סיון רהב מאיר חוזרת לפסח הראשון שלה באיטליה: להפוך את ההיסטוריה לביוגרפיה
האם אנחנו שומעים את הקריאה, איך אנחנו מדברים על המצב, כמה אנחנו צועקים אל ה', ואיזה חמץ אנחנו מנקים?
האם אנחנו שומעים את הקריאה, איך אנחנו מדברים על המצב, כמה אנחנו צועקים אל ה', ואיזה חמץ אנחנו מנקים?
"אני באמת מתרשמת שהמוחים מתקשים לנשום כרגע", אמרה לי. "אבל אני התקשיתי לנשום לפני חצי שנה. מישהו ספר אותי? מישהו אמר שהעם קרוע? שהדמוקרטיה בסכנה, כי עיוותו פה את רצון הבוחר?". וגם: כמה רופאים עולים לארץ?
שבת שמשפיעה על כל השבוע, רעיונות שמועילים לא רק לשחקנים, הקרבן האחרון של הקרב, וחמישה דברים על חודש ניסן שהגיע אלינו
אולי המתווה לא צריך להיות מפורט כל כך, מלא בסעיפים. הרצוג פשוט צריך להציע דרך לנהל את הדיונים, לפתוח את משכן הנשיא לתהליך מוסכם בין הצדדים. לא מאוחר לתקן
הדברים שעדיף לא לשתף עם כולם, המשפטים החשובים של ר' אלימלך מליז'ענסק, והנשמה שמשוחררת גם כשהגוף שבור. שתשרה השכינה במעשה ידינו
את הפרשנות הפוליטית הכי טובה השבוע שמעתי משיכור, בפורים. וגם: הקולות הבוגרים של הנשיא הרצוג ושל שלמה ארצי
על אחדות לפני מלחמה, על מציאות שמתהפכת ברגע, על פורים ועל שושן, וגם על הדרך הארוכה של עם ישראל
לא רק אצלנו מתחוללות דרמות פוליטיות, זה קורה במקומות רבים בעולם. וגם - דרמות נוספות קרו כאן בימים אלה, בזמן שרבנו. כדאי לדבר גם עליהן
האורות שאנחנו מדליקים, השלמה של החיסרון, משלוח מנות שהופך איש לרעהו, וגם: 5 דברים על ז' באדר
על חלק מהדברים זכי מגיב "קשה לי לשמוע את מה שהרב אומר", או אומר "אני יודע שהרב לא אהב את הממשלה שאשתי כיהנה בה". מצד אחד ביקורת, מצד שני איפה בשמאל יש מי שמכיר את הדיבור לרב בכבוד, בגוף שלישי?
הרצון להיות "שם", המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לאדם, השברים שאנחנו סוחבים איתנו וגם: 4 דברים על חודש אדר
הכבוד שהיה בנאום של הנשיא הרצוג השבוע, ודברי ימיה של קהילה יהודית עתיקה בעיר אנטיוכיה שבטורקיה
על עוצמה של שליחות, על האיחור של הטוב, על הדרך לקום מתוך הכאב, ועל האמצעים שמקדשים את המטרה
סיון רהב מאיר בשני הספדים על אנשי שמאל ראויים לציון, וגם: תזכורת לעשרת הדברות
ללמוד איך להמתין, לדבר כך שאנשים ישמעו, וגם: מתנת התעודה
סיפורם ממש מזכיר דמויות ממעשייה חסידית של פעם. סוג של ל"ו צדיקים נסתרים, שעליהם העולם עומד. אנשים שחייהם לא פשוטים, אבל הם קמים כל בוקר ובוחרים, בשקט, בטוב
כשאנחנו נלחמים ב-BDS, היילי מאבחנת בתנועה הזו משהו עמוק יותר: "מי שמחרים אתכם – עושה זאת כי הוא בעצם מקנא בכם, מקנא בהצלחה שלכם"
מאיפה היה למרים הנביאה תוף במדבר? וגם על מה שבין שיר למאמץ, בין רוסיה לאמריקה, ובין חלום לשממה
התמונה רצה ברשת והפכה פופולארית. בהפגנה השנייה, במוצאי השבת שעברה, עוד שתי תמונות בסגנון הזה הפכו לוויראליות. איתרתי את האנשים שמאחוריהן. קשה לטעות בלוק שלהם: זקן, כיפות גדולות, ציצית
עברנו את פרעה, אבל מה עוד? וגם: כמה דברים על חודש שבט, הדרך להתמודד עם אתגרים, והתפילה של כולנו לגשם
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה