שניות אור - מפנקסו של חוזר בתשובה

כך טיילתי לאורך החוף מקצה העולם ועד קצהו, רק אני ועצמי

חשתי בוודאות מוחלטת שבתשובה הרווחתי כמעט הכול - אבל אבדתי דבר אחד קטנטן, את עצמי, ובעקבותיו אבדו כולם. שניות אור – מפנקסו של בעל תשובה

| י"ז אדר ב' התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

כמה שנים לאחר התשובה הייתי שבור. לא משהו חולף או ירידה זמנית, אלא שבר כללי. יום אחד עזבתי את ביתי, את אשתי וילדי, את בית מדרשי וחברי, והלכתי לבית הורי הסמוך לחוף הים, למקום שבו נולדתי.

אמא נשארה אמא, ואבא - אבא. הם קיבלו אותי כפי שאני, באהבה טבעית. אמי הציעה שאנוח מעט. השתרעתי על מיטת ילדותי כמו ילד קטן, ילד בן שלושים עם זקן ופאות וחליפה ארוכה, שחורה ומאובקת.

קמתי אחר הצהרים. אבי שתק והביט במסך, ואמי - בים.

"אולי תשתה כוס קפה?", הציעה, "ואחר כך תלך לטייל על החוף. תתפוס שקיעה נהדרת".

שמעתי לאמי. סיימתי לשתות את הקפה ויצאתי החוצה בלי החליפה, עם הפאות הארוכות מאחורי האוזניים ועם סוודר של פעם, "כדי שלא תתקרר". פילסתי דרך בין גורדי השחקים של צפון-צפון תל אביב לעבר פיסת הים הזעירה. אחרי רבע שעה הגעתי למדרגות הבטון היורדות לחוף. ירדתי מטה-מטה עד שהגעתי לקו המים. השמיים היו ורודים.

התפילות נגמרו לי. לא זכרתי שום דבר תורה. שכחתי את האישה והילדים. הייתי לבדי, עם הים הכחול שהלך והשחיר.

החוף היה שומם מאדם. לפתע התקרבו לעברי גבר ועלמה. כעבור רגע זיהיתי מישהו בשם אברי שלמד איתי בבית ספר. לא היינו חברים קרובים, אבל הכרנו היטב. הוא העיף לעברי מבט ונדהם לזהותי מבעד לזקן ולפאות המוסתרות למחצה, חייך קמעא ולפתע צעק: "א י פ ה  א ת ה?".

קול צעקתו מילא את כל כולי המרוקן והתפשט על פני כל העולם. כל חושי התמלאו בקריאה הנוקבת שמילאה את חיי - "איפה אתה?". האישה שאיתו השתוממה. אברי לא הוסיף מילה, לא שאל לשלומי, לא פתח בשיחה, אלא המשיך הלאה בדרכו עם בת זוגו כאילו לא אירע דבר.

המשכתי לפסוע לאורך החוף. משהו בי הזדעזע. כעבור כמה רגעים, כאשר כל צבעי העולם החלו להתאחד עם הגלים המשחירים, הרגשתי לפתע נפלא עם עצמי, שלם. נזכרתי בעצמי, הטבעי, הזורם, החי, המתנועע, המקווה, הנושם. התחלתי לזמזם שירי חול קדושים, שבריריים כמו קצף נעלם. 

ככל שגברה החשיכה ונשמע רק רחש הגלים, הכול נהיה ברור. חשתי בוודאות מוחלטת שבתשובה הרווחתי כמעט הכול - אלוקים, משמעות, תורה, קבלה, חסידות, תפילה, התבודדות, אישה, משפחה, ילדים, שבתות וחגים - אבל אבדתי דבר אחד קטנטן - את עצמי, ובעקבותיו אבדו כולם.

לפתע נזכרתי בפתגם חז"ל, העמוק והפשוט מכולם, כמעט שיר ילדים - "אם אין אני לי - מי לי?!". חשתי בבירור שהכלי היחיד לכל הדברים הטובים בעולם שאלוקים מעניק לאדם הוא: תהיה אתה, אתה ממש, בלי כחל וגוון אדמדם, עמוק כמו הים ופשוט כמו הלילה. לפני התורה ולפני התפילה ולפני גמילות החסדים, תתחבר לעצמך, ורק כך תזכה בכל הטובה.

כך טיילתי לאורך החוף מקצה העולם ועד קצהו, בלי שום עצבנות של קודש, רק אני ועצמי, כמו זוג אוהבים, בכל הלילה הגדול הזה, עד שנבראתי מחדש בעלות השחר, והתעורר בי חשק להודות לבוראי.

ניתן להשיג ב"הידברות שופס" את ספרי המחבר - סדרת ספרי "אור חוזר" - סיפורי תשובה מיוחדים, ו"תוהו ובו הוא" - סיפורים מעולם התשובה.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 3.7 (15 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים