לסיון רהב מאיר יש דרך מקורית לשמוח

הקורונה פוגעת במצב הרוח שלנו. רובנו, מה לעשות, שמחים פחות ומודאגים יותר. המילה "שמחה" מופיעה 7 פעמים בפרשת השבוע, וכשבוחנים את ההקשר, מגלים שהשמחה מגיעה תמיד כשאנחנו נותנים לאחר ומשתפים את הזולת בשמחה שלנו: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" או למשל: "אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ". השמחה מופיעה יחד עם המשפחה, העבד, האלמנה, הגר, היתום והעני. היא מוציאה אותנו מתוך ה"אני" אל עבר ה"אנחנו". יש בה נתינה ולא נטילה. האם החיפוש אחרי מבודדים וחולים בשכונה שלנו, אחרי נזקקים בסביבתנו, הוא הדרך גם לאושר אישי?

הפרשה מסמנת לנו דרך מרתקת: לא רדיפה אחרי הישגים תוביל לשמחה, אלא דווקא הדאגה לאחר. מהפכה של שמחה.

שתי דמויות, הרחק מאור הזרקורים

כבר כמה ימים שאני מקבלת סיפורים והספדים על שני האנשים האלה. הם ממש לא מוכרים בציבור הרחב, אבל אולי דווקא לכן – חשוב לכתוב עליהם:

הרב שמעון ביטון, בן 53, גדל במגדל העמק, היה חבר קיבוץ טירת צבי, ומתוך רצון להשפיע חברתית – עבר לעיר בית שאן, שם כיהן כראש בית המדרש "דרכי אליהו". הוא נודע בבית שאן והסביבה בשיעורים הרבים שמסר ובפעילויות החסד הרבות שלו. בכל פסח ארגן ליל סדר גדול ומכובד למשפחות שאין ביכולתן לערוך ליל סדר. אחרי פטירתו צלצלה אישה ושאלה: "כל שבת הוא דואג לנו לחלות וליין, איפה הוא?".

הרב יצחק אידלס, בן 69, היה ממקימי היישוב עצמונה בחבל ימית, ולאחר שפונה משם עבר לגוש קטיף, ופונה גם משם. תלמידיו – גם בישיבת שדרות שם לימד – ציינו שהאיש שביתו נהרס פעמיים, הרשים אותם תמיד באמונה ובשמחה שהמשיך להקרין. אוהביו מספרים על אדם מלא ענווה, שלאורך השנים לימד אלפים תורה בכלל, ואת תורת הרב קוק בפרט.

שני רבנים, מנהיגים מקומיים, שחיו חיי תורה, חסד, התיישבות ופשטות, בצפון הארץ ובדרומה. השדרה המרכזית והחשובה הזו של רבני ישראל כמעט לא נחשפת, לא בתקשורת ולא ברשתות החברתיות. נשמע עליהם רק אם תפרוץ איזו "סערה" מקושקשת.

אבל שניהם, בעצם, לא חיפשו הכרה. במשך עשרות שנים בנו את מפעל חייהם הנצחי באמונה ובמסירות, הרחק מאור הזרקורים, עד יומם האחרון.

לזכרם.

אנחנו נשארים בארץ

אנחנו בחופשה בצפון. אנחנו ועוד מיליונים. מישהו אמר כאן אתמול שמעולם לא היו בישראל כל כך הרבה מבניה של הארץ הזו באותו הזמן. הרי בכל קיץ ישראלים רבים טסים, והפעם כולם פה. בנוסף, מאז תחילת הקורונה חזרו לישראל כמאתיים אלף ישראלים שגרו בחו"ל. אז צפוף עכשיו בבית המשותף שלנו, ואין אף צימר פנוי, אבל גם מיוחד מאוד.

ובעודנו רואים מסביב את הארץ, אנחנו קוראים בתורה בימים אלה את ספר דברים, שבו התחינה של משה רבנו: "כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן, וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת". משה רבנו התפלל והתחנן ולא זכה. אנחנו זכינו.

הוא קיבל רשות רק להתבונן מרחוק, וכך סיפר לנו: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ".

קל לשכוח את העובדה הזו כשעומדים בפקקים או בתורים באוגוסט הזה, אבל כדאי לכל מי שנופש להביט רגע על הנוף ולזכור: אלפי שנים קראו את הפסוקים האלה בפרשה, וראו מהחלון את סוריה או את רוסיה. אנחנו זוכים לקרוא אותם בארץ הטובה הזו.

זהירות, שפע!

פעם ביקשתי בדוכן ברחוב בניו-יורק מיץ תפוזים סחוט קטן. המוכר נתן לי כוס עצומה מלאה במיץ. "ביקשתי קטן", אמרתי כדי לתקן את הטעות, אבל הוא הצביע על עוד שתי כוסות יותר גדולות שעמדו שם: "מה שקיבלת זה קטן. הנה, יש גם מדיום, וזה – גדול!". הכוס שבישראל קוראים לה "גדול", היא "קטן" בארצות הברית. 

האתגר האמיתי שספר דברים מזהיר מפניו הוא חיים בחברת שפע. חברה שבה יש הכול, ובגדול. פעם אחר פעם משה רבנו מתריע לא מפני מחסור אלא מפני עושר, לא מסכנת הרעב אלא מסכנת השובע. 

בעצם, אחרי שנים של נדודים במדבר, ספר דברים מכין אותנו לאתגר האקטואלי של ימינו: חיים בחברה שיש בה, ולא בחברה שאין בה. אבות אבותינו התמודדו עם עבדות ורעב ורדיפות וגירושים, אבל מה עושים אחר כך, כשנכנסים לארץ הטובה, ארץ זבת חלב ודבש? לא סתם התורה מדגישה שוב ושוב: זכור, אל תשכח, הישמר לך פן תאכל ושבעת, אל תשמין ותבעט במסורת שהתקדשה בדמעות ובדם. נכון, כל הדורות שמעלינו הפגינו מסירות נפש, דבקות והתלהבות בתנאים קשים. אבל אסור לנו לזלזל באתגר המורכב שלנו: זוהי מסירות נפש להצליח להמשיך את דרכם - גם בתנאים קלים ונוחים.