אפלטון

פשוט שכחנו שאמורים להיות לנו חיים יפים. שכחנו, או לא ידענו, שאנו אמורים לחוות שנים של נחת ושלווה. לא העלינו על דעתנו שאין צורך להיות סחוטים ושחוקים

מה אנו אמורים להרגיש בתשעה באב? הרי אין בוכים על חלב שנשפך. מאמר על הקושיה שאפילו אפלטון לא הצליח לפתור...

יבש מקור דמעותינו, איננו חשים מה הפסדנו, כילד יתום שמעולם לא ראה את אמו, ואין לו רגש כלפיה, כיצד איפוא אמורים אנו לבכות ולהצטער על החורבן? מה הפסיד עם ישראל העקבות הגלות וחורבן ביהמ"ק? ומה ענה ירמיה הנביא לאפלטון ששאלו האם ראוי לקונן על בניין אבנים שחרב?

האם העולם הוא קדמון - היה מאז ומעולם? כיצד אחזו אריסטו ואפלטון, וכיצד לעומתם רואה זאת היהדות? והאם יש הגיון בכך שבכל העולם שבוע הוא בן שבעה ימים? וכיצד קבר "המפץ הגדול" אחת ולתמיד את התפיסה של אריסטו ואפלטון ואישש את התפיסה היהודית?