אמהות +: לשונות השיעבוד שאנחנו משתמשות בהן מול הילדים הנשואים שלנו
אז מה? את בוודאי שואלת, ככה להגיד כל מה שאני חושבת? הרי לא ירצו יותר לדרוך על מפתן הבית שלנו
אז מה? את בוודאי שואלת, ככה להגיד כל מה שאני חושבת? הרי לא ירצו יותר לדרוך על מפתן הבית שלנו
"כשאת מבקשת מהנכד לקרוא לאמו בשביל לשוחח איתה", אני שואלת אותה בחזרה, "האם אז היא נגשת לדבר אתך?"
הזמן עובר, הילדים גדלים, ובסופו של דבר – כמו שנגמלים ממוצץ ומחיתולים, גם אמורים ללמוד לחיות ביחד בשלום ולהיגמל ממריבות. או שלא
אותה תרעומת שאנו מנסים להחזיק מאחורי סורג ובריח, מציצה החוצה דרך הבעות פנים, דרך חיוך מאולץ ועוד. הצד שמנגד מרגיש היטב שמשהו לא תקין, ומרגיש רע עם המצב
אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שילדינו לא מתחשבים, נקבל בחזרה סבל, וכאב, ונפסיד מראש. אפשר גם אחרת
בדיוק מזה חששת, שהיא תסרב. קשה לך מאוד לקבל סירוב. כשאת כבר מחליטה סוף כל סוף לבקש, אין מקום לסרב לך
חמות יקרה, את רואה שכלתך לא עוזרת לך בהגשת האוכל לשולחן? אל תמהרי להסיק מכך שהדור הצעיר הוא אנוכי ועצלן. תציעי לה את לעזור לך
מצד אחד היא טורחת ומכינה בשמחה, מסופקת מכך שהעשייה שלה מועילה ועוזרת לילדים ומקילה מעליהם את משא היום-יום העמוס שלהם. מצד שני, מאיפה צץ פתאום המרמור?
לחתן ילד, פירושו, לקחת צעד אחורה. לשחרר את הילד לדרכו ולהתפלל עליו שיצליח. מדור חדש לתקופה חדשה בחיים. אימהות +
מי קודם למי, הילדים הצעירים שבבית, או הילדים הנשואים שמגיעים לביקור? הילדים הקטנים או הנכדים הקטנים?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה