כל התכנים של אוריין רייס

ילדה יתומה ממשפחה שונה, יכלה לפתח דימוי עצמי נמוך מאד. במקום זה, היא הפכה להיות אסתר המלכה. איך?

כמה מאיתנו לא שמים לב שכאלו הם ימינו? בתור לרופא. בקופה במכולת. בכבישים. בין איש לאשתו. אם חיים מתוך לחימה מתמדת - אין חיים

כך מלווה אותי הרב אברהם ישראל גליס שליט"א בתהליך התשובה למן ההתחלה, וכך עזר לי ליצוק את ירושלים לתוכי

לימים, אותה אישה בגרה, אך הילדה הקטנה מאותו רגע מקונן נאחזת ברגע ההוא, והיא תשחזר את ההיסטוריה תוך אמונה שטוב חייב להיות כרוך ברע, ובכך לאשש את מה שתת-המודע מנסה לשמר

בתור מישהי שב"ה "בחרה" לא פעם בעל בחייה (לפני ואחרי התשובה), הבנתי שזה גילוי אקוטי להמשך דרכי, אבל רק כשהמשכתי לקרוא את הספר הבנתי שאקוטי, זו לא מילה

החידוש העצום עבורי היה, שאותה בחירה גורלית לא נעשית באקראי ו....(תופים) לא במודע! ממש כך. בטח לא כפי שכולנו נוטים להאמין, לפי פרמטר פיזי או גנטי, על פי כישורים או מעמד או השקפה

כל אחד מפזר חכמתו, ואין סייג. רק דוהרים ומתכהים עוד ועוד, כשעוד רגע ממש תקפוץ עלינו מאחור השמחה על הדבר היחיד שמציל את העולם: התורה

הימים הנוראים מביאים עימם ניחוחות של תשובה, בירור והתכנסות - מי כפויה, ומי וולונטארית. והרי היתה זו שנה קצת שנויה והרבה במחלוקת. העולם התכסה לרוב בדידות

כשהבית ״בוער״, אין זה משחק ילדים. צריך לפעול, במהירות ובמתינות, ולעשות הכל כדי להציל את הבית

עשר שנים שאני חותרת לאמת עם (ולפעמים בלי) כוח. משתדלת להיות בהכנעה על הזכות האדירה והעל-אנושית שמי שאמר והיה עולם, שם על מפתן יומי

את תעשי את הבלתי יאמן ותתני לזו שלצדך את הכרטיס שלך, את היתרון שלך, תוותרי על הפלוס שלך ותשווי ל(לא)שלה, רק כדי שבסוף היא עוד תעשה לך מחטף מתחת לאף?!

אבא יכול לבקש, להתחנן, להעיר ולהאיר לדרך הישר שוב ושוב. אבל, כשכלו כל הקיצים, וכבר אין ברירה, וה״מתוקי״ לא מתפקח, הקב״ה ישים גם את בנו, אהובו - בהסגר

אני מזמינה אתכם, קוראים יקרים, להתבונן בסלפי המרנין מהחיים שלכם, טרום עידן ה"כתר" המיקרוסקופי. ממש לפני חודש ככה

אוריין רייס בוחרת לסכם את השנה בסיפור מרגש שחוותה בקצה השני של העולם. "לא האמנתי שפגשתי את אותה אישה שוב, רק בקצה השני של הגלובוס, חוזרת בתשובה, עם כיסוי ראש מלא"

מצמרר איך דור שכולו עסוק בלקחת ופחות בלקבל, שוכח לעצור לתת הצצה פנימה בתוך המירוץ הזה שנקרא "עולם הפוך ראיתי"

נכון, פעם באמת לא היה ככה, והפריצות לא "קרצה" מכל עבר, אז נדרשנו פחות לעמוד על המשמר. ומה, רק כשזה דופק בדלת ליבך – מתעוררים?

מי שלא מתעלם לעולם – הוא תת המודע שלנו. הוא זוכר. ושומר. ואוגר. ובבוא העת זה יחזור אלינו כמו בומרנג, וזה יצוף, ולא ייפלט אל החוף

מה יהיה כתוב במצבה שלנו אחרי 120? "ניהל מפעל חיים בחברת הייטק משגשגת" או אולי "הכיר את כל שמות הידוענים שהשתתפו בתוכניות ראליטי לשנת 2026"?

אני מתנערת מהאכזבה על כמה אני עוד רחוקה ממך, ומתפללת שהשנה אהיה אחרת. מפוארת. עולה ומתעלה. אני הרי זוכרת את בריתי מאמש

מי שמחזיק עצמו לעניות והוא מרוצה ממה שיש לו, ואוחז עצמו שהוא שמח תמיד, אזי הוא יפה תמיד כי הכל יפה ונאה אצלו ושמח לו מאד מכל מה שיש לו