סיון רהב מאיר

סיון רהב מאיר על השעבוד הדיגיטלי של 2018

סיכום של ארבעת הימים הראשונים לקראת בחירות 2019, כמה מילים על מפלגות שרצות ביחד ובנפרד, אינפורמציה שגויה והשעבוד שאנחנו מכניסים את עצמנו אליו בשנים אלה

| כ"ב טבת התשע"ט |
(צילום: פלאש 90)
אא

1. אז ככה הסברתי השבוע לילדים: יש ארבעה רמטכ"לים לשעבר שעוד לא יודעים מה הם יעשו - בני גנץ, גבי אשכנזי, בוגי יעלון, אהוד ברק. יש את מרצ שהיא שמאל, את המחנה הציוני שהוא שמאל־מרכז ואת לפיד שהוא לעומתם מרכז־שמאל. יש מפלגה ימנית־רוסית קטנה של ליברמן, מפלגה ימנית־ענקית של נתניהו, מפלגה ימנית־דתית ושמה הבית היהודי, ומפלגה יותר ימנית ויותר דתית ושמה האיחוד הלאומי. גם ביהדות התורה החרדית עדיין לא בטוח שהליטאים והחסידים ירוצו יחד. יש מפלגה חרדית־ספרדית של דרעי ושמה ש"ס ומפלגה ספרדית־חרדית של אלי ישי. ויש כמובן את החברתי החדש־ישן כחלון ולעומתו את החברתית החדשה־חדשה אורלי לוי־אבקסיס. ומול כל הבלגן יש גם כאלה שמצליחים ללכת יחד, אמרתי להם. למפלגה שלהם קוראים הרשימה הערבית המשותפת.
 

2. בחירות 2019, סיכום של ארבעת הימים הראשונים:

דיברתי עם כמה גנצופילים השבוע, אנשים שמחכים לבוא הגנץ, ונראה לי שהבנתי ממה ההתלהבות. זה לא רק הוא, זו עצם העובדה שסוף־סוף יש לשמאל מועמד שהם יכולים להתגאות בו. נכון, הוא לא בליגה של נתניהו, אבל הוא גם לא מביך כשהוא מוצב מולו. כשלפיד אומר "ממשלה בראשותי" אתה יודע שהוא התאמן מול הראי. כשגבאי אומר "ממשלה בראשותי" אתה מאחל לו שקודם כל הח"כים של מפלגתו יהיו בראשותו. גנץ, עוד בטרם עשה משהו, מרים את קומתם השפופה של הרבה אנשים שחיכו לשם ראוי, בערך מאז ימי יצחק רבין ז"ל.

מה הדבר הראשון שנתניהו עשה השבוע אחרי ההודעה על הקדמת הבחירות? פגישה מתוקשרת עם ראשי מועצת יש"ע ביום רביעי בבוקר. אלה עוד לא יריות בתוך הנגמ"ש, רק חיבוקים בתוך הנגמ"ש, אבל מעניין לאן זה הולך. האם אלה האפיקים שבהם תושקע האנרגיה של ראש הממשלה גם בהמשך? במקום להחזיר לליכוד קולות שהלכו ללפיד, כחלון ועוד – אנחנו יכולים לראות במשך מאה ימים את נתניהו ובנט מזיעים ומזיזים ביניהם שניים־שלושה מנדטים סרוגים לכאן או לשם.

כתבתי לאחרונה שמילון אוקספורד בחר את המילה "רעיל" כמילת השנה של .2018 מומחי הלשון של אוקספורד הכריזו שהשיח שלנו הופך ליותר רעיל, מזלזל, מקטין, ציני ושלילי. עכשיו האתר המוביל dictionary.com בחר את מילת השנה שלו: misinformation, אינפורמציה שגויה. שורת מומחים מנמקים שם למה זו הסכנה הכי גדולה לשיח באמריקה, אבל נראה לי שכל מילה נכונה גם לגבי ישראל. אד וסרמן, דיקן בית הספר לתקשורת באוניברסיטת ברקלי, מסביר שאין היום שום השלכות לפרסום שקרים. השם הטוב של אף אחד לא נפגע אם הוא מפזר דיס־אינפורמציה ברחבי הרשת. "מהיום שבו האדם יכול לדבר, הוא גם יכול לשקר", נאמר שם באתר, "אבל היום, ההיקף והכמות של השקרים בלתי נתפסת. צריך להבין: הפלטפורמות האלה בנויות עבור ויראליות. לא עבור אמת או שקר, אלא עבור פופולריות". נראה שאנחנו עומדים לפני בחירות הפייק־ניוז הראשונות. "הערבים נוהרים" היה רק מתאבן. הבחירות המוניציפליות היו רק טעימה. כל אחד יפעיל קמפיין רשמי ועוד שלל קמפיינים מחתרתיים, מכוערים, רעילים. "מיס־אינפורמציה אינה רק מילת השנה. היא קריאה לפעולה," נכתב באתר בסוף הסרטון. הפעולה הנדרשת היא בסך הכל לחשוב. להטיל ספק, לקרוא, לבקר, לא להאמין לכל קשקוש רעיל בווטסאפ ולהעביר אותו הלאה.

 

3. עכשיו לבחירות החשובות באמת. לא שנייה אחת ששמים בה פתק בקלפי, אלא בחירה מתמשכת, יום־יום, שעה־שעה, באורח החיים. העיתונאית לורי לואיס מפרסמת בכל שנה מה קורה ב־60 שניות של אינטרנט. אלה היו נתוני :2017 האנושות שולחת 16מיליון הודעות טקסט בדקה, צופה ב־4.1 מיליון קטעי וידיאו ביוטיוב, מורידה 342 אלף אפליקציות ומעלה 46,200 תמונות לאינסטגרם בכל דקה. אוטוסטרדת המידע, שלא לומר אינתיפאדת המידע, לא עוצרת לרגע. הנה ההמשך: בדקה אחת מתפרסמים 452 אלף ציוצים בטוויטר, 3.5 מיליון שאלות נשאלות בגוגל ו־156 מיליון מיילים מתקבלים. אין מוח אנושי שמסוגל להתמודד עם כמות כזאת של מידע, או אפילו להתחיל לסנן ולמיין אותה. אבל מה שבאמת מעורר מחשבה זו ההשוואה של המספרים האלה לנתוני .2018 ובכן, כל המספרים בכל הקטגוריות עלו. יותר יוטיוב, יותר אפליקציות, יותר אינסטגרם, יותר נטפליקס, יותר טוויטר. זה מדהים, שום רשת חברתית לא גרמה לחברתה להיעלם או להיחלש, הכל רק טיפס למעלה. אם התחברנו לשירות חדש הוא לא מחק את הקודם, הוא רק העמיס עלינו עוד. אם אפשר לתפוס אותנו בווטסאפ, זה לא יגרום לאנשים לא לנדנד גם במסנג'ר או במייל. אנחנו צריכים להיות יותר זמינים ויותר מחוברים ביותר מקומות. ההשלכות ברורות: אנחנו פחות מרוכזים ופחות ממוקדים. מה שדחוף ושטחי דוחק את מה שחשוב ועמוק. והיחס לאנשים הקרובים אלינו? האינטרנט, כידוע, מקרב רחוקים אבל מרחיק קרובים.
כמות המפלגות העצומה בישראל מאותתת לנו להעלות את אחוז החסימה. כמות המידע העצומה ברשת מאותתת לנו ליצור אחוז חסימה גם בחיינו הפרטיים.
בפרשת השבוע, פרשת שמות, פרעה מתחיל לשעבד את בני ישראל. חז"ל מספרים שמשה רבנו דרש ממנו לתת להם לנוח בשבת, אבל פרעה מסרב: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר". פרעה לא מוכן שהעבדות תיפסק אפילו לרגע. אם הם רק ירימו את הראש מהשעבוד, הם עלולים להתחיל לחשוב על חירות, על גאולה, על מהפכה. להבין שהם עבדים. השעבוד הדיגיטלי שונה מבניית פירמידות, אבל גם הוא פועל כך שלא תהיה
לנו מנוחה והפוגה, שלא נפסיק לרגע להיות אונליין. הנתונים של 2019 יהיו בוודאי גבוהים עוד יותר, אבל אנחנו לא פרשנים מהצד, אלא שחקנים מעורבים. אנחנו יכולים לעצור ולהרפות. שיהיו לנו בחירות טובות.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (79 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים