פיתוח האישיות

בין ארבע לשמונה: כיצד אפשר להקל על מי שסובל מכאב כרוני? כתבה ראשונה בסדרה

כאשר האדם יערוך מעקב מסודר אחרי הכאב, הוא יגלה שהכאב אינו אחיד, ובמהלך חלקים מהיום הוא אינו קיים או לפחות נותר ברמה נמוכה שמאפשרת תפקוד כלשהו, אם לא יותר מכך

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)
אא

אנשים רבים מתמודדים בחייהם עם כאב כרוני ומתמשך. אנשים הסובלים מכאב כרוני, הינם בעלי נטיה למצב רוח מדוכדך של מדכאון ועד התקפי זעם, מתקשים לשמור על רמת פעילות גופנית נאותה, או תפקוד בשגרת החיים כשלעצמם, מה שעשוי להגביר את הנטיה הדכאונית.

אלא שמצב רוח מדוכדך, מלבד הקושי העצמי שבו, גם מגביר ומעצים את חוויית הכאב, בין השאר משום שהוא מייצר אצל האדם יאוש, הסתגרות, וחשיבה בלתי פוסקת על הכאב. וחשיבה שכזו משולה למיקוד זכוכית מגדלת על הכאב - מה שמגדיל את הרגשת הכאב.

מאפיין בולט וקשה במצב של "כאב כרוני" הינו העיסוק בכאב, שהופך להיות מרכז חייו של האדם, הן בניסיון למצוא ארוכה לכאב והן בחשבון נפש למה "צדיק ורע לו". מובן שנדרש מהיהודי לעשות חשבון נפש, שהרי העולם מתנהל בדרך של מידה כנגד מידה וזה מחסדי השם לעזור לאדם לפתור בעיות בעזרת תורה ומצוות ובחינת המידה כנגד מידה. עם זאת, חשוב שהחשבון הזה ייערך רק לעיתים מזומנות, כדי שיהיה לתועלת, ולא סתם כך במהלך היום, כשפורצת אצלו ההרגשה והמחשבה כמה הוא סובל ולמה זה מגיע לו. שכן מחשבות שכאלו לא יולידו צמיחה ותקווה אלא תסכול וייאוש, מאחר שהן לא באות ממקום של רצון לתקן ולשפר את האישיות, אלא ממקום של הרגשת ייאוש ותסכול בחיים.

החשיבה השלילית הבלתי פוסקת, מונעת מהחולה את האפשרות לעסוק גם בנושאים אחרים – לימוד, עבודה, תחביבים ותחומי ענין שאינם קשורים לכאב, מה שדווקא עשוי היה לעזור לו רבות.

בנוסף, החשיבה השלילית הבלתי פוסקת גם חוסמת את התקשורת התקינה והבריאה עם בני משפחה וחברים, ועולמו של הכואב מתאפיין בחשיבה לתחום הצר של הכאב. אמור מעתה: חשבון נפש הוא דבר נצרך, אך לא על חשבון שגרת החיים האישיים, המשפחתיים והחברה, אלא בנוסף אליהם.

 

למדוד את הכאב

עלינו להבין שאדם מיואש יחדל בשלב מסוים מנסיונותיו לשפר את מצבו, מה שבהחלט עלול להפוך את המצב לבלתי הפיך. כמו כן, ייאוש, מטבעו, הינו מדבק: כאשר האדם הסובל עצמו מרים ידיים, רבים הסיכויים לכך שגם בני משפחתו וידידיו יתייאשו, ויחדלו מנסיונותיהם לסייע ולהקל מעליו.

אז מה ניתן לעשות? מתברר שהרבה!

כדאי לערוך רישום מסודר של הכאב. לנהל יומן, ולציין באופן מדויק כל פעם שהכאב הופיע ולצד זאת לציין את עוצמתו של הכאב – מאחת עד עשר, כאשר הספרה אחת מציינת את עוצמת הכאב הנמוכה ביותר, ואילו המספר עשר – את עוצמת הכאב העזה ביותר.

איך הרישום יכול לעזור? - אדם הסובל מכאב כרוני, לרוב אינו סובל מכאב ברמה אחידה במשך כל היום. לעומת זאת, בתפיסתו, לעיתים עלול הסובל לתפוס את הכאב כאחיד וממושך, כאשר את עוצמת הכאב הוא מגדיר על פי רגעי השיא שנחרתו בתודעתו.

כאשר האדם תופס את הכאב כעוצמתי ברמה אחידה, הוא מרים מראש ידיים ושולל כל סיכוי לתפקוד, ולו חלקי. הוא רואה את עצמו כ'אדם סובל', כאשר הכאב והסבל ברמה הגבוהה ביותר מהווים את התפיסה שלו לגבי עצמו - כמה קשה לו וכמה כואב לו. משום כך, הוא יימנע מראש מלנסות למצות את היכולות שלו, מתוך הנחה שגויה, שאדם במצבו אינו יכול להתמודד ולהצליח בחזיתות אחרות במהלך היום. לעומת זאת, כאשר אותו אדם יערוך מעקב מסודר אחרי הכאב, הוא יגלה שהכאב אינו אחיד, ובמהלך חלקים מהיום הוא אינו קיים או לפחות נותר ברמה נמוכה שמאפשרת תפקוד כלשהו, אם לא יותר מכך.

הרגעים והשעות הללו, בהם הכאב אינו בשיאו, יכולים להוות זמנים שיאפשרו לאותו אדם להביא את יכולותיו לידי ביטוי, מה שעשוי לתרום רבות לשיפור מצב רוחו ולהעניק לו קרן של אור ותקווה.

לדוגמה: אדם חווה בשעות הבוקר כאב ברמה 4, ואילו בשעות הערב – הוא חווה כאב ברמה 8. מבלי רישום ומעקב מסודר, הוא עלול להיות שבוי בתפיסה על פיה רמת הסבל שלו הינה אחידה – ברמה 8, מאחר שהוא איננו מודע להבדל בין רגשות הכאב לבין המסקנה - כמה כואב, באיזו רמה, וכמה הוא מושבת בעקבות הכאב. הוא מרגיש כאב ומגיע למסקנה שאם כואב לו - הוא לא יכול לתפקד בכלל, וזו על פי רוב טעות!

אדם שמניח שרמת הכאב שלו שווה במהלך כל היום כולו, יתאים את אופי הפעילות שלו ואת התפקוד היומיומי שלו לרמת כאב בדרגה 8. ובמילים אחרות: יהיה במצב של חוסר תפקוד, שכן אדם ברמת כאב 8, באמת מתקשה לתפקד. הוא גם מתקשה לצחוק, לדבר או אפילו לגלות ענין בנושאים שאינם נוגעים ישירות לכאב שלו. אך כאמור, לאמיתו של דבר, הכאב אינו אחיד, ואינו שומר על רמתו הקבועה במשך כל היום!

בחלקים ניכרים מהיום - הכאב שסובל אותו אדם בפועל אינו עובר את רמה 4, בה עדיין ניתן לתפקד במידה רבה, וגם להתעניין בתחומים מגוונים ולפתח חיי חברה ותקשורת חיובית עם הסביבה.

חשוב לציין, כי גם כאשר הכאב ברמה 8, עדיין יתכן בהחלט שאותו אדם היה יכול לתפקד לפחות במידה מסוימת, וגם לנהל תקשורת חיובית עם הסובבים אותו. ובכל זאת, כאשר הכאב ברמה זו – ניתן לקבל שהאדם מרגיש סובייקטיבית שאינו יכול לתפקד, גם אם אובייקטיבית אין בסיס מוחלט למסקנה הזו. אולם דבר אחד ברור: כשהכאב ברמה 4, אדם יכול לתפקד - גם על פי תפיסתו הסובייקטיבית.

אמנם, כאשר אותו אדם שבוי בתפיסה על פיה הינו סובל מכאב אחיד ברמה 8, הוא כלל לא מעמיד את יכולותיו למבחן בשעות בהן מפלס הכאב יורד משמעותית. הוא מסיק מיכולותיו, כפי שהן נתפסות בעיניו הסובייקטיביות בשעות בהן הסבל נמצא ברמתו הגבוהה, על יכולת התפקוד שלו במהלך היום כולו, ובכלל זאת בשעות בהן הסבל נמצא ברמה נמוכה בהרבה.

אותו אדם אינו פועל, אפוא, על פי היכולות האמיתיות שלו, אלא על פי מערכות חשיבה שהוא לא מטיל בהן ספק. הוא חי על פיהן ויוצר את התפיסות שלו ביחס ליכולת התפקוד שלו, ובכך מחמיץ הזדמנויות רבות לפעילות חיובית שעשויה לתרום רבות לשיפור מצב הרוח שלו בפרט ומצבו הנפשי בכלל.

לסיכום: גם אדם שסובל מכאב כרוני יכול לחולל שינוי בחייו אם רק יצליח לזהות את ההבדלים הקיימים בין רמות הכאב ולהתאים את התפקוד שלו ליכולות הנוכחיות שלו – על פי רמת הסבל העכשווית. כך, את השעות בהן הכאב נמצא בנקודות השפל, הוא יוכל לנצל לשם צמיחה אישית.

תגיות:הרב אייל אונגרכאב כרוני

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה