שידוכים

האם עלי לשלם לשדכן ששלח אותי לפגישה עם "רבקה" במקום, ונמצא ש'גלגל' את השידוך שלי? ושמא עלי לשלם לאותה שכנה, שעל ידה נמצאה ארוסתי?

זה הכיף של הבשורה שלך כרגע. שתראי אותה רק מרחוק, אצל אנשים אחרים, ותשמחי בה גם אז. כשהיא רחוקה ממך. ומי יודע, אולי דווקא שם הולך ונסלל לו השביל שהיה עד כה נסתר מעינייך? השביל החדש-ישן שעליו היא מחכה גם עבורך?

מה להגיד לסבתא? שהפכתי לדיירת קבועה בלי לשאול אף אחד? לא באמת שאלתי אותם. פשוט קבעתי עובדות והתנחלתי בשטח

זוג עומד תחת החופה. חיוכים, התרגשות, הבזקי מצלמות. האם ידעתם שיש לכם באמת סיבות טובות לחייך?

כשהנשימה שלך מתחילה לחנוק אותך מבפנים - את חייבת לעצור, ולהבין שאת בסכנה. זוכרות איך היינו כילדות ברגעים האלה שבהם התעייפנו מהמשחק? אף אחד לא שכנע אותנו לצאת ממנו, כי זה היה ברור שככה אי אפשר להמשיך. אפילו הילדה בת החמש מבינה שכשקצב הנשימות שלה הופך לחונק, עדיף שתצא מהמשחק, תשב בצד ותירגע. ותודי שיש משהו אחר בשיעורים שאת לומדת כשאת יושבת ומתבוננת על המשחק מהצד

הַ'שִּׁדּוּךְ' שֶׁל יִצְחָק – כְּמִגְדַּלּוֹר לְכָל הַדּוֹרוֹת עַל טֶבַע הָאָדָם וְאֹפֶן הַהִתְמוֹדְדוּת עִם חֻלְשׁוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת

דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה - שלום: אלו חידושים קיבלתי השבוע על הפסוק הזה בזכות קוראת יקרה שלי, שהציעה לי לראות דברים קצת אחרת, לנטוש את כתיבת הטורים על הרווקות ולמענן, ולחיות במציאות 'שאולה' של המתנה בציפייה לאחד?

בעקבות התגובות הרבות למאמר הקודם, ניסן לברון מציג מספר הבהרות בנוגע להדרכה לקראת השידוכים

מדוע לא כל אדם שמתיימר להציג עצמו כמאמן אישי, באמת יכול להגיש עזרה? שיעור שלמדתי על בשרי, בדרך קצת קשה 

ניסן לברון מציג רשימת הנחיות לבחורים שיוצאים לפגישות שידוכים. איך להתלבש, על מה לדבר ומה ההבדל בין פגישה ראשונה לשניה?

הלכה יומית מפי מרן הראשל"צ הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, והפעם, איך יודעים מה חשוב לספר בשידוכים?

השיחה איתו התחילה ברגוע, אבל כשעוד ועוד גלדים הוסרו - הבנתי שהסגנון לא מתאים לי, וניסיתי לחפש דרך עדינה לומר את זה. אלא שדבר לא הכין אותי להתקפה שבאה בעקבות הניסיון להוריד את ההצעה מהפרק 

ילד קטן על פסגת הר גבוה, עשיר שירד מנכסיו ומשלחת חילוץ: איך כל אלו קשורים אליי, ולמה קשה לי כל כך לוותר על האבדות?

איפה עובר הגבול הדק שבין 'פשרה' ל'וויתור' בשידוכים? טור תגובה לקורא בשם בועז שטען כי אנחנו הרווקות לא צריכות להתפשר, אלא לוותר 

שנים שמעתי את המילה הזו, ושנים לא הבנתי אותה, ואפילו התנגדתי לה - עד ליום חמישי האחרון: ה-כ-נ-ע-ה! איך שיחה תמימה עם קוראת מקסימה שלי שינתה לי את כל התמונה, והפכה אותי מאדם עקשן לאדם שמכניע את רצונו מפני רצון הקב"ה?

התובנות האלו התבשלו בי על אש נמוכה במשך שנים, ועכשיו הגיע זמנן לראות אור - תרתי משמע: מכתב סיכום שנה לשדכניות באשר הן, מפרספקטיבה של רווקה מבוגרת (ולא פחות מכך מבורגת - בורג שיודע היטב את המקום שלו, ושמח בו)

הקב"ה לא רוצה שנתרגל למתנות חינם, אבל לא זו הסיבה האמיתית שבגינה הוא לא נותן לך מיד. הסיבה האמיתית היא שכדי למצוא את המתנה הייחודית השמורה לך - את צריכה לא רק להמתין אלא גם להטמין. תתכנסי רגע פנימה, אל תוכך. תטמיני זרעים של מילים באדמה הטחובה, זו שאת לא מצליחה כרגע לגדל עליה דבר, ותחכי

אלול ממשיך. החיפוש עוד לא נגמר במציאה, אבל באלול הזה אני כבר מרגישה אחרת, ויודעת ש'עליתי על הגל הנכון'. מה הוביל לזה, ולמה אסור לנו להמשיך ולהתבוסס בחיפוש? 

שמתם לב איך סוד אחד, אמיתי או דמיוני, הורס לבן אדם כל כך הרבה? ומה עם השורה התחתונה של מה שקורה אתי?

סבא שלי עליו השלום, עזר בן חנה ז"ל, לימד אותי את אמנות הקרקור בפעם הראשונה. מה הקשר בין אלול לתרנגולות מקרקרות בלול, ומה באמת אני לוקחת עמי כצידה לדרך מהאלול (חיפוש) הזה?