ר. אלישיוב
רק לאמא עושים הפגנות. מי שלא ילד – לא מפגין
"תגידי, ילדה. מי עושה הפגנה שהוא לא מסכים - אבל בשום שום אופן - לשמוע בקול אבא ואמא? רק ילד שלהם. נכון? קרה פעם שהשכנה הפגינה שהיא לא רוצה לשמוע בקולי?"
"אתם שומעים, יהודים, צריך לחנך את הילדים במוסדות חרדיים"
מי מוצא לנכון להגיע לשם, בלי צלצולים, ובלי רעש ופרסומות? הרב עובדיה יוסף מירושלים. שמעתם עליו במקרה? הוא מגיע. יורד לתל אביב החמה ומביא רוח ירושלמית נעימה, דבר השם מירושלים
לאן שנושבת הרוח: העולם שייך להשם, והוא מחליט מה אנחנו צריכים לעשות בו. ככה קובעים נורמות
מה את אומרת? הם הכי איכותיים? יפה לך. כלומר, יש כמה דרכים שבורא עולם אומר ללכת בהן, והחרדים - שזה זרם אחד – מוצלחים לדידך?
"כל מה שהיה קשה לנו, כשאמא לא היתה" – סיפור לחופשה ולשלושת השבועות
את מתגעגעת? נורא. רוצה לראות שטיח אדום, וכוס ברד וכביסה ריחנית? מאוד. מדמיינת וילון מתנפנף, וארוחת בריאות ושינה חלומית? מעוניינת לדעת שכל הציור כאן, הוא מציאות? כן. כלומר, כן. כלומר, לאאאאא - - - - -
מה טובו אהליך, בית יעקב שלי
בשביל לראות שינוי, צריך גם לשנות את הדרך. אולי תהיה פה איזו בשורה
חיים על חשבון - על חשבון מי, בבקשה?
מרוב שהעולם "אוהב תורה", הוא כורך אותה עם נזקקות, כישלון ונחשלות
ספקלא – מי יחליט איזו ציפור תילכד ברשת ואיזו תשתחרר?
רשב"י ידע. ידע מה ומי עומד מאחורי הדברים הקשים או הקלים, המסובכים או הרכים. בואו נחזיר את היראה למקום הנכון שלה
להעריך כל פסיעה קלה: כשמעריכים – מאריכים
המילים שאמר הרב שטיינמן זצ"ל למי שהתלונן שאינו בא על סיפוקו, ולמה המילים האלה מלוות אותי כל הזמן
הר בלתי אויר: רשימות מערבי פסחים
אחרי כמה שניות, נזכרתי שזה לא ממש ככה, אז הוספתי כמה מילים, כדי שזו תהיה אמת ממש: "אה, הנה פרט זניח: זה היה בשנה שעברה"...
מי מפחד מתחפושת? מי שלא יודע שזו תחפושת
הגם שאת אמא לפעמים זה מרגיז, העובדה שכל היום הילד סביבה ועליה, ודבוק - על השם תמיד אפשר "להרגיש בנח", כי זה בעצם מה שהוא רוצה. דבקות וקרבת אלוקים לי טוב
כל אחד יכול להיות כמו משה רבנו. אבל איך?
יש מי שיש לו מנוע של מכונית, יש מי שהמנוע שלו מתאים למשאית, אחר קבל מנוע בנפח של רכבת או טנק. כל אחד יכול לנצל את כל כוחותיו, הגם שמדובר במנוע של אופנוע - כמו משה. מאמר לז' באדר
תחרות הסיפור הקצר: תסמכו על ה’, גם כשקשה
איך זה שראיתם לכל אורך השנים נאמנות כזו על טבעית – איך זה שאתם לא נותנים לרגע רק אמון? אמון קטן? משהו?