והחזקתו בשבי נוגד את כל החוקים והאמנות הבינלאומיים. נוגד את המוסר האנושי. אין ספק שאם הפרשה הייתה צפה מיד, היה ניתן לערב גורמים וארגונים בינלאומיים כדוגמת הצלב האדום, שליח האו"ם שמדינת ישראל בקשר איתם באופן תמידי בכדי להעניק סיוע לעזה. והסוגיה הייתה נפתרת כבר מזמן".

בשאלה האם אכן אברה מוחזק בידיה חמאס נאמרו כל מיני הערכות ודעות של מומחים. הנחת העבודה של גורמי הביטחון, שהוא מוחזק בידי החמאס. לטענת הפלסטינים, מנגיסטו עזב את הרצועה לכיוון מצרים דרך המנהרות ברפיח. עו"ד צבי ריש, שמייצג את משפחת מנגיסטו, מספר ש"הגיע אלינו מידע שראו את אברה בבית חולים בסיני".

זה בטוח לכם שהוא מוחזק בידי חמאס?

"אנו יודעים שהוא נכנס פיזית חי ונושם לעזה. יש תיעוד מצולם של תצפיתני צה"ל, וגם מערכת הביטחון. בחודשים הראשונים ידעו אצל מי מוחזק. כך שנקודת ההנחה שהוא בחיים בעזה, ולשמחתנו עד היום לא התקבל מידע אחר שסותר זאת".

"בנוסף, בחודשים הראשונים היו פרסומים בתקשורת הערבית על אזרח ישראלי שנכנס לעזה, אבל כשהם ראו שאין התייחסות מצד ישראל, חשבו שהוא מרגל ומיד הסירו את כל הפרסומים. במשך 6 השנים שחלפו פנינו לכל גורם אפשרי שנכנס לרצועת עזה, וביקשנו מהם לעזור לנו לדעת מה קורה עם אברה. חלקם הצליחו להיפגש עם בכירי חמאס, והם עדכנו אותנו שחמאס לא מוכן להודות בפה מלא שהוא אצלם. אבל תחושתם מהשיחות עם חמאס שאברה אצלם והוא בסדר. אבל לצערנו הגענו ל-6 שנים ועדיין אין אות חיים ממנו, כך שהמשפחה חיה בחוסר וודאות, שזה הדבר הכי אכזרי. לא פעם אימא אמרה שהיא מעדיפה לקבל גופה מאשר לחיות בחוסר וודאות. להורים התסכול יותר קשה. ההורים שלי כבר בגיל מבוגר ובמקום לרוות קצת נחת מהילדים והנכדים, הם חיים כל יום בדאגה. וזה משפיע על מצב בריאותם". 

פגישה עם שליח האו''ם למזרח התיכון ניקולאי מלדנוב

איך מחזיקים מעמד 6 שנים, ומה נעשה?

"לא האמנו שנגיע ל-6 שנים. אין ספק שאם המדינה הייתה עושה יותר מאמצים בסוגיה ההומניטרית הזאת, מפעילה לחצים על הזירה והארגונים הבינלאומיים, ודורשת מהם בראש זקוף הגינות והדדיות בזכויות הומניטריות, וכמו שאתם רוצים לעזור לתושבי עזה - תעזרו גם במקרה של אברה. אבל לצערי זה טרם קורה".

ומה הסיבה להבנתך?

"המדינה ומקבלי ההחלטות פועלים לפי רחשי הציבור. בכל מקום שהם רואים שיש תמיכה של הציבור במאבק מסוים - הם מבינים שזה משתלם להם ושהנושא חשוב - והם מתחילים לפעול. ולצערי, אצלינו במאבק, טרם הגענו לתמיכה כזאת".

איך אתה מסכם את 6 השנים?

"במשך השנים הללו עבדנו מאוד קשה לשים את הטרגדיה של אברה והמשפחה בסדר היום הציבורי. אני זוכר שבהתחלה היה מנבחרי הציבור התעלמות מוחלטת מאברה. אם היו מדברים על השבויים, היו מזכירים רק את החללים (ליבנו עם משפחות החללים. תפלתנו שיזכו להגיע לקבורה ראויה בארץ הקודש). היום, ברוך ה', המצב שונה. במשך 6 השנים המשפחה זכתה לקבל תמיכה מתנועות בני הנוער מכל גווני הקשת, וכן מאנשים טובי לב שאכפת להם מהצלת חיי אדם ופדיון שבויים. ויחד איתם קיימנו אין ספור מחאות, עצרות, הסברות, צעדות. נפגשנו עם כל גורם מדיני ובינלאומי, עם כל ארגוני זכויות האדם, מזכ"ל האו"ם, השליח למזרח התיכון גרניבלט, הצלב האדום, אמנסטי, עם כל הקהילה והארגונים היהודים שבאמריקה. כך שכמעט רובם נחשפו לטרגדיה של אברה.

באחד מעצרות המחאה בת''א

"אנחנו משפחה בלי הרבה אמצעים כספיים, והיינו צריכים לשלב בין החיים האישיים – משפחה, ילדים, עבודה, לבין המאבק. דבר שהוא מאוד קשה ולא מאפשר לנו להיות נטו במאבק, ולעשות יותר פעילויות כמו שהיינו רוצים. לשמחתנו, בשנים האחרונות קמה קבוצת אנשים שנקראת 'החברים למען אברה'. אלו אנשים שלא יכלו לשבת מהצד ולראות את השתיקה וחוסר העשייה של מקבלי ההחלטות מלמלא את חובתם המוסרית ולדאוג לחייו ולגורלו של אזרח ישראלי. בפורום 'החברים למען אברה' ישנן דמויות ביטחוניות בכירות (בין היתר יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, ודוד מידן, בכיר במוסד לשעבר, ומתאם השבויים והנעדרים שהביא להחזרת גלעד שליט) תמי ארד, וקבוצת טייסים מקורס הטייס של הנווט הנעדר רון ארד, פעילים למען שחרור אברה מקרב קהילת יוצאי אתיופיה, קבוצה מבוגרי קרן ווקסנר, ובכירים נוספים מתחומי המשפט והרפואה, והם הרוח הגבית למשפחה".

איך ציינתם את השנים?

"השנה, בגלל מגבלות הקורונה, ציינו שש שנים להיעלמותו של אברה בהפקת שיר מרגש, והכל בזכות התרומות בגיוס ההמונים שקיימנו לפני מספר חודשים. אנשים טובי לב תרמו ופתחו את ליבם מתוך ערבות הדדית וסולידריות, וזה דבר מרגש מאוד. לא נשאר לי אלא לומר להם תודה גדולה מקרב לב. תבורכו על כך מפי עליון".

פגישה בארץ עם מזכ''ל האו''ם אנטוניו גוטרש יחד עם שגריר ישראל לאום דני דנון

 

אני מתגעגע

שנה חדשה קרבה - יש משהו שהנך רוצה להגיד לאברה?

"אברה היקר, מקווה ששלומך טוב, וששוביך מתייחסים אליך לפחות כמו שאנחנו מתייחסים לחבריהם. אברה היקר, הגענו לשש שנים ארורים שהנך בשבי החמאס. קשה לי אפילו לחשוב איך מעבירים שש שנים בסיטואציה כזו, ואיך אתה מצליח לשרוד במציאות הקשה הזו. אנו המשפחה לא ישנים ביום וגם בלילה, כי לא יודעים דבר וחצי דבר על גורלך. אנו שואלים את עצמנו עשרות פעמים מדי יום האם אתה חי? האם אתה בריא? האם אתה זוכה לטיפול אנושי? האם אתה ישן במיטה נוחה? תהיה חזק! יש לך משפחה אוהבת שמחכה לך בבית ולא תפסיק להיאבק עד שובך. כולי תפילה לבורא עולם שיגזור עליך שנה טובה. שנה של חופש, ונזכה לראותך בריא ושלם. מוסר לך חיבוק חם, אהבה אין סופית. מתגעגע מאוד".

יש לך בקשה מהציבור?

"יש פסק הלכה של הרמב"ם: 'אין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים. השבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות'. (רמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק ח, הלכה י). אנו משפחה דתית, ויודעים מה כוחה של התפילה ומעשה טוב. אבקש מהציבור היקר לקרוא פרקי תהילים ולשאת תפילה להשבתו של אחי, אברה בן אגרנש, ושנזכה שיתקיים בנו במהרה הפסוק: 'ושבו בנים לגבולם'". 

הידברות שופס

מגילת אסתר וארכיאולוגיה תנכית חלק ד

120לרכישה

מוצרים נוספים

שיעורי הרב יגאל כהן

ערכת פורים מיוחדת לילדים

ADHD - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה 2 כרכים

ערכת כסף עם עיטורי זהב

ממתק לשבת - יש טעם חדש לפרשה

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה