כל התכנים של יוכי דנחי

כשהיא הבינה שהיא משחזרת או ממשיכה לחיות אותם חיים שהיו לה, הכל כבר נראה אחרת. היא ידעה מה לרצות, היא ידעה למה הילד שלה זקוק והיא רצתה לתת לו את זה

שאלתי אותה: "תגידי, רחל, מה את מרגישה? שהקושי עם הילדים הוא קושי משותף שלכם, או קושי שלך? האם הבעיה עם הילדים זו בעיה של שניכם או בעיה שלך ואת צריכה לפתור אותה?"

על הילד לדעת שלמעשיו יש תוצאות, והן קורות באופן טבעי כאשר הוא עושה מעשה מסוים. בדיוק כפי שאם יכניס את האצבע לנר דולק הוא יקבל כוויה

"מה אני יכולה לעשות? תאמיני לי שניסיתי עד עכשיו ולא הלך כלום!". היא לא הבינה בהתחלה, היא לא חשבה לרגע שזה קשור אליה

מה קורה כשאת דורשת מהילדים להתנהג בצורה מסוימת, ובעצמך מתנהגת אחרת? והאם יש דבר כזה "לשון הרע" בסיפורים שהילדים מספרים?

את האם, את זו שמחובתך ומתוקף תפקידך אמורה לעזור ולגרום לילד שלך לעשות את שמוטל עליו לעשות. ואם יש צורך גם בענישה, אז אין ברירה, תעשי את זה

מהי סמכותיות? האם בשביל סמכות צריך לאיים ולהשתמש בכוח? ולמה אנחנו עושים כל מה שדורש מאיתנו השוטר?

את כל זה היא מהרהרת בלבה, בוכה בשקט עם עצמה ולא יודעת מי אשם ומי לא בסדר...

כאשר את פועלת באופן אוטומטי, מבלי להתבונן מה באמת את רוצה, ההחלטות שלך נעשות כמעט ללא בחירה אישית שלך בתגובה

למה לפעמים אני שומע אותך מספרת לסבתא שושנה שיוצאות לך קרניים ונמאס לך מהקורונה! ולסבתא שולי את מספרת שאנחנו כאלה מתוקים וחמודים?

כאשר את אומרת לילד להיכנס למקלחת, ואת בטוחה שהוא אמור להתקלח היום - גם לו זה יהיה ברור. הוא ירגיש את זה ויעשה

למרות כל זה ועם כל זה - את בת חורין אמתית! חופשיה יותר מכל פסח שהיה או שיהיה. אז הנה כמה הוכחות, שאחרי שתקראי אותן אולי תפהקי ותירדמי, כי תרגישי משוחררת

יכול להיות שזה מה שגורם לך להתעצבן ולכעוס כ"כ? ההתלבטויות האלה, המלחמה הפנימית הזו? עצם המודעות למה שאת מרגישה כבר תסדר לך את הראש

אנחנו עוברים כרגע תקופה מאד מיוחדת, תקופה של אחדות והתכנסות כל אחד עם עצמו או ועם בני ביתו. זו גם תקופה יחסית לא קלה, הילדים בחופשה, וזה הזמן כביכול הכי לא מתאים ולא צפוי לחופשה עם הילדים... אז מה עושים?

יוכי דנחי עם מקבץ שאלות ותשובות לימי החופשה הלא מתוכננים עם הבעל והילדים

יכול להיות שיש לי כמה מסכות, עד כדי כך שאיני יודעת מי אני בכלל? את מתחילה להתבלבל

ואז נכנסנו לשיחה עמוקה קצת יותר. היא חשבה אולי שאתן לה תרופת פלא, שבתה תתחיל להתאפר, אבל כפי ששיערתי, זה היה ארוך מכפי שהיא חשבה...

אם הילד המשקיע, המתאמץ, השקדן והלומד בהנאה קיבל טוב או כ. מספיק, זה כ. מספיק או שזה מצוין?

מי אמר שצריך אותו? אנחנו נוטים לטפל בבעיות הגדולות, אך הן לרוב רק סימפטום של הבעיות הקטנות. על החשיבות של המשמעת

מה את רוצה לזכור? שאת רצה בבית כדי להספיק את הכל? צועקת, חסרת סבלנות, מחכה שיישנו כבר? מכבה שריפות, משתיקה מריבות? או שמא את נהנית מהרגע?