נערה נמוכה ושמנמנה כמו מיה לא מושכת תשומת לב, זה לא מה שמעניין את החבר’ה כאן

חברתי היקרה,

פגשתי אותך לא מזמן והיית נראית מאושרת, הסברת ש… יש מי ששם לב אלייך,

דואג לך נוראות, מאוהב בך לגמרי, והוספת שזה מה שאף פעם ואף אחד לא העניק

לך זאת, אפילו לא קרובייך, אני כמעט מקנאת בך, כמעט.

כי ברור וידוע שלאט לאט את אפילו לא תרגישי איך הגלגל מתהפך עלייך והדאגה

החונקת, המתקתקה, המייסרת סגרה עלייך את אור השמש.

מי מלמד אותו להתנהג בצורה כה אנושית, רכה ומלטפת, מתחשבת וממוקדת,

מתמסרת וממכרת ?

מהו סוד כוחו הקטלני שמצליח להשתיק בך את הרגש, את הצחוק, את הקדושה, את

ההכרה והאהבה שלך לעצמך, למשפחתך, לאמך, לעמך ?

וביום בו תאותת לך שארית תודעתך את זעקת נשמתך השבויה, הכבויה – דעי כי

לאלוקייך היא זועקת, בוכה את גלותה והעלמותה של בת ישראל יקרה, אהובה.

ישמע א-ל, והלוואי שישמע אותך הא-ל

ואולי עם שקיעת השמש כבר תראי מחלונך נוף אחר, ירוק וטוב, הלוואי היום.

מצפים לך  073-222-1-333

מיה היא תלמידת שכבה שלי, כיתה י'א 5, מגמת כימיה-ביולוגיה. למעשה, אין הרבה בנות שלומדות במגמה הזו ולכן קצת התיידדנו. האמת שתמיד הרגשתי קצת 'טיפשה' לידה.  השמועה אומרת שמנת המשכל שלה היא קרובה ל-140.  זה לא פלא, עם אבא פרופסור בכיר לרפואה ואמא מרצה למתמטיקה. כבר בשלב זה היא משתתפת בפרויקט ארכימדס של הטכניון וצוברת נקודות לתואר אקדמאי בכימיה. העתיד שלה היה די ברור לכולנו.

אבל כעת אני כבר לא כל כך בטוחה. לא ברור בכלל מה יקרה למיה.

בזמן האחרון שמתי לב שהיא פחות קשובה בשיעורים וזה לא אופייני לה. לפני שבוע היה פרויקט בביולוגיה שהיא לא הגישה. המורה התפלאה אבל משום מה המבט של מיה היה לא כל כך ממוקד והיא אמרה שפשוט לא הספיקה.

ואתמול החזירו מבחנים בכימיה. אנחנו יושבות אחת ליד השנייה. הצצתי בציון שהיא קיבלה והתקשיתי להאמין. רק 87! אני הייתי מאוד שמחה אם הייתי מקבלת ציון כזה. זה היה מבחן קשה ובקושי גירדתי בו את ה-81.  . אבל עבור מיה המבחן הזה היה אמור להיות קליל. בטכניון היא לומדת חומר הרבה יותר מורכב. אולם היא רק קיפלה את המבחן, מבלי לייחס לזה חשיבות.

"הכל בסדר?" העזתי לשאול.

"בסדר גמור", משהו במבט שלה היה מתריס.

החלטתי להניח לה ולא להתערב בענייניה. אבל בדרך חזרה מבית הספר הבחנתי בצדודיתה. היה טפטוף גשם והיא עמדה מתחת לאחד הגגונים של אחת החנויות בקצה הרחוב. לאחר מכן הבחנתי שהיא לא לבדה. היא שוחחה עם מישהו. אז זה העניין, הכל היה מובן.  זה היה קצת משעשע כי מיה הייתה האחרונה שמתאים לה להתנהג כמו נערה מאוהבת. אבל לפעמים יש הפתעות בחיים.

התכוונתי להמשיך הלאה בדרכי. אבל כשהתקרבתי יותר סובבתי את הראש שוב. זיהיתי את הבחור אתו היא משוחחת. נעצרתי על מקומי, מתקשה להאמין. היה זה יוסוף, שהיה מנקה בבית הספר עד לא ממזמן ועזב לפני חודש.

המשכתי ללכת לפני שתבחין בי, מבולבלת לגמרי.

כבר שמעתי על הרבה סיפורים כאלו. הם מתגלגלים מפה לאוזן. על נערות עם קשיים שמסתובבות עם ערבים. אבל מיה? ויוסוף? מכולם, דווקא הוא?

האמת שבתיכון מיה נערה מאוד צדדית. לא משנה שהיא מחוננת. לא משנה שהיא לומדת במסלול למצטיינים בטכניון. זה לא מה שמעניין את החבר'ה כאן. נערה נמוכה ושמנמנה כמו מיה לא מושכת תשומת לב. בהפסקות היא בדרך כלל יושבת לבד ואוכלת בשקט את הסנדביץ', קוראת בספר שהביאה מהבית. כשכולם יוצאים ביום שישי היא נותרת בבית. אולי מסתכלת מהחלון על בני הנוער שהולכים ברחוב ביחד וצוחקים.

כנראה שהבדידות הזו הפריעה לה ויוסוף הבחין בכך.

בבוקר למחרת לא יכולתי להתאפק. ראיתי אותה במסדרון בתחילת היום וקראתי לה הצדה, "לא ידעתי שיש לך קשר עם יוסוף", הערתי.

"מה את רוצה?" היא ירתה.

"שתחשבי קצת על מה שאת עושה", אמרתי בקול נמוך, "את באמת חושבת שהוא מתאים לך?"

מיה שתקה. כמה נערים חלפו על פנינו מכדררים בכדורסל.

"אני לא חושבת שזה עניינך", אמרה לבסוף.

"אני דואגת לך", הסברתי, "אנחנו חברות. קשרים כאלו עלולים להיות מסוכנים".

"את אומרת את זה בגלל שהוא לא יהודי, נכון?" העיניים שלה הטיחו זעם, "אז תדעי שזה בכלל לא מעניין אותי. אני לא מסתכלת על החיצוניות אלא על הפנימיות שלו".

דווקא אני הייתי די בטוחה שהפנימיות שלו גרועה פי כמה מהחיצוניות. אבל העדפתי לא לומר זאת למיה.

"את בכלל לא מכירה אותו. והעיקר: הוא קשוב, רגיש וכל כך אכפתי. אותי לא מעניין הגדרות. יהודי או ערבי. אני מחפשת בן אדם שבאמת דואג לי".

"אולי הוא רק מעמיד פנים?"

"הוא לא. אני יודעת שלא. אני מרגישה שזה אמתי. רואים על העיניים שלו כמה הוא טוב. הלוואי על כולם לב טוב כמו שלו".

הבטתי בה. זאת מיה או לא? היא נשמעת כל כך שונה מעצמה. נרגשת, נסחפת וחסרת שיקול דעת.

"אם יידעו את זה בתיכון כולם יצחקו עלייך", תקפתי מכיוון אחר.

"אז מה?!" הגיבה במשיכת כתף, "כשיש לי אותו כבר לא מעניין אותי מה חושבים עלי".

היא פנתה ללכת מבלי לרצות לשמוע מה עוד יש לי לומר. נותרתי מבולבלת. כל אותו יום לא הצלחתי להתרכז. רק תמונה אחת עמדה לי בראש. מיה המסכנה עוד חמש שנים, אי שם בכפר ערבי שכוח..

שבויות – המחלקה למניעת התבוללות, לפניות ודיווחים: טל' 073-2221333 או 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il

לפרטים ויצירת קשר, חינם ללא תשלום:

שבויות – המחלקה למניעת התבוללות, לסיוע, דיווחים ותרומות:

טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il