התבוללות

"האבא של 4 ילדיי הוא ערבי, ואני נשרפת מצער": אור במונולוג קורע לב

"הלימודים לא עניינו אותי, אהבתי לצאת לבלות, היה קשה בבית, אז פרצתי גבולות והתחתנתי עם ערבי". סיפורה הכואב של אור, שקוראת לבנות ישראל: "זו מלכודת. תברחו ממנה כמו מאש"

| ט' שבט התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

סיפורה של אור (שם בדוי) הוא שם קוד לסיפורן של יהודיות רבות, שנסיבות חייהן הובילו אותן להיות בקשר עם בן מיעוטים, בהרבה מובנים כמעט בעל כורחן. המקרה שלה מאפשר הצצה לעולם של נשים שבשל הקרבה פיזית לבני מיעוטים, בעיר מגוריהן, נוצר קשר שלכאורה נראה לגיטימי. אור, צעירה באמצע שנות ה-30 לחייה, היא אם לארבעה שמתגוררת בצפון הארץ. בעיר שבה היא גרה, חיים יחד יהודים וערבים, זה לצד זה, וכך הכירה את מי שנהיה אבי ילדיה. לימים, אחרי שהתחברה לזהותה היהודית, והפנימה שמוטלת עליה החובה לנתק איתו קשר, היא סיימה את מערכת היחסים והכירה את העומק ביהדות. היום היא מודה: "אני מכה על חטא, אני מתביישת בכך שהייתי בקשר עם בן מיעוטים".

אור נולדה וגדלה בבית שבו לא שמרו שבת ולא הקפידו על המסורת. "יחד עם זאת, אימא שלי תמיד הדליקה נרות שבת והניחה פלטה בשבת", היא משחזרת. "מה שכן, אם הייתי נוסעת לסבא וסבתא מצד אימא הייתי נוכחת בקידוש. דרכם התוודעתי ליהדות. כשהייתי בת 13 הוריי התגרשו. אני בת בכורה מבין ארבעת אחיי. כנערה מתגברת חוויתי דברים מורכבים. כבר בגיל 15 מצאתי את עצמי בתוך עולם פרוץ מבחינת הגבולות. התחברתי לחברה שלילית, הלימודים לא עניינו אותי. אהבתי לצאת לבלות, זה היה מרכז החיים שלי. המשבר בבית אפשר לי לפרוץ גבולות, זה נתן לי חופש, שבדיעבד החופש הזה לא התאים לי. כיום אני רואה בכך דרך פסולה לחלוטין. כיום אני מטיפה לבנות לשמור על הגבולות – ורק היהדות מציבה לנו גבולות בצורה הכי נכונה", אומרת אור.

"כשהייתי בת 19, סיימתי לימודי מקצוע ולא התגייסתי לצבא. באופן אקראי הכרתי ערבי מוסלמי. ראיתי אותו יושב עם יהודים במקום מפגש חברתי, והכרנו דרך האנשים שהיו שם. הם בני עירי, כך שידעתי שהוא ערבי, וזה לא הרתיע אותי מלצאת איתו. אני מודה שבהתחלה לא חשבתי על ההשלכות של מעשיי. בחלוף שבועיים אימא שלי גילתה על הקשר הזה ואסרה עליי לצאת איתו. באותו ערב לא נפגשנו, אבל למחרת בבוקר ברחתי אליו והתחלנו לחיות יחד. במרוצת השנים נולדו לי ממנו ילדים".

איך זה לגדול בעיר מעורבת?

"מאוד קשה. את מתערבבת עם ערבים - גם אם את לא רוצה. את מתחילה להיות חלק מהחברה שלהם. יש תחושה של קרבה בגלל שהם לומדים בבית הספר שלך, את מתגוררת בשכנות אליהם,  ויש להם עסקים בעיר שלנו - יש גישה. אין גבול ברור בין היהודים לערבים, כי זאת עיר של דו-קיום. במצב כזה הסכנה שיהודייה יכולה ללכת עם ערבי גבוהה בגלל שזה נראה לגיטימי. יש הרבה מאוד בנות שלצערי יוצאות עם ערבים, חבל שזה ככה".       

 

"המשפחה שלי מחרימה אותי עד היום"

המשפחה של אור מחרימה אותה עד היום: "בהתחלה לא חשבתי לעומק על מה שאני עושה. לא לקחתי בחשבון את ההשלכות האפשריות. אחרי שילדתי את הילד הראשון, אימא שלי הגיעה לבית החולים. היא שמרה על קשר שנה וחצי, אבל אחר כך התנתקה. היה לה קשה שאני יוצאת עם ערבי. אני מציינת שלא חוויתי אלימות מילולית או השפלות.

"היהודים בסביבתי לא קיבלו את הקשר. חלקם הפסיקו לדבר איתי, ממש התרחקו או ניתקו מגע. הפכו אותי לבלתי נראית. הערבים דווקא כן מקבלים. למרות שהמשפחה שלו לא קיבלה אותי, בגלל שאני יהודייה והייתי צעירה ממנו. בהתחלה לא הפריע לי שלא קיבלו אותנו".

חשבת על הדרך שבה תגדלי את ילדייך?

"תמיד אמרתי שהילדים שלי יהיו יהודיים לכל דבר. הצהרתי בפניו שהם יהיו רשומים בתעודת זהות ויישאו את שם המשפחה שלי. יש לי בנים ועשיתי להם ברית מילה על פי ההלכה. אלה היו דברים מובנים מאליהם, למרות שבדרך התעוררו קשיים.

למשל, בברית הייתה אי נעימות מסוימת כשלא היה סנדק לבני השני, או כשנאלצתי לספר למוהל שאבי הבן הוא ערבי. בהמשך נתקלנו בבעיות בבית הספר. החברות היהודיות היו לועגות לבת שלי: 'אבא שלך ערבי, את מוסלמית'. לכן העברתי אותה למוסד חינוכי אחר, בו לא מכירים אותה ולא יודעים על זהות האבא".

איך הילדים התמודדו?

"עבור הילדים אנחנו תמיד היינו אבא ואימא, לא ערבי ויהודייה. כשנפרדנו הסברתי להם שאסור שיהודיה תחיה עם ערבי ולהיפך. אמרתי להם שעכשיו אימא חוזרת בתשובה, ואי אפשר לחיות תחת קורת גג אחת".

ההתעוררות החלה לפני כשבע שנים: "התגוררתי בדירה שכורה ונולדו לי ארבעה ילדים. אחרי הלידה הרביעית התחילו לקרות לי דברים שמהם הבנתי שהקב"ה מאותת לי: 'בתי, תחזרי אליי'. זה התחיל בכך שנקעתי את הקרסול אחרי שנולדה הבת. הבנתי ישר שיש קשר לכך שאני לא שומרת שבת. החלטתי להפסיק לעשן בשבת. אחר-כך הוספתי קבלות נוספות, עד שהגעתי למצב של שמירת שבת באופן הדרגתי. במקביל קראתי תהילים. השיא היה כאשר הייתי זכאית לדירה מהדיור הציבורי אבל לא הצלחתי לגייס ערבים. המשמעות הייתה שאפסיד את הזכאות לדירה. בערב שבת הדלקתי נרות והתמוטטתי. הרגשתי שאני עומדת ליפול מרוב הבכיות. הילדים היו המומים.

"לבסוף היה לי נס גלוי – הסכימו באופן חריג לתת לי דירה בלי ערבים. הבנתי שהקב"ה הוא זה שנותן לי את הבית ולא מישהו אחר. יכולתי לראות בחוש שיש לי עזרה מהשמיים, שאי אפשר להסביר אותה. ראיתי את הקב"ה מולי. כשנכנסתי שמתי מזוזות, והדברים התחילו לרוץ לטובה. זה גם השלב שהבנתי שעליי לסיים את הקשר ולהיפרד באופן חד משמעי. זה איסור חמור עבור אישה יהודייה ולא רציתי לצער את הקב"ה. חתכתי את הקשר והתחלתי להתקרב יותר ויותר. לילה אחד חלמתי על רבי שמעון בר יוחאי, ומאז התחלתי להתקרב אליו. בכל ראש חודש אני עולה למירון, ובשנים האחרונות אני עורכת סעודה לכבודו עם תלמידי כולל".

כיום היא שומרת שבת, עורכת את החגים, מתפללת, ומשתדלת ללכת בצניעות. "גם הילדים שומרים שבת. באתי מבית שלא שמר שבת וראיתי מה קרה לי. חיפשתי לפרוק עול והגעתי לאן שהגעתי. למזלי ולשמחתי, הילדים הם לא מדברים ערבית, הם לא יודעים כלום על התרבות הערבית. הם לא מכירים את המשפחה של אביהם – הם נטו בצד שלנו".

 

"אוהבת את השם ומודה לו שהציל אותי מקשר עם ערבי"  

"היום אני מכה על חטא, אני מתביישת בזה, אבל אני כבר אחרי זה. לא הבנתי את החומרה ונפלתי לקשר בתמימות. לבנות אחרות אני קוראת להתעורר על החיים שלהן - ומהר. כל אישה שנמצאת במצב הזה צריכה לפנות לקב"ה. כמובן שמראש אסור לצאת עם ערבים, יש על זה דין קשה בשמיים. אני למשל מזהירה את הילדים שלי מכל משמר לא להתקרב לערבים. אני מסבירה להם שאנחנו יהודים.

"יש לי מסר גם להורים של הבנות – אם אימא יודעת שהבת שלה במצב סיכוני שלא תנתק איתה קשר. כאשר המשפחה נוטשת ולא נלחמת על הבת או מנסה להוציא אותה – הבת נשאבת לקשר. לא צריך לחכות להריון. אני חוויתי את זה. לא היה לי ללכת, אז נשאבתי אליו. היום אני מתגאה ביהדות שלי, אוהבת את השם ומודה לו שהציל אותי מקשר עם ערבי. אני קופצת משמחה. זה נס לצאת ממקום כזה. כשאני רואה בנות נצבט לי הלב. ניסיתי לדבר אבל אין עם מי לדבר. מישהי שאני מכירה התאסלמה בגלל שבעלה איים לקחת לה את הילדים. היא פחדה על הילדים ולכן עשתה צעד כזה. כואב לי הלב. אני מתפללת להשם: 'אם יש בנות - תחלץ אותן'. אני רואה את הבנות שנחטפות לכפרים הערבים, והן מסכנות". 

(צילום: shutterstock)

מדוע זה נהיה לגיטימי בעינייך?

"בגלל הפריצות שיש. הערבים נכנסו לגור איתנו, יש ערבוב בעבודות, בבתי הספר - יש יותר גישה. יש אינטרנט, פייסבוק – כך שזה יותר קל מאשר בעבר. זה גם נראה לכאורה יותר לגיטימי. את רואה אותם בים, בבתי קפה, הם שכנים שלך - זה חלק מהחיים, גם בלי שתרצי. זה מביא לקירוב. לכן אני מזהירה את הבת הגדולה שלי. היא יודעת שאסור לצאת עם ערבי. היום חשוב לי לגדל אותם על ברכי היהדות וערכיה כדי שתהיה להם אלטרנטיבה. זה העולם שהם מכירים. במקביל, אני מונעת אפשרות שיתקרבו למגזר".

איך החיים שלך נראים היום?

"ב"ה, אחרי שחזרתי בתשובה הקהילה היהודית בעיר מקבלת אותי חזרה. הם יודעים שאני לא איתו. המסר הכי חשוב שלי הוא לדבוק בקב"ה, לא לעזוב. אם אישה נמצאת בקשר עם ערבי - שתתפלל מהמקום הכי נמוך שלה, כי השם עוזר גם למי שנמצא עמוק עמוק למטה. השם מחכה לכל אחת - יש לו סבלנות. יחד עם זאת, גם כמה בן אדם יכול לעשות טעויות? צריך להתעורר על החיים, לא לבזבז זמן. תמיד הייתי אופטימית, ידעתי שאעזוב אותו ולא נחיה יחד. בשנים האחרונות התחזקתי מערוץ הידברות, בעיקר מהרב זמיר כהן. זה נתן לי תקווה לדעת שיום אחד יהיו לי כוחות לעשות שינוי אמיתי". 

 

קשר אלים והרסני, סחיטה באמצעות הילדים

גב' שוורץ, מנהלת מחלקת התבוללות בהידברות, טיפלה עד כה במאות מיקרים של נשים שהיו בקשרים שונים עם בן מיעוטים, וביקשו להיחלץ מהקשר ההרסני. "הדפוס של המקרים חוזר על עצמו", אומרת שוורץ. "בהתחלה בן המיעוטים מחזר אחר האישה. הוא יודע מה מתאים לה, מאתר את חולשותיה ומחזר אחריה לפי צרכיה. הרי לזאב יש שלל תחפושות, וכיפה אדומה, היא כמו כל אישה - יש לה תמימות והיא מאמינה שהפעם דווקא הוא יהיה שונה מכולם. לצערנו, הזאב הוא רעב קבוע ומטרתו להשיג את הטרף. זאת מלכודת שצריך לברוח ממנה כמו מאש. אם לא עוצרים את זה בזמן, האישה מוצאת עצמה במקומות הכי שפלים וקשים.

"יתרה מכך, יש ערים שבהן חיים בשכנות, יהודים וערבים. באותן ערים הקרבה הגיאוגרפית יוצרת קרבה פסיכולוגית. הסכנה בכך היא שבן המיעוטים הופך מאדם שאסור על פי ההלכה לבוא איתו בקשרי חיתון – לשכן שגר ממולך, ולכאורה מה מסוכן בבן השכנים? כמובן שזאת בפירוש סכנת נפשות. יש נשים שמוצאות את עצמן בקשר אלים והרסני, ובמקרה הפחות רע הן נסחטות באמצעות ילדיהן, ונאלצות להישאר בקשר רע.

"לא ניתן העלות על הכתב את האירועים והמקרים המצמררים שמגיעים אלינו. אנחנו מנסים להושיט יד ולהתאים את הסיוע לאישה. היכן שהם מקלקלים אנחנו רוצים לתקן ולסייע עוד יותר.  לכל אחת יש הכלים לעשות שינוי. אנחנו נותנים לה יד, היא רק צריכה להתחיל לחשב מסלול מחדש. זאת מלחמה מכל היבט, אפילו הייתי אומרת שואה - כפי שמסביר הרב זמיר כהן – ההתבוללות היום היא סוג של שואה שקטה לעם ישראל. בעבר הייתה שואה נוראה, כשרצחו וטבחו יהודים, היום יש שואה שקטה, כשיהודים מתבוללים בעולם ונעלמים".

לדברי שוורץ, ערכי התרבות המערבית הופכים את הקשר ללגיטימי: "אם לפני 30 שנים ללכת עם בן מיעוטים היה נחשב לטאבו חברתי-דתי, התרבות המערבית הכשירה את הקרקע לראות בקשר כזה חלק מחופש הבחירה או חופש בשם האהבה. אני תמהה: מה עם האדם/האישה שבנו?  אי אפשר לעצום עיניים לנגד הזוועה המתרחשת מול העיניים שלנו. מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שזאת המלחמה הרוחנית האמיתית שלנו. מלחמה שבה אנו מחויבים לפעול למנוע את הדבר הקשה מכל. הרי בקודש עסקינן, ויש יותר חשוב מבנות ישראל? אלה חיינו ואורך ימינו".

שוורץ מחדדת את דבריה ומבהירה: "ההשלכות החמורות באמת, שתוצאותיהן לא ניכרות בטווח הקרוב, הן ההתבוללות של בני הדור השני והשלישי. הרי הבנים שנולדים לאימא הם יהודים לכל דבר. אבל כשהם יגדלו הם יתחתנו עם אישה מוסלמית, וילדיהם יהיו מוסלמים. אותו דבר בנוגע לבנות הדור השני – הן יחדלו להעביר את שושלת הדורות של העם היהודי. זה עצוב ומדאיג אבל המסר הכי חשוב שידעו שאפשר ויש מי ששומע ומסייע. גם אם האישה ננטשה על ידי משפחתה הגרעינית, גם אם היא מרגישה שאין לה מוצא – שתדע שאנחנו כאן כדי להושיט לה יד לצאת מהמצב בו היא נמצאת, ולהציל את עם ישראל מפני השואה הרוחנית שמתרחשת לנגד עיננו לצערנו הרב".       

עזרו לנו לעזור להן! אם ידוע לכם על מקרה של בחורה יהודייה שנמצאת בקשר עם בחור ערבי, התקשרו אלינו למחלקת שבויות לטל' 073-2221333 או 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 3.9 (92 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

הגדה לפסח עם פירוש הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

הגדה לפסח "ברוך יאמרו" - הרב ברוך רוזנבלום

הגדה עומדת

ערכת יודאיקה "בני מלכים" לפסח

הגדה של פסח - חבורת תריג

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 1 - חיים ולדר

לכל המוצרים