כל התכנים של פסי דבלינגר

גילה לא יכולה שלא לכלוא את חיוכה מאחורי המסיכה, וממשיכה הביתה, לא לפני שהילדים רצים הביתה לקחת את המסיכות שנשכחו. "אמא", שואל אותה יונתן כשהחלו עולים במדרגות: "מה הקשר בין מסיכות לרעשנים?"

גם אם לא קיבלת אישור מגוף ממשלתי, קיבלת אישור מסמכות הרבה יותר גבוהה. העסק שלך, העסק העיקרי, המשמעותי - קיבל את ה"תו הסגול" עוד הרבה לפני ימי הקורונה

ב"ה יש כל כך הרבה השגחה פרטית. יש לך משפחה, ואת מלאת עשיה. יש לך קורת גג, יש אוכל ויש קלוריות עודפות שיעידו. יש כל-כך הרבה "יש". רק צריך לפקוח עיניים

החופשה הכפויה מושיבה אתכם בבית עם הילדים במשך שעות ארוכות וימים רבים. איך עוברים את התקופה הזו בהנאה? טיפים שימושיים

"איך אתם עושים קניות? כמה בקבוקי חלב אתם קונים ביום? כמה כיכרות לחם? איפה אתם מאחסנים את כל הירקות והחד פעמי? מי עוזר לכם? מי מכין סנדויצ'ים בבוקר?"

"כשהאם אומרת 'רע, יברך את הנערים', היא אומרת, שאפילו אותו מלאך רע יאלץ לענות 'אמן' לברכתו של המלאך הטוב, ולברך את הנערים"

"אני לא מבינה איך אתם מסתדרים עם כזו משכורת למשפחה עם זוג הורים ומספר ילדים". גם אני לא מבינה, ולא מבינה גם עוד כמה דברים

לכל אורך הכאב, הריכוז היה ממני והלאה, אבל לא יכולתי להימנע מהמחשבה על הילדים. הילדים!

עם כל הרצון הטוב יתכן שאת עושה שגיאות, יתכן בהחלט. אבל מכאן עד לעמידה על דוכן הנאשמים רחוקה הדרך. ברוך אשם

גם אם עדיין לא הקמת בקול רעש גדול את "הגמ"ח המרכזי להשאלת פלאפון לילדים הרוצים ליצור קשר עם ההורים בשעת מצוקה ומבוכה", זהו בהחלט צעד של נתינה מצידך ועזרה לילד יהודי המבקש בבישנות שיחה בגינה או בתחנה

הילדים שלי כאלה שוחרי צדק, חותרים לאמת. דואגים זה לזה, לוקחים אחריות. מוכנים לסבול למען האחר, לא מסוגלים לראות עוולות. עוזרים לחלשים, מגנים על אומללים, בגופם ממש!

ברגע זה ממש, אפילו שלא היה קרה כאן משהו מצחיק ולא משהו משמח מבדח או משעשע (מעבר לחיוך מעצמי לעצמי), קרה לך משהו

באמצע הדרך, כשים מתחת ורקיע ממעל, שאלה אמא ציפור את גוזלי הקטן: "האם היית גם אתה, טורח ומתאמץ למעני?"

כל הרגעים האלו נמצאים בשגרה שלנו, חולפים, משתנים, והם חלק מהבית שלנו ומהצמיחה שלנו, אמא-ילד, יחד. שימי לב אליהם

הרבי רך-הלבב הכביד את ליבו הפעם. "אני משתתף בצערך, אך עם רובל אחד אין באפשרותי לברך כי אם נפש אחת! אני מציע שאברך אותך בספר החיים. בנך הוא עדיין תינוק קטן. אל חשש, הוא יהיה בסדר..."

"למה באת לכאן? לכאן הזמנתי את המון העם, אותך אני פוגש יומיום בארמון, בו את מופקדת על הילד"

כמה עץ גדל? מתי הוא מחליט ש"זהו זה! גדלתי מספיק, אני גדול וחסון, מרובה ענפים ומרובה עלים, עברו עלי מספיק אביבים"? לא מפתיע, אבל עץ אף פעם לא מגיע להחלטה כזו

"בדיוק אותו? לא, הוא קשור אלי מאד. הוא? מה פתאום, הוא עדיין קטן ומתוק כל כך. לא הוא! הוא הבכור, מחמד לבנו..."

באמצעות המילים החיוביות וה"מגדילות", התלמידה קולטת שהיא מסוגלת לעמוד במחויבות הנדרשות ממנה. גם לך, כאמא, מגיעות מילים טובות

סוויטש בראש זה מה שכל אחת עושה באיזשהו שלב, מי במוקדם ובמי במאוחר. המעבר בין שלבי הילדות לבחרות, לנישואין ולאימהוּת הם לא רק חיצוניים, יש בהם גם שינוי תודעתי, אותו לומדים עם הזמן