כל התכנים של ידידיה מאיר / בשבע

את כספית אני מכיר כאיש נעים הליכות, סקרן, פתוח לדעות אחרות. אני אפילו מחבב אותו. אבל לכו תדעו, אולי אחרי הטור הזה, אגלה שגם אני מוצא את פרנסתי מהלוואה בריבית

הזווית החשובה ביותר שהייתי מעלה לדיון ביום העיון הארוך ("צרחות שלח, מבט רטרוספקטיבי"), בכלל לא קשורה לזהות הצועק או הנצעק, אלא לצעקות באשר הן

שופט עליון שמתנהל בצורה בעייתית ביותר (לכאורה) לא שווה דיווח ופולו־אפ, אבל איזה טמבל ששלח מכתב נאצה לשופטת משפיע על כל סדר היום הציבורי? וגם: בעיית ה"עגונים"

בגמרא כתוב שבאחרית הימים לא יהיה לכם על מי לסמוך חוץ מה' עצמו. ה' אומר: תוכלו ללכת רק אלי. שום דבר לא יעזור לכם

שלא תבינו אותי לא נכון: יש דיינים רבים כאלה, ברוך ה'. והם ליטאים וחסידים וש"סניקים וציונים-דתיים. המונופול על מאור הפנים לא שמור לאף מגזר. אני רק מתפלל שירבו עוד

על שנה מיוחדת של לומדי תורה, וגם על הדרך שבה סייע ליצמן לבריאות של כולנו, ועל הדמעות של אביב גפן

נתניהו, המבוגר האחראי, היה אמור לפתור איכשהו את המשבר הזה ולא להשאיר את ימינה בחוץ, לא רק עבורם אלא עבורו ועבורנו

איך אמר לי חבר שראה שאני מתחיל להתברבר עם מעגלי המוזמנים? "בוא אתן לך טיפ: יש חתן לבר־מצווה הזאת. למה שלא תזמין רק אנשים שמכירים אותו?". וואו. איזה רעיון פשוט

כשרבי שמעון בר יוחאי נזרק מבית הכנסת כמונו, הוא לא עושה פרצוף מסכן. אדרבה, הוא נכנס בסערה למערה, ודווקא שם מתחיל לעסוק בתורה ולעבוד את ה' ביתר שאת

כבר בתחילת המסכת נותנים בראש, עם דיני הוצאה מרשות לרשות, שיגרמו לכם לגעגועים עזים לחלומות הנפלאים של מסכת ברכות. ובכל זאת, חשוב כל הזמן לזכור: מה המאפיין העיקרי של לימוד הדף היומי? העובדה שהוא יומי. היום היה קשה? מחר יהיה קל

50 שנה בדיוק, אחרי פטירתו של ר' אריה, יצא שטרנברג, שעסק עד כה בהוצאה לאור של פירושו של ר' אריה לוין לשישה סדרי משנה, למסע בעקבות דמותו

הרדיו דלק בקולי קולות, כדי שחלילה לא אחמיץ אף מילה, והח"כים טינפו על ליברמן. ואז, באיזשהו שלב, הילד במושב האחורי שאל: "אבא, ליברמן שומע את כל מה שאומרים עליו ברדיו? כי אם כן, איך הוא לא מוותר?"

והנה, רק יש ירידה קטנה בסקרים, והניצוץ הלפידי נדלק. הוא חוזר למורשת אביו, ממש כמו במעשייה חסידית מרגשת, כמו בן השב אל אביו ממסע מהכפור

כדרכן של הזמנות שנשלחות מוקדם מידי, גם זו נשכחה. רק לאחר מכן הבין ידידיה מאיר כמה היה רוצה להנחות את הכנסת ספר התורה הזה. מרגש

הצוואה של הרב שטיינמן מלמדת אותנו את סוד האושר בחיים. להוריד את הראש? לא. להוריד את האף? בהחלט כן

ימות השואה הנוראה. אהרן שטיינמן ילד בן 12 בסך הכל, נשאל: "מה תרצה להיות כשתגדל?" והשיב תשובה מפעימה

אם מוזיקה מעידה עלינו, אז צריך רק לקוות שהדיסק החדש של אהרן רזאל, 'עד אמצא מקום' יזכה לכמה שיותר השמעות. הדיסק הזה מוכיח שמעיין היצירה של רזאל ממשיך לנבוע - וממקומות עמוקים יותר ויותר

איך קרה שלימדנו את הילדים שלנו שאי אפשר לשמוח באמת בלי כמויות הזויות – ומסוכנות – של ממתקים גדושים בכימיקלים?

אם רבנית בכיסוי-ראש הייתה מדברת נגד הסמארטפונים, ומולה הייתה ניצבת חוקרת חילונית שהייתה מבקשת לראות גם את הברכה שיש בטכנולוגיה – הייתי הרבה פחות מופתע. אבל כאן זה היה להיפך

מה אני מקפיד להגיד לפני תיקון ליל שבועות, ומה קרה לחרדי אחד בבית העלמין של קיבוץ עינת?