"מה, הרב ישן בשבת?!", הקשה הילד

על הפסוק בפרשתנו "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש" וגו' (כ"ג, ג') הקשה הגאון רבי יעקב חיים סופר זצ"ל בספרו "ישמח ישראל" (שמות ל"ה, ב'), מדוע הקדים הפסוק "ששת ימים תעשה מלאכה" ולא קיצר ופתח ישר "ביום השביעי שבת שבתון" וגו'?

ומיישב שבא לרמוז למי שהוא בעל מלאכה, ואינו מספיק ללמוד הרבה בששת ימי המעשה מפני שהוא טרוד במלאכתו, שיעשה מלאכתו בששת ימי המעשה, אך היום השביעי, שהוא שבת - יקדישהו ללמוד בו דברי תורה. וכמו שאמרו בירושלמי (שבת פרק ט"ו הלכה ג'): "לא ניתנו שבתות וימים טובים לעם ישראל, אלא כדי שיעסקו בהם בתורה". וכתב הרמ"א בהגהת השלחן ערוך (או"ח סימן ר"צ) "פועלים ובעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימות השבוע, יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים כל ימות השבוע". וידועים דברי רבנו יוסף חיים זצ"ל בספרו "בן איש חי" (שנה שניה, בהקדמה לפרשת שמות) בשם המקובלים, שגדול הפועַל הנעשה מעסק התורה ביום שבת, אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול.

וזהו שנאמר "ששת ימים תעשה מלאכה", אך "וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש" - תקדישהו לקרוא וללמוד בדברי קודש. (וע"ע ב"אוצרותינו" שמות כ', ח').

* * *

בצהרי אחת השבתות התדפק ילד על דלת ביתו של הרב מטשעבין זצ"ל, וכאשר הדלת לא נפתחה, הקיש עוד ועוד עד שהגאון נאלץ לקום ממיטתו ולפתוח את הדלת.

לאחר שענה לו על שאלתו, העיר לו בנחת: "בני, אם מקישים פעם ופעמיים ולא פותחים, צריך לחשוב אולי בעל הבית עלה על יצועו לנוח...".

הקשה הילד בתמימות: "מה, הרב ישן בשבת?!".

מאז, הרב מטשעבין כבר לא ישן עוד בימי השבת.