"נשים לפעמים כורעות תחת העול ומחפשות נתיב בריחה. 'כל כך כבדים לי, כלי הקודש האלה. אני לא מרגישה שמותר לי להתלונן, מפני שזה קדוש. אני אמורה לשאת במשא החיים הזה ככה, בלי לקטר'. אבל לפעמים אי אפשר בלי לקטר. לפעמים בוכים מהמשא הזה, אפילו שהוא כל כך קדוש וכל כך מדהים" - הרבנית ימימה מזרחי על אסתי ויינשטיין, כאב המשא של כל אם, ועל פרשת קורח
"אני נכנסת למלון. רואה אותה מרחוק עם עיניים כאלה מצפּות ומה כבר יש לי להגיד לה? איזה אשת בשורה אני?" הרבנית ימימה לפרשת בשלח, עם מסר מיוחד ומחזק, על הפיתרון שנמצא מעבר להיגיון
איך זכתה מרים הנביאה שכל עם ישראל חיכה לה ולא הסכים לנסוע בלעדיה? מהו כוחו הגדול של חסד אחד קטן? וגם: הקשר בין סיפור הפרשה למותו של שמעון יוחאי לסרי הצעיר. "כשרואים שה' מחשיך את חיינו, זה כי הוא יודע, שברגעים האלה דווקא יצא מאיתנו כזה אור ענק של אמונה". הרבנית ימימה בחיזוק מיוחד לקראת שבת
יש מי שההילולה של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר במירון עשויה להיראות לו כמו ביטול תורה, צפיפות בלתי נסבלת או המוניות מיותרת. אבל מתחת לפני השטח, נראה שדווקא ביום הזה, דרך הצדיק הזה, מסתתר בעיצומו של ל"ג בעומר סוד גדול. אז מהו אותו סוד? הרבנית ימימה מגלה
למה ניתנה התורה על הר ולא על עמק, ואיך זה מלמד אותך להיות אישה רוצה?
הנתינה עוזרת לנו להרגיש שהרעיפו עלינו כל כך הרבה, עד כדי כך שיש לנו מה לתת. גם רחל, אשת רבי עקיבא, ידעה זאת. דבר תורה קצר מאת הרבנית ימימה מזרחי
ההבנה הזו כל כך קשה לאישה. להבין שפתאום אמא כל כך זקוקה לך, ואין לך יותר בית לחזור אליו, כי צר המקום. אז מה עושים כשלאמא צר המקום?
איך מציירים בימים האלה? איך הצירים רוקמים לנו ציור שבורא בסופו יצירה? והנוסחה היא משולשת, כך מלמדת פרשת פנחס: בוכים, חותכים ושמחים
במידה רבה, י"ז בתמוז גרוע בהרבה מתשעה באב. בתשעה באב היה חורבן סופי, ואילו ערעור הוודאות של שבעה עשר בתמוז מפחיד פי כמה וכמה
"כל השנים ראיתי את אמא עושה דבר אחד: מדליקה נרות בערב שבת", היא מספרת. "ופתאום כל הבלגן הזה כיוון אותי למצוא את ההגדרה שלי"
למה החיים אינם מושלמים, למה צריך רכיב מיותר, ולמה כל המדינה נעלבת? המאמר של הרבנית ימימה מזרחי לפרשת קרח
אם הצד האחר נטוּל חפץ וגעגוע, מה תעירי ומה תעוררי? מישהו פה לא מתגעגע מספיק – למה? מפני שהוא שבע. הרבנית ימימה מזרחי בדפי זהב לנשמה, פרשת שלח
מה אפשר ללמוד מסיפורם העצוב של שלושת הנערים - אייל, נפתלי וגיל-עד, דרך אמהותיהן?
על אהבה, על ברכת כהנים, ואיך כל זה קשור לכיסוי הראש?
הרבנית ימימה על הדיבר השביעי, "לֹא תִנְאָף", לאו דווקא במובן הפשוט של בגידה "נמוכה" בבן או בת זוג, אלא בגידה בעצם המושג אהבה, חיפוש מתמיד אחר ריגוש חדש, שלעולם לא באמת יושג
מה הסיבה שתפילה לא מתקבלת? הרי אין בינינו מישהי שלא מתפללת בקדוּשה, ברצון, בכוונה. אז למה? מאמר של הרבנית ימימה מזרחי בסימן פרשת בחוקותי, יום ירושלים ושמואל הנביא
מאמר מיוחד על פרשת תזריע מצורע - לימי הזיכרון שאנו נמצאים בתוכם, עם ספירת העומר וכל החדשות הטראגיות של הימים האחרונים
צריך להבין, שניקיון הוא סליחה גדולה. אחרי שהקב"ה סולח על השבר הגדול, שבר העגל ושברי הלוחות בפרשה הקודמת. בואו וננקה, נשים. בואו ניכנס לבחירות נקיוֹת. במקום לדבר על חופש הביטוּי, נעלה על נס את חופש הבִּיוּת; אנחנו נכנסות לבית נקי
פעם היית מוציאה את הראש מהאוטו ושואלת "סליחה, איך מגיעים?" אבל היום, עם הווייז או ה-GPS, את לא צריכה אף אחד ולהיפך, אם מישהו משרבב את ראשו לכיוונך את אומרת "ילדים, תיזהרו. מחבל"
המצווה של ט"ו בשבט, כותב ה"שם משמואל", היא לתקן את הלב. שיתחיל ללבלב! כשם שהעצים מתחילים ללבלב ולפרוח, גם אנחנו חייבים היום להתרגש
