מגזין

הפנתר השחור שהפך ל’כפיל’ של הבבא סאלי: מי אתה, ר’ עמרם כהן?

הכירו את ה'כפיל' של הבבא סאלי: הוא עלה ממרוקו, התגורר ביפו, הקים את תנועת הפנתרים השחורים, וכיום מתגורר בצפת ועוזר לנזקקים. אז איך קרה שאלפי אנשים היו בטוחים שהוא התגלות של הבבא סאלי?

| ט' אייר התשע"ט |
עמרם כהן כיום ובצעירותו
אא

זה התחיל בחול המועד פסח, כאשר פשטה שמועה כאש בשדה קוצים: רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל, הבבא סאלי זיע"א, התגלה בערב החג בציונו של התנא רבי יהודה בר אלעאי.

כטבעה של שמועה שמתגלגלת ברשתות החברתיות, נוצרה מהר מאוד התרגשות עצומה, כאשר הסיפור נחשף במלואו: התברר ששני בחורים הגיעו לציונו של התנא אשר ממוקם בכביש שמקשר בין עין זיתים לצפת. הם נתקלו בציון באדם קשיש שישב לבדו וקרא תהילים. כשהשניים התבוננו באיש הוא נראה להם זהה בדיוק לבבא סאלי. הם בקשו ממנו ברכה וזכו לקבלה ואף צילמו את עצמם במעמד המרטיט.

מדובר בבחורים צעירים שנולדו שנים רבות לאחר פטירתו של הבבא סאלי זצ"ל, אך הם הראו את התמונות שצילמו לאנשים מבוגרים שהכירו את המקובל הקדוש בחייו, והם אמרו להם בהתרגשות שאכן מדובר בבבא סאלי. הם טענו שגם בהמשך, כשהראו את התמונות לרבי ברוך אבוחצירא, בנו של הבבא סאלי, הוא הציץ בהן ואמר שנראה לו שזה אכן אביו.

ההתרגשות, כאמור, הייתה גדולה וחצתה מגזרים, אין מי שלא נזכר מיד במופתים הרבים שעשה הבבא סאלי הקדוש בימי חייו והתרגש מהמחשבה שייתכן והוא התגלה. אלא שכעבור זמן קצר הגיעה האכזבה הגדולה - התברר שלא היה זה הבבא סאלי, אלא רבי עמרם כהן, יהודי צדיק המתגורר בצפת. הוא אכן דומה לו באופן מפליא ביותר, ונוהג לפקוד קברי צדיקים ולהתפלל בהם בדביקות.

 

פנתר שחור

מאז שפורסם הסיפור עשינו ב'הידברות' מאמצים גדולים על מנת לאתר את רבי עמרם כהן ולשמוע את הסיפור מפיו. ביקשנו להבין איך נוצר כזה בלבול ומהן השלכותיו. לאחר מאמצים רבים ואנשי קשר לא מעטים, עלה הדבר בידינו, ואכן זכינו לשבת עמו לשיחה מרתקת.

"לא, לא נפגעתי מהסיפור הזה, למה שאפגע?" הוא מרגיע אותנו מיד, "אפילו צחקתי והשתעשעתי, נהניתי מהמחמאה. אני דומה לבבא סאלי? זוהי זכות גדולה".

אנשים טוענים שלך בעצמך יש סיפור חיים מרתק. האם זה נכון?

"סיפור חיים מרתק?" מחייך בן שיחנו אל תוך זקנו, ולאחר התלבטות קצרה, מחליט לחשוף בפנינו את הדברים: "נולדתי במרוקו בשנת תש"ח, ועליתי עם משפחתי לארץ בשנת תשט"ז. הייתי בן שמונה ומשפחתי שוכנה בתחילה בצריפונים בקריית שמונה. לא היה לנו קל באותם ימים מבחינה גשמית, זו הייתה תקופת הצנע ולא היה כמעט מה לאכול. היה לנו גם מאוד קשה מבחינה כלכלית. אבא היה אדם מבוגר והוא התקשה להשתלב בעבודות החקלאות שהוצעו לו. אבל בעיקר היה קושי רוחני גדול. במרוקו היינו דתיים מאוד, התגוררנו באותה שכונה יחד עם כל בני משפחתנו מצד אבי, ובכל יום הלכנו לבית הכנסת והתפללנו. כשהגענו לארץ נגמר הכל, כי בית הספר בו למדתי בקריית שמונה העביר אך ורק תכנים של ציונות בסגנון של 'אנו באנו ארצה', ללא טיפת מסורת.

"חשוב להבין", מבקש ר' עמרם להדגיש, "שכאשר עדות המזרח הגיעו לארץ הייתה להם 'אמונה תמימה'. הם האמינו באלוקים והאמינו גם בכל האנשים שהיו סביבם. הם לא חשבו שמישהו עלול לעבוד עליהם או להזיק להם. זה מה שהוביל לכך שלמרות שהגעתי ממשפחה תורנית – החינוך שקיבלתי בילדותי היה הפוך לגמרי. הייתי ילד קטן וחשבתי שזו המציאות וזה מה שצריך להיות.

"בהמשך, אבא קיבל הלוואה והצליח לרכוש דירה של חדר וחצי ביפו. התגוררנו שם – עשר נפשות בתוך חדר קטן, עם שכנים ערבים, בבתים שננטשו בערב מלחמת השחרור. גדלתי בתוך עוני מחפיר וללא שום קשר לדת ולמסורת. כשהייתי בן חמש עשרה נפטר אבי ויצאתי לעבוד בשוק הכרמל.

"כשהגעתי לצבא", הוא מציין, "נפקחו לי פתאום העיניים. ראיתי מסביבי אנשים שגדלו בתנאים אחרים, לא בעוני ובהזנחה כמוני. התחלתי להבין שהמדינה בעצם מאסה בנו, היא גרמה לכך שלכל מקום שאליו הלכנו הסתכלו עלינו כעל סוג ב', אנשים שאינם מהיישוב. זה ייצר אצלי נקודות מרירות בתוך הנפש, ובעקבות כך חברתי לאנשים נוספים כמוני ויחד הקמנו את תנועת 'הפנתרים השחורים' -  תנועה שהוקמה באופן טבעי, על ידי אנשים שקמו גם כן, כמוני, מתוך שכונות העוני, עם הרבה מרירות וזעם".

כשאתה מביט לאחור, אתה חושב שהתנועה הייתה במקומה?

"כמובן שכיהודי מאמין ושומר מצוות, כשאני מסתכל לאחור, אני יודע שהכל נעשה בהשגחה פרטית ושהתנאים בהם גדלתי היו הטובים ביותר עבורי, אבל אז, באותם ימים, הרגשנו שאנחנו באמת עושים משהו מאוד חשוב. היו לנו גם הישגים גדולים – תנועת הפנתרים השחורים הצליחה לעורר דעת קהל עולמית והתחילו להסתכל עלינו אחרת. עד אז היחס לעדות המזרח היה כאילו הגענו ממרוקו ללא שום תרבות ובלי שורשים, ופתאום הצלחנו לעורר את דעת הקהל. פתאום יכולנו לדבר ולהוכיח את עצמנו. מבחינתנו היה כאן עניין גדול".

 

בחזרה לארץ

כמו שהתנועה הוקמה, כך היא גם דעכה ומהר מאוד הבין ר' עמרם כי עליו לחפש עבודה בתחום שיוכל להכניס לו כסף. "מצאתי ידיד תל אביבי שלימד אותי עבודות בניין, התחלתי לעסוק בתחום ודי הצלחתי בו. לאחר שנה וחצי כבר הפכתי לקבלן משנה, עבדתי באילת, ואז, כמו יהודים רבים, התחלתי להרגיש ריקנות והגעתי למצב בו התחלתי לחפש את עצמי בחיים. התחושה הייתה שאני צריך לנסוע ולחפש את האמת ואת הזהות שלי. יש לי אח שהתגורר באותה תקופה באוסטרליה, והחלטתי לנסוע לבקר אותו. בדיוק אז נערכו שם בחירות מקומיות ודרך האח קיבלתי אזרחות אוסטרלית. התמקמתי באוסטרליה, פתחתי בית עסק ועבדתי בו במשך שש שנים".

ר' עמרם עבד, הרוויח, השתכר, חי טוב, אבל בלב הרגיש שזה לא מה שהוא מחפש. "הייתי צופה בקביעות בסרטונים על אי בשם 'פיג'י' שנמצא סמוך לאוסטרליה. זהו אי בודד עם ילידים שחומי עור, ידידותיים והכי פשוטים שיכולים להיות. כמה רציתי לעבור להתגורר שם, לשבת איתם ברוגע, לשכוח מכל העולם שבחוץ...  באחד הימים מצאתי את עצמי פשוט מגיע לפיג'י. גיליתי שם באמת אי קסום. חיפשתי לי פיסת דשא מבודדת בסמוך לחוף הים, פרשתי מחצלת והתחלתי לנגן בגיטרה. ניגנתי וניגנתי והרגשתי איך שאני מתחבר למשהו פנימי, לנשמה שלי. באותו זמן לא הכרתי את תמונות החכמים ממרוקו שישובים על המחצלת והוגים בתורה, אבל החוויה הזו של החיבור הפנימי אל הנפש, החזירה אותי למשהו שחוויתי בילדות. פתאום צפו בי הזיכרונות וראיתי את עצמי הולך עם אבא יד ביד לבית הכנסת, בתמימות ובקדושה. נזכרתי בשולחן השבת במרוקו, בתקיעת שופר בראש השנה... כל הזיכרונות צפו והמחישו לי את מה שרצו להשכיח ממני.

"בסופו של דבר עזבתי את האי פיג'י, למרות האווירה המשכרת (והמשקרת) שקיימת בו והחיים הפשוטים שמתנהלים בו. נסעתי לאוסטרליה, שם סגרתי את עסקיי וחזרתי אל ארץ ישראל. ברוך השם זכיתי לשאת את אשתי עוד באותה שנה. הייתי אז בן שלושים ושש ונולדו לנו שמונה ילדים – שבע בנות ובן. הבנות נשואות כולן לאברכים צדיקים והבן מרווה אותנו בנחת ומתעסק הרבה בשירה. אנחנו גם יוצאים למופעי שירה משותפים ומופיעים יחד לעתים קרובות".

 

"זוהי רק מחמאה"

ר' עמרם התגורר עם משפחתו בתחילה בבני ברק, לאחר מכן הם עברו למושב מורשת ולבסוף הגיעו לצפת. "הקמתי בעיר גמ"ח ואני משתדל לעזור לנזקקים ולאברכים", הוא מציין, "בזמני הפנוי אני מגיע בקביעות לקברי צדיקים כמו רבי יונתן בן עוזיאל ורבי יהודה בר עילעאי, אני קורא שם פרקי תהילים ומרגיש התרוממות הרוח. בפסח האחרון הגעתי להתפלל במקום והיו שם בחורים שביקשו שאברך אותם. עשיתי זאת בשמחה, ומכאן נולד הסיפור המשעשע הזה..."

זו פעם ראשונה שאתה שומע שאתה דומה לבבא סאלי?

"זו ממש לא הפעם הראשונה. אמרו לי את זה גם בעבר. כנראה שבאמת קיים קצת דמיון".

סידנא הבבא סאלי זיע''א

ואיך אתה התוודעת ל'זהותך החדשה'?

"יום למחרת האירוע הגעתי לציון כדי להתפלל, ואחד מהאחראים במקום קרא לי והראה לי את מה שנכתב עליי. ברגע הראשון הייתי ממש המום, אבל אחר כך דווקא נהניתי מהרעיון. במשך שנים היה לי קשר חם מאוד והדוק עם הבבא סאלי, הוא הזמין אותי כמה פעמים לשיר לו ובכל פעם שהגעתי אליו הוא היה לוחץ את ידי ומחזיק אותה במשך שעה ארוכה, עד שסיימתי לשיר. הייתה אפילו פעם אחת בה הוא שלח שליח כדי לקרוא לי לבוא במיוחד מבני ברק, כדי לשיר לו. אז שאני לא אשמח מהדמיון שרואים שיש בינינו? זוהי מחמאה אדירה עבורי".

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (68 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים