האומנת של בן המלך: על התפילות שלך בראש השנה
"למה באת לכאן? לכאן הזמנתי את המון העם, אותך אני פוגש יומיום בארמון, בו את מופקדת על הילד"
"למה באת לכאן? לכאן הזמנתי את המון העם, אותך אני פוגש יומיום בארמון, בו את מופקדת על הילד"
כמה עץ גדל? מתי הוא מחליט ש"זהו זה! גדלתי מספיק, אני גדול וחסון, מרובה ענפים ומרובה עלים, עברו עלי מספיק אביבים"? לא מפתיע, אבל עץ אף פעם לא מגיע להחלטה כזו
"בדיוק אותו? לא, הוא קשור אלי מאד. הוא? מה פתאום, הוא עדיין קטן ומתוק כל כך. לא הוא! הוא הבכור, מחמד לבנו..."
באמצעות המילים החיוביות וה"מגדילות", התלמידה קולטת שהיא מסוגלת לעמוד במחויבות הנדרשות ממנה. גם לך, כאמא, מגיעות מילים טובות
סוויטש בראש זה מה שכל אחת עושה באיזשהו שלב, מי במוקדם ובמי במאוחר. המעבר בין שלבי הילדות לבחרות, לנישואין ולאימהוּת הם לא רק חיצוניים, יש בהם גם שינוי תודעתי, אותו לומדים עם הזמן
זה שאני פה, מחזיקה תינוקת יהודייה, זה נגד כל הסיכויים. גם במעמקי הגלות הארוכה אנחנו עדיין מצפים, ובטוחים שבא שתבוא הגאולה
אם אין לך פנאי לילדים, ובמקום זה את "מפצה" אותם בתחליפים כייפים נחמדים וחביבים, כמו בובה אמריקאית, אופניים, פלאפל, לונה פארק – שעולים לך כסף, זה טוב ונחמד, אבל זה לא אמא
צעד חכם הוא להתייעץ עם מומחים יודעי דבר ובעלי ניסיון, אבל חוכמה היא גם להשתמש במתנת השמים של חוכמת הלב
במהלך הדרך היא רואה את בינה, אבל היא לא יודעת שכך קוראים לה, כי היא לא מכירה אותה. היא לא יודעת עליה שום דבר. היא רואה את בינה מחכה להסעה עם הילד שלה. הילד יושב על כסא גלגלים
כשאני בבית אני מרשה לעצמי להגיד מה שאני רוצה בלי לחשוב "מה יגידו". כשאני בבית אני ספונטנית יותר ומתביישת פחות. בבית אני לא מסתירה כשאני כועסת, ולא מסתירה כשאני מתעצבנת
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה