סיון רהב מאיר

סיון רהב מאיר: גם אתם מקבלים סרטוני גשמים?

הדברים שהשאירו אחריהם מנחם בגין ויונה עטרי, הדרך שבה צריך לדבר כשפותחים בשיחה, והחללים שמקום קבורתם לא נודע

| ז' אדר ב' התשע"ט |
אא

רשות המים פרסמה השבוע את נתוני החודש האחרון: הכנרת עלתה ב-71 ס"מ, וכמות הגשם עברה את כל התחזיות. הנה מה שכתבה לי השבוע ראומה הררי על גל הגשם, ועל גל סרטוני הגשם: "תיעוד משמח מציף את המדינה. כולנו מקבלים ומעבירים סרטונים נפלאים של גשמי ברכה. בשניות הראשונות הצלמים מחזיקים את המצלמה בהתרגשות, זרם מים חום-עכור מזדנב לקראתם, איטי ונחוש. בהתחלה הוא נע בכבדות, מתקרב בהתמדה, אך משנייה לשנייה הוא הולך ומתעצם, סוחף בחתירתו סלעים וצמחים, והופך לנחשול שמכיר את הדרך וזורם בשצף אל היעד. תוך שניות הרעש מחריש אוזניים. מפל נולד. הסלעים הריקים שעד לפני רגע נראו כמו מסלעה ריקה הופכים לפארק מים. בכל הסרטונים נשמעות תגובות מתפעלות. על עוצמת הטבע, על השפע המשכר, ובעיקר על המהפך המהיר. דוד המלך משורר ספר התהילים מבקש: שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. הוא מתפלל שעם ישראל ישוב אל ארצו בדיוק ככה, בשמחה ובשצף ובחיוניות ובאמונה, כמי שיודע את הדרך, לאחר ימי הגלות הקשים. גם המציאות הפרטית של כל אחד מאיתנו נראית לעתים צחיחה, יבשה כמו הנגב, אבל ממש בן רגע יכול לחול מהפך של מים חיים. הסרטונים האלה הם לא רק 'וואו', הם הרבה יותר עמוקים מזה".

 

מנחם בגין ז"ל

השבוע, בד' באדר ב', לפני 27 שנים, נפטר מנחם בגין. לדעתי הוא הותיר לנו שלושה מסרים רלוונטיים מתמיד:
1. לא למלחמת אחים. פעם קרבות בין מחנות לא התנהלו באינסטגרם, אלא בתותחים ובדם. בפרשת אלטלנה, אחרי שיהודים הרגו יהודים על חוף ימה של תל אביב, בגין קיבל החלטה כבירה – להבליג, למרות הכול. הוא כאילו קרא על הסיפון את אגדות החורבן שלנו, והחליט ללמוד לקח.
2. לא לפחד מדרך ארוכה. המספר הזה בלתי נתפס בעידן הפוליטי התזזיתי שלנו: בגין ישב באופוזיציה 9,490 יום, והמתין. אין תקדים למנהיג שהפסיד בשמונה מערכות בחירות וניצח בתשיעית. זהו שיעור אדיר על התמדה, מסירות, עמל וסבלנות. שלו, וגם של בוחריו.
3. יהדות. הדור שלפניו ניסה לחולל מהפכה – מהתנ"ך אל הפלמ"ח, בלי היהדות ה"גלותית" שתפריע. בגין התחיל לתקן. הציונות אינה מרד ביהדות אלא המשך טבעי שלה. לכן הוא אמר "ברוך השם" ו"בעזרת השם" ונלחם על כבוד השבת והגיור. ציבורים רחבים שהודרו (יוצאי מחתרות, חרדים, מזרחיים, מסורתיים) קיבלו מקום של כבוד, בזכותו. בצוואתו ביקש שלא להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל אלא בהר הזיתים, "ליד לוחמי המחתרות, כיהודי פשוט".

 

תודה, יונה עטרי

יונה עטרי, כוכבת תוכנית הילדים "רחוב סומסום", נפטרה השבוע בגיל 85. "השכנה יונה" הייתה אחת הדמויות האהובות עלי ברחוב הקסום ההוא, אז הלכתי אתמול לצפות שוב בכמה קטעים ולהיזכר: בפרק אחד היא מקבלת את פני השכן החדש נתן דטנר, ומלמדת על הכנסת אורחים. בפרק אחר היא חולה, וקיפי הקיפוד מבקר אותה. יונה מעבירה את קיפי את הכביש ומכינה אותו לבית הספר ומגדלת את העציצים שלה – והכול בעברית צחה, בכבוד כלפי הילדים הצופים ועם נוכחות אמיתית של חגי ישראל ושל השבת. לא סתם קראו אז לטלוויזיה – הטלוויזיה החינוכית.
השבוע מתחילים לקרוא בתורה את ספר ויקרא. על פי המסורת, הלימוד של ילדים קטנים מתחיל דווקא בספר הזה, שעוסק בענייני טומאה וטהרה. חז"ל מסבירים לנו למה: "יבואו טהורים – ויתעסקו בטהורים". אני לא משווה בין ספר ויקרא לבין מוישה אופניק, אבל גם ברחוב סומסום ידעו שילדים הם תמימים יותר. הם צריכים להתחיל את חייהם כשתוכן עדין משפיע עליהם וממלא את עולמם.
זה לא פשוט בימינו. לפעמים נראה שהתרבות כולה החלה להילחם נגד התמימות הזו. אז אתמול קיבלנו תזכורת: עד לפני כמה שנים, היה ברור לכולנו שגיבורת התרבות הנערצת של הילדים אמורה להיות השכנה יונה.

 

איך לדבר?

יש לך אידיאולוגיה ואתה משוכנע שאתה צודק. כשאתה בוויכוח פוליטי, האם אתה בכלל רואה את מי שנמצא מולך?
אתה מורה או הורה שיודע בדיוק מה צריך להגיד לילד לעשות. האם אתה בכלל רואה בן-אנוש כשאתה מדבר, או שהעיקר זה לירות את מה שאתה רוצה להגיד? ומה לגבי בוס שצריך לדבר לעובד שלו, או שיחה בין בני זוג?
הספר החדש שמתחילים לקרוא השבוע, ספר ויקרא, נפתח במילים: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו". פרשנים רבים מבקשים שנתעכב על הניסוח הזה. ה' קודם כל קרא אל משה בשמו, באהבה. רק אחר כך הוא גם דיבר אליו, והתחיל לומר לו מה לעשות. השלב הראשוני הוא להיות אכפתי לזולת, לפני שבכלל עוסקים בתוכן. רש"י כותב על הפסוק הראשון הזה של ספר ויקרא, את המילים היפות הבאות: לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים – קדמה קריאה, לשון חיבה. זה טיפ לא רע גם לנו, בבחירות ובכלל ביחסים האנושיים: להקדים לשון חיבה לכל מה שיש לנו לומר.

 

להתחבר לגודל

היום ז' באדר, יום פטירתו של משה רבנו, שמקום קבורתו לא נודע. התאריך הוכרז גם כיום הזיכרון לכל חללי מערכות ישראל שלא הובאו לקבורה. 173 חללים כאלה מונצחים בהר הרצל, שם ייערך היום טקס לזכרם. ביום כזה מזכירים גם את החללים האחרונים שטרם נקברו בישראל – הדר גולדין ואורון שאול. לאחרונה יצא לאור הספר "איך לבנות חיים – חברותא במסילת ישרים עם הדר גולדין", עם פירושים ורעיונות שגולדין כתב לעצמו בזמן לימודיו במכינת עלי.
פתחתי את הספר הבוקר, וגיליתי פסקה אישית שהדר שרבט לעצמו בגיל 19, על משה רבנו: "משה רבנו מלמד אותי: מתוך העולם הפנימי, ובו כל הערכים והשאיפות והמידות והרצונות – אני מקיים את המעשה. לקום בבוקר וכל הזמן לזכור שיש גודל בעולם. אדם שחושב כך בונה אישיות גדולה. צריך להשתייך, להתחבר לגודל, למלכות שבי. אל תסתפק באמת קטנה. תשאף לאמונה גדולה, לחיים גדולים... כמה אתה עוסק בזוטות קיומיות, וכמה אתה מפנה את המחשבה לעומק החיים? תפקיד התורה להחיות, לרענן, להחזיר למקומה הראוי לה את המחשבה האנושית. אני צריך לעסוק בתורה".

לזכר משה רבנו עליו השלום וחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.1 (10 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים