כל התכנים של נחמה פריליך

הוא התאמץ לאסוף את מזוודותיו, אבל על המדרגות ניתר הוא בקלות כצעיר. געגועיו נשאו אותו בריחוף. האם המסע הגיע לקיצו? הנה שמו של הבן מתנוסס על הדלת, והוא עומד לפגשו

אותו אחד שלא זכה השתוקק רק לעוד כמה שניות בודדות להציל את העולם הזה של משפחתו, ולנו עדיין יש ים של שניות יקרות להציל שני עולמות, הזה והבא

"היום זה לא מוזר. ראית את עובדת הניקיון? היא סגנית נשיא של אחד ממדינות דרום אמריקה. וזה שהתקין מזגן בקומה 5 – הוא מצאצאי בית המלוכה הבריטי". נחמו נחמו עמי

פשוט שכחנו שאמורים להיות לנו חיים יפים. שכחנו, או לא ידענו, שאנו אמורים לחוות שנים של נחת ושלווה. לא העלינו על דעתנו שאין צורך להיות סחוטים ושחוקים

אני בעד ללמוד ולהחכים, אבל תירגעו, אחים. אולי זו תקופה עכשווית. וגורלה של כל תקופה להתפוגג ולרדת מן הבמה כדי לתת לאחרת לעלות

האם גם לנו יש סיפור אישי שיוצר הילה סביב נושא מסוים שחרוט בנפשנו, קדוש מכדי לנגוע בו, שאולי כבר לא רלוונטי? האם אנו מסתובבים עם שקים מיותרים שמכבידים על כתפינו?

הייתי צריכה לעבוד על עצמי כדי לייצב שוב את ביטחוני העצמי שאני מתחילה כשנוח לי, ולא כשנוח לאחרות, ואני מקבלת את החג עם מיטב המאכלים שטובים לי ולמשפחתי

לפני זמן קצר החלטתי שהגיע הזמן שגם לי יהיה חלק בחצר. ניגשתי למנהל, שהוא מיטיבי מאז ומתמיד, וגייסתי את כל כושר השכנוע כדי להסביר שהגיע הזמן לחזור לתוכנית המקורית. אלגוריה

מאותו יום והלאה נכנסו הנערים המוכרים והביאו חברים נוספים, שגם הם בנים של שופטים. הזיק היהודי שנדלק דרש תשובות לריקנות הרוחנית, ולראשונה חשו ב"אמת גדולה" שלא ידעו על קיומה

כשאלון הגיע לכנס השנתי של צעירי "יש עתיד" בליל פורים, מחשבותיו היו נתונות להיסטוריה ה"מפוספסת" של העם היהודי. ואז זה קרה

כשניסו בכוח להסיר, החל לצעוק ולהסביר להוריו שהכיפה זה הכתר של היהודי, והציצית זה בגד מלכות של יהודי, והגננת הסבירה לנו שאנו בני מלכים. אסור להוריד!

כשהיא מגיעה בתפילת שמונה עשרה ל"שמע קולנו...", היא מוצאת את עצמה דוחקת את בקשותיה על הילדים ועל בעלה לזמן אחר, ומתחננת על נפשה שישמור לה האלוקים על האמונה יותר מכול

"סליחה, המפקד. זה לא היום שלי. פשוט, אני עדיין תחת רושם החלום הנבואי שחלמתי, חלקו שמח וחלקו חלום אימים. בחלומי אני חי בתקופה אחרת לגמרי. בתקופה של עוד אלפיים שנה"

לעיתים הבחירות טובות, ולפעמים הן מביאות אותנו למקום רע. פה בעולם ניתנת לנו הזדמנות לתקן. במשך חיינו אנו נתקלים בבחירות קריטיות שמנעו אסון ומנגד – בבחירה אומללה שאין ממנה דרך חזרה

בדרך חזור, יפית כבר לא ישבה לידה ולא חיבקה אותה. טלי הביטה על העננים ודימתה לראות את פניה היפות של יפית שלה

סיפורה של יערה, לא חילונית ולא חרדית, שלא הפסיקה לשאול – ועל הקול המיוחד שלה בבחירות האחרונות

כיצד מגיעה אישה לקשר קרוב עם אדם מהכפר הסמוך, ואיך מצליח ארגון הידברות למנוע את הטרגדיה עוד בטרם התחילה?

"תראה, ה', גם אתה קורא לבניך האבודים, אבל בסך הכול מתחשק להם להמשיך לשחק עוד בהבלי העולם. ואתה מחכה ומחכה. אבל הפעם אשתדל להיות שם בשבילך"

לפעמים עדיין קשה לדעת מה להגיב לסיפורים שמגיעים למוקד. מה גרם לתורם להיות לחוץ כשפניתי אליו, ומה שם בעלה של התורמת הקבועה? הסיפורים המפתיעים – טובים יותר, וטובים פחות

כשלא נהיה בתוך הסופר הענק שנקרא העולם הזה, אלא בעולם האמתי, נזכור שלא הספקנו לקחת ולאסוף. אבל אז זה יהיה מידי מאוחר. נגלה ונשאל איפה היינו? איך הלכנו אחר חזיונות שווא?