"התפילה ביום עם כל התוספות מתוקה, מעצימה. ההתגברות על פיתויי לשון הרע היא מעין ברית ביני לבין השם. כשמישהי מתחילה רק לדבר אני מעבירה נושא, מתפללת להשם שיציל אותי, מעמידה פנים שהטלפון מצלצל וזה עובד. החשוב מכל: מדתיה אפורה הפכתי לדתיה צבעונית, עם דבקות וקשר עם השם, דיבור, תפילה". סיפורה המרגש של שירה
"לפתע רציתי כל כך לחזור לשגרה העמוסה שלי, זו שהייתי ממורמרת ועצבנית בעטיה, רציתי שכל הבעיות שלי יסתכמו בבלגן של הילדים, בעייפות, בכביסה בלתי נגמרת. על מה קיטרתי? על מה התעצבנתי? כמה אושר היה שם בשגרה האפורה של עבודת השם הביתית. כמה טיפשה הייתי". סיפור אישי מיוחד במינו
"בפורים הזה ראיתי אותך שוב. חזרת אז מלילה ארוך בגיהינום, עם אדים בעיניים וקרחות חדשות שלא ראיתי קודם לכן בצידי הראש. רציתי לחבק אותך ולא לשאול כלום. להסתכל בעיניים הטהורות שלך, שכאב עצום צעק מהן עכשיו. שתקתי, ובמקום זה החמאתי לך על הקעקוע החדש ועל התספורת" – שירה במכתב מרגש לחברה שאיבדה את הדרך
באוטו מיררתי בבכי, כשבעלי המסכן מנסה לעודד אותי שישועת השם כהרף עין, ועדיין איננו יודעים מה יש שם בצוואר. בכיתי על ילדיי הקטנים, על העובר בבטני, על בעלי, על הכל. רציתי כל כך לחזור לשגרה העמוסה שלי. כמה אושר היה שם, בשגרה האפורה של עבודת השם הביתית. כמה טיפשה הייתי
