הריון ולידה

"ואז אמרה הטכנאית: 'אני רואה דופק אחד, שניים, שלושה דפקים...'"

מיטל ובעלה גילו שהם עומדים להפוך להורים לשלישיית בנים זהה – תופעה נדירה ביותר. הרופאים הודיעו: "אנחנו נותנים להיריון אפס סיכויים", אבל להורים היה ברור: "ידענו שאנחנו לא מוותרים על אף אחד מהתינוקות שלנו"

| ט"ז אדר א' התשע"ט |
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
אא

כל אמא יודעת שלידה של תינוק היא פרויקט שתופס את כל-כולה, ומה קורה כשנולדים שלושה תינוקות למשפחה שמונה כבר שלושה קטנטנים, מתחת לגיל שבע?

"הכל התחיל כשהלכנו לאולטרסאונד, בפעם הראשונה", מספרת מיטל מאזור הדרום. "באותה בדיקה נאמר לנו שלא רואים דופק. לאולטרסאונד הבא הגענו אחרי הרבה תפילות, כשאנחנו לוקחים בחשבון שייתכן ויודיעו לנו על סיומו של ההיריון. הבדיקה החלה ואני זוכרת את עצמי שואלת את הטכנאית אם יש בכלל דופק. תגובתה הממה אותי. היא אמרה לי: 'כן, אני רואה דופק אחד, שניים, שלושה...'"

אחד, שתיים, שלוש ... איך הגבת?

"לקח לי רגע אחד להבין מה היא אומרת, ואז שאלתי: 'מה? מה?' והתחלתי פשוט לצחוק מרוב הלם. לא הבנתי מאיפה זה נפל עליי. יצאתי מהבדיקה ובעלי התקשר אליי כדי לשאול אם יש דופק, ואני בתגובה רק צוחקת וצוחקת. הוא שואל: 'למה, מה קרה?' ואני אומרת לו: 'אספר לך כשנתראה'. אחר כך, כשנפגשנו, הוא שואל אותי: 'מה קרה, זה תאומים?' ואני משיבה: 'לא', ותוך כדי צחוק מסמנת עם היד את המספר שלוש. מהר מאוד גם הוא התחיל לצחוק אתי ביחד. יש לנו ברוך השם עוד שלושה ילדים מתוקים בבית, בגילי שבע וחצי, שש ושנתיים וחצי. היה נראה הזוי לגמרי שפתאום יצטרפו עוד שלושה".

 

הצחוק מתחלף בבכי

בשלב הבא החלו מיטל ובעלה להיות מעשיים יותר. "קבעתי תור לרופא, לצורך מעקב", מספרת מיטל, "והוא פשוט הפנה אותי ישר למרפאה להריון בסיכון. האמת היא שגם במרפאה הרופאים לא ידעו איך לעכל את זה. הם אמרו לנו שמדובר בשלושה עוברים בשליה אחת, שזה נדיר מאוד, ולכן גם הסיכון גבוה. באופן אוטומטי הם המליצו על אחד מהשניים – הפסקת הריון או דילול.

"הרופאים אפילו לא ידעו להגיד לנו מה הסיכויים של היריון כזה. לבסוף הפנו אותנו לפרופסור בבית החולים קפלן, והוא אמר לנו אחרי בדיקה שאכן מדובר בשיליה אחת עם שק היריון אחד, אבל עם שלושה חבלי טבור. זה באמת מאוד נדיר, כי המשמעות היא שמדובר בשלושה עוברים זהים. ואז הוא הוסיף – קרוב לוודאי שהיריון כזה לא יכול להחזיק מעמד, ומכיוון שעברת ניתוח קיסרי, אני נותן להיריון אפס סיכויים. ככה , במילים האלו".

בשלב הזה מספרת מיטל שהצחוק כבר התחלף בהרבה בכי. "בכינו והיינו בהרבה לבטים", היא אומרת. "באותם ימים גם לא סיפרנו לאף אחד על מה שעובר עלינו, לא רצינו ליידע את המשפחה ואת החברים. חיפשנו נואשות כתבות ברשת על שלישיות, וככל שחיפשנו יותר כך הבנו עד כמה שהמצב שלנו נדיר... באחת הכתבות ראינו שהזכירו את מחלקת אמא בארגון הידברות, והחלטתי לנסות לפנות. התקשרתי ודיברתי עם קלינה.  היא שמעה בסבלנות כל פרט מהסיפור, ואחרי שביררה את הפרטים המקצועיים היא אמרה לי: 'תקשיבי, גם אם הרופאים אומרים שזה נדיר, זה לא אומר שאת צריכה לוותר על שלושה ילדים', ואז היא המליצה לי לעבור מספר בדיקות נוספות ולאחר מכן להמשיך לשמור על קשר. חזרתי אליה אחרי הבדיקות עם התוצאות והיא הפנתה אותן לאנשי מקצוע שאמרו לה שכולן תקינות. גם  לנו נאמר ככה בבית החולים. לאחר שהיה ברור שמצב העוברים תקין קלינה העבירה את השם שלנו לרבי חיים קנייבסקי ותיאמה לנו פגישה איתו. הוא ברך ואיחל: 'רפואה שלמה'. אחר כך הלכנו גם לרב אברג'ל מנתיבות שאמר לנו: 'שלושה יהלומים – אברהם, יצחק ויעקב'".

ונרגעתם?

"כן ולא. אלו היו ימים מאוד לא פשוטים. ידענו שמבחינת הרפואה אין לנו סיכוי, אבל מבחינתנו, הבנו שכל עוד העוברים בסדר ולא נמצאה שום בעיה ממשית – אנחנו ממשיכים. מסביבנו שמענו כל הזמן דיבורים והמלצות על דילול והבנתי שהרופאים תמיד מדברים על דילול, לא משנה אם יש סיכון או אין סיכון – מיד ממליצים על דילול, למה ? רק מהחשש שלהם האישי ולא יותר. מהרגע הראשון היה ברור לי שאת זה אני לא עושה. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאני צריכה לוותר על ילד, איך מחליטים בכלל על איזה ילד לוותר? ויש גם סיכונים בכך שכל ההיריון יפסיק בעקבות הדילול. מי מסוגל? היה גם שלב מסוים בו הודיעו לנו הרופאים שאנו מצויים במצב של 'הפלה מאיימת', וכבר חשבנו שעלינו להיפרד מכל ההיריון הזה. קלינה כל כך חיבקה אותנו והבטיחה: 'השם יעזור וידאג לכם', ובאמת כך היה. מאוד התחזקנו בזכות העידוד של קלינה, שהכינה אותנו בכל שלב לגבי מה בדיוק הרופאים יטענו וממה יבהילו, כך לפחות ידענו לקראת מה אנחנו הולכים וממה להתגונן ולא להיבהל. הרגשנו כל הזמן שאם הקב"ה שלח לנו משהו כל כך נדיר ולא רגיל, אז בוודאי הכל בידיו, והוא דואג לנו יותר מכל אחד אחר. באמת, לאורך כל הדרך  ראינו איך שהילדים האלו הם בכלל לא שלנו. אלו ילדים של הקב"ה".

 

רק תפילות

לאורך כל ההיריון לא סיפרו מיטל ובעלה לאיש על מה שעובר עליהם. "זו הייתה תקופה מתוחה ביותר", היא מתארת, "כל הזמן ריחף סימן שאלה על ההיריון ועל מצב העוברים. לא היה ברור אם בכלל ההיריון הזה יימשך עד סופו ואיך יהיה אחרי שהילדים ייוולדו, אם תהיה פגיעה ומה יעלה בגורלם. סימני השאלה היו רבים מאוד, והתמודדנו איתם לבד. בשלב מוקדם מאוד יצאתי לשמירה, ובעלי היה צריך להיות עם הילדים הגדולים בבית ולתפקד כאמא במשרה מלאה, ואז הגיע אשפוז ארוך שנמשך כמעט חודש, עם צירים מוקדמים והבנה שעליי לעשות הכל כדי למשוך כמה שיותר זמן, והכל זה אומר לשכב מבלי לזוז".

איך הצלחת להתמודד באותה תקופה?

"זה היה סיוט, אבל כאשר הייתי מאושפזת בבית החולים האמונה שלי רק התחזקה", היא משיבה. "כי ככל שעבר הזמן פשוט קלטתי עד כמה שההבנה של הרופאים דלה. הם ידעו להגיד לי כל הזמן מה מצב העוברים ואמרו ששלושתם בסדר, הם גם אמרו שטוב מאוד שאני שוכבת וממשיכה לסחוב, אבל בשום שלב הם לא ידעו להגיד באיזה מצב התינוקות יהיו כשייוולדו ומה יצא מכל מה שסחבתי. וזו הייתה סחיבה לא פשוטה, כי במשך יותר מחודש חוויתי צירים אמתיים. זה היה ממש להעביר חודש שלם עם צירים. סבל אמתי".

האשפוז התבצע באותם ימים במחלקת היריון בסיכון בתל השומר. "היו אחיות מדהימות", מספרת מיטל, "הן תמכו בנו מאוד וכל הצוות היה קשוב. גם קלינה התקשרה פעם בשבוע לשאול מה קורה ומה שלומנו. כך הצלחנו, בצורה שממש לא מובנת מאליה, להמשיך עד לשבוע 30. אז הגיע רגע בו כבר ממש לא הצליחו לעצור את הצירים, וכל החומרים שהועילו עד אז כבר לא השפיעו יותר. הבנו שאנחנו מתקדמים ללידה. בסופו של דבר נולדו לנו שלושה בנים מתוקים בקיסרי חירום. המשקלים שלהם היו גבוהים באופן יחסי לשלב בו הם נולדו – 1,600, 1,500 ו-1,400".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

ומה שלומם היום?

"השלישייה המתוקה שלנו נולדה לפני כחודש. הם עדיין קטנטנים ונמצאים בפגייה. אחד מהם היה צריך בתחילה עזרה בהנשמה. זה מאוד לא פשוט לראות את הילדים שלך מחוברים לצינורות. אבל לאט-לאט למדנו מה לעשות והתחלנו להבין שגם את הקטנים האלו אפשר לקדם. כיום הם כבר לא מחוברים לצינורות ברוך השם, והם מתחילים להיות דומים לתינוקות רגילים. אני מקווה שהכל יהיה בסדר מבחינת השחרור ושנוכל ללכת הביתה בהקדם. אנו משתדלים לא לפתח צפיות בנוגע לשחרור מהיר, כי הכינו אותנו לכך שלפעמים מתכוונים לשחרר וברגע האחרון פתאום יורד הדופק או שקורה משהו אחר שמעכב, אבל אנחנו מתפללים ובטוחים בהקב"ה. אני יודעת שהכל בידיים שלו. הרי כל ההיריון הזה הגיע  ממנו. אז אני מאמינה שהוא ישמור על שלושתם ויגדל אותם בצורה הטובה ביותר עבורם".

ואיך מגיבים הילדים בבית?

"הו, הילדים פשוט מאושרים", מתרגשת מיטל, "בתחילה הם היו בשוק, בהלם מוחלט. הם ביקשו מאוד להגיע לבית החולים, אבל הסברנו להם שאי אפשר לבוא אליהם כי הם בפגייה, ורק אבא ואמא יכולים להיכנס. אז כעת הם פשוט מחכים ומצפים לאחיהם הקטנים שיגיעו הביתה. אנחנו יודעים שזה לא יהיה פשוט, אבל יש לנו הרבה עזרה מסביב וכן ארגון הידברות מחלקת אמא קיימו את מה שהבטיחו ודאגו לנו למה שצריך. אז נותר לנו רק לחכות לשלושת הנסיכים ולהתרגש לקראת בואם".

שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו.

לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 3.5 (53 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים