תחפושות של אחרי פורים: למה אנחנו לא מי שאנחנו?
הרבה פעמים, בלי לשים לב בכלל, אנחנו מנסות לחקות כל מיני אנשים וכל מיני התנהגויות, ומסתירות את מי שאנחנו באמת - כי להיות מי שאני זה מבייש, זה לא מספיק מוצלח
הרבה פעמים, בלי לשים לב בכלל, אנחנו מנסות לחקות כל מיני אנשים וכל מיני התנהגויות, ומסתירות את מי שאנחנו באמת - כי להיות מי שאני זה מבייש, זה לא מספיק מוצלח
עומס המטלות והריצה ממקום אחד לשני משאירים אותך בלי טיפת סבלנות. אפשר לשמוח עם הילדים באמת, גם בפורים?
הילדים מביאים את השיחות על פוליטיקה ועל התרחשויות עכשוויות אל הבית. איך מנתבים את השיחות האלה לכיוונים חיוביים, ללא לשון הרע?
האם אני, אמא, צריכה להיות רכזת חברתית האחראית על משחקי חברה, או אולי להיות צוות הווי ובידור של הילדים שלי כדי שלא ישעמם להם?
הדבר היחיד שאנחנו רוצות לעשות בתור אימהות שאכפת להן מהילדים שלהן, מה"בן אדם לחברו" שלהם, הוא שהילד או הילדה שלי לא יהיו שותפים למצבים כאלה
אם יוני היה רגיל לקבל משמעת בריאה ונכונה בבית, הייתה לו בוודאי משמעת עצמית, ואכילת המעדן שלא בזמן הנכון לא הייתה בכלל פיתוי בשבילו
גם אתן חושבות לפעמים מחשבות שמושפעות ממה ששמעתן או ראיתן במקומות אחרים, ושוכחות לבדוק אם המחשבות האלה באמת נכונות?
החיים זו עסקת חבילה. או שאתה מקבל את מה שקיבלת, עם החסרונות ועם היתרונות גם יחד, או שאתה מוותר על הכל
לפעמים קורה שאנחנו חסרות סבלנות, שאנחנו צועקות על הילדים. אז לאיזה סוג אמהות אנחנו משתייכות במצבים האלה?
פרחים ועציצים משקים ומטפחים, אבל הם תמיד נובלים. אני הפרח שלך, אבל פרח אחר, פרח שאת משקה ומשקיעה בו כל הזמן. מכתב מרגש לאמא, מהפרח שלה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה