תקציר תניא

שני המחנות נערכים זה לעומת זה. בסיסה של הנפש הבהמית הוא בחלל השמאלי שבלב, איבר מלא דם וחיות בהמית גועשת

בפרק הזה אדמו"ר הזקן עוסק לא במהות הנפש אלא בתוצאות בחירותיה. לא ביכולת שלנו להשתחרר ולהינתק מכל רע שעשינו, אלא במה שיהיה בסופו של הרע הזה ובדרך שבה יתוקן

מותר הוא מצב סתמי, שכן עצם העובדה שהדבר מותר, אינה אומרת שראוי לעשותו. היכן, אם כן, נמקם את המותר?

זה נשמע מפחיד. לא כמו משהו שיש בכל אחד מאתנו. אז זהו, שהסטרא־אחרא זה בבת אחת גם משהו מפחיד מאוד שיש לו השלכות איומות למדי, וגם משהו שגרתי מאוד שנמצא עמוק בחיים של כל אחד ואחת מאתנו

אם נשווה את פעולת התורה לפעולת המצוות, הרי שכאשר אנו מקיימים מצוות אנו מוסיפים לנפש הא־לוהית לבוש, אולם כאשר אנו לומדים תורה אנו מספקים לה מזון

המשמעות של מתן האפשרות ללמוד תורה ולקיים מצוות, היא שניתן להבין את מי שאינו ניתן להבנה, לתפוס את מי שאינו ניתן לתפיסה, "לגעת" במי שאין לו גוף או דמות הגוף

אין רגשות אמיתיים, מבלי שקדם להם תהליך של הבנה והפנמה. רגשות שמתעוררים "ככה סתם", יהיו תמיד שטחיים וחסרי משמעות אמיתית

כל בני האדם הם ברואיו של הקב"ה, אבל לא כולם זכו לכינוי "בנים". הסגולה המיוחדת הזו עברה מדור לדור אצל אנשים מיוחדים מאוד עד שהגיעה אל אברהם אבינו, אל יצחק ואל יעקב

ייקח לנו זמן עד שנגיע אל ההגדרה המגובשת של הבינוני (זה יקרה רק בפרק יב). אבל היסוד מונח כבר כאן, יחד עם הבנה חדשה של "צדיק" ו"רשע"