המן והפלת הפור בראי המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי

בתחילת פרק ג', המגילה מתארת לנו את עלייתו המטאורית של המן בן המדתא האגגי לגדולה, שבאה לידי ביטוי בכך שאחשורוש שם את כסאו מעל כל השרים:

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ.[1]

לדעת החוקרים מקור השם המן נגזר מן המילה הפרסית hamayun, שמשמעותה 'המפואר', 'הגדול'".[2] ואילו השם המדתא "מופיע כתוב על כלי אבן ירוקים שנתגלו באוצר הפרספוליס, כשם של אישיות בתפקיד חשוב בחצר המלך חשיארש".[3]

כאן נראה שער המלך בפרספוליס המורכב משני שערים שביניהם היה אולם. החומה והאולם נהרסו במלחמות

לאחר שאחשורוש שם את כסאו של המן מעל כל השרים, דורש המן מצידו את מירב הכבוד הראוי לו מתוקף מעמדו החדש, אך מרדכי היהודי מסרב להעניק לו את מבוקשו. וכך מתארת המגילה את התקרית ביניהם, ואת המסקנה שהסיק המן בעקבותיה:

וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן, כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ, וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי, מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם... כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי. וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה. וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי, וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן... הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן...[4]

הפסוק "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", נמנה על אחד הפסוקים המפורסמים ביותר במגילה, והפך למטבע לשון המציג את הצד שלא מוכן להיכנע בשום מחיר. 

מגילת אסתר עם פירוש הרב זמיר כהן" src="https://storage.hidabroot.org/OLD_MEDIA/ScreenHunter_28%20Mar.%2001%2012.54_5.jpg" />הפרק מופיע במלואו בספר מגילת אסתר עם פירוש הרב זמיר כהן

בכתביו ההיסטוריים מספר הרודוטוס[5] כי מן הפרסים ידועים לו המנהגים הבאים: אם שניים מהם נפגשים ברחוב, אפשר להכיר שהם שווים במעמדם על ידי כך שבמקום לברך אחד את השני מנשקים הם זה את זה. אם אחד נמוך במעמדו מחברו, מנשקו בלחיים; אבל אם אחד שייך למעמד נמוך בהרבה מהשני - הוא משתטח על האדמה בפניו.

וכך בדיוק אנו מוצאים במגילת אסתר: המלך הרים את המן למעמד עליון מעל כל השרים באמצעות הציווי לכל העם, בכל מעמד בכיר ככל שיהיה, להשתחוות לפניו: "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן, כי כן ציווה לו המלך", אך "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". החוקרים מציינים כי: "כששאלו אותו על כך, רק הגיד להם שהוא יהודי. הספר איננו מבאר את דבריו, כי לכותב המגילה כמו לעבדי המלך היה מובן וידוע כי מרדכי היהודי לא ייתן כבוד אלוקי לבן אדם - כי דתו היהודית אוסרת זאת עליו".[6]

אולם, יש לציין את המבואר בדברי חז"ל כי דמות עבודה זרה היתה תלויה על צווארו של המן.[7] אילולי זאת, מותר ליהודי להשתחוות לאדם דרך כבוד. ואמנם די היה באמירתו כי הוא יהודי כדי שיבינו כולם שאין הוא רשאי להשתחוות לדמות עבודה זרה.

המן מצידו מחליט לנקום בכל היהודים, שכן הוא הבין שהתנגדותו של מרדכי לכרוע ולהשתחוות לו באה על רקע דתי המשותף לכל העם היהודי, ולכן הוא מחליט להטיל פור הוא הגורל בחודש הראשון הוא חודש ניסן, בכדי לבדוק מתי יהיה התאריך המתאים ביותר לביצוע זממו. וכבר כתבו החוקרים כי בפרס, כבכל רחבי המזרח הקדום, תחילת חודש ניסן היה המועד המתאים ביותר להפלת גורלות, שכן לפי אמונתם ביום זה קובעים אליליהם את גורל העולם ובני האדם למשך השנה הקרובה.[8]

מילים, שמות, מנהגים וחוקים פרסיים עתיקים המוזכרים במגילה

לאורך כל המגילה מופיעים ביטויים ושמות שהיו בשימוש בפרס העתיקה, וכן חוקים ומנהגים מקובלים. החוקר אברהם שלום יהודה מנה דוגמאות רבות לביטויים ושמות:[9] "אגרת, אחשדרפנים, אחשתרנים, בוץ, בירה, גנזי המלך, דר, דת, זמן, חור, כרפס, סוחרת, פתגם, פתשגן, פרתמים, רמכים, התך, ועוד נזכרים בה השמות הפרסיים של רואי פני המלך הסריסים, שמותיהם של שומרי הסף ועוד, וכמובן אחשורוש ואסתר ושושן, שמות פרסיים הם. גם הביטויים המוסכמים (הטכניים) והנהוגים במשרדי הממשלה ובכתבי יודעי העיתים ויודעי דת ודין וסופרי המלך ודתם".

במגילה מצוינים גם מנהגים וחוקים פרסיים עתיקים, כמו ההתייעצות עם החכמים יודעי העיתים (א, יג), שבעה שרים היושבים ראשונה במלכות (א, יד), חוק שאינו ניתן לשינוי (א, יט), נערי המלך משרתיו (ב, ב), בית הנשים (ב, ג), הנחה למדינות (ב, יח), הישיבה בשער המלך (ב, יט), התלייה על עץ (ב, כג), ספר דברי הימים (שם), השתחוות בפני המשנה למלך (ג, ב), הפלת הפור (ג, ז), טבעת המלך (ג, י), שליחת הפקודות אל כל עם ככתבו וכלשונו (ג, יד), אי האפשרות להיכנס אל המלך ללא הזמנה מצידו בלבד (ד, יא), חשיבותו של סוס המלך (ו, ח), השימוש במיטות במשתאות (ז, ח), ועוד. פרופסור מיכאל הלצר כותב כי מחבר המגילה "מוכיח בקיאות מפליאה במנהגי הפרסים, בחוקיהם, בארגון המנהלי והחברתי של האימפריה ואף במדיניות הרב-לשונית, שמלכי פרס ניהלו בתחום ממלכתם".[10]

* * *

יהודי המאמין בה' ובתורתו איננו זקוק כלל לאישור כל שהוא מתוך עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות, אך יש בדברים אלו תועלת לאותם הזקוקים לחיזוק זה.

ולכל אדם, מעניין ומרתק הוא לראות כיום לנגד עינינו את העובדות והפרטים העתיקים הללו המוזכרים במגילה - קמים ועולים מתוך העפר.

לרכישת מגילת אסתר עם פירוש הרב זמיר כהן