בין גוף לנפש, מאמר שני בסדרה: משמעות שמעניקה חיים
את תחושת המשמעות ניתן להעניק לחולה לאו דווקא באמצעות התייעצות עמו בנושאים טכניים יומיומיים, אלא גם, ואולי אפילו בעיקר, באמצעות סיוע במציאת תכנים משמעותיים בחייו
את תחושת המשמעות ניתן להעניק לחולה לאו דווקא באמצעות התייעצות עמו בנושאים טכניים יומיומיים, אלא גם, ואולי אפילו בעיקר, באמצעות סיוע במציאת תכנים משמעותיים בחייו
לפעמים הטוב שברופאים הגיע לתואר זה מאחר שהוא כה מיומן והוא אכן מתייחס נהדר למחלה של החולה, אך שוכח את האדם החולה, בראותו לפניו מחלה ולא אדם
למילים שאנו אומרים לעצמנו – ישנה השפעה רבה עלינו. הן מושפעות ממה שמתחולל בתוך נפשנו, והן גם משפיעות בחזרה על ההתרחשויות הללו בתוך הנפש. כשאנו משתמשים במילים קיצוניות, חריפות – אנו משפיעים על הנפש שלנו
לפעמים בני אדם מקווים שהם יוכלו לומר דברים במעורפל, או לספר על תחושות וחוויות מבלי למצוא את המילים המדויקות, ושבן או בת הזוג יבינו לבד למה הכוונה. זה אידיאלי, אבל לא תמיד ריאלי
"תוקפנות לא מאפשרת לשיחה להתקיים, מסיבה מאוד פשוטה: כאשר אדם מרגיש מותקף, הוא כלל לא פנוי לשמוע ולהקשיב. הוא עסוק רק בלהגן על עצמו"
כל עוד אנו פנויים מדי, אנו מוצאים זמן לדאוג דאגות שעדיין לא נולדו, ולהיות לחוצים היום ממאורעות שאולי יקרו, וכאשר אנו מתמקדים בלחצים – אנו מעצימים את הבעיה
אם נשים לב, מרבית הלחצים המאיימים עלינו עוסקים בעתיד. לאדם ישנו רצון לדעת מראש כיצד ייראה העתיד שלו ולהכין מראש פתרונות למצבים שיתפתחו במהלך חייו כדי להבטיח לעצמו בטחון. אולם לאמיתו של דבר, הדבר בלתי אפשרי
הססן כרוני מתחיל לשקול את הצדדים לכאן ולכאן, ובמהרה הוא מתבלבל וחושב 5 דקות על נושא שאמור לתפוס לכל היותר חמש שניות
הפחדים יוצרים מעגל שאינו מסתיים. לדוגמה: אדם החושש לדבר בפני אנשים, ולכן, כשהוא נקלע לסיטואציה חברתית הוא מעדיף לשתוק, או להתחמק, כאשר כל התחמקות שכזו משאירה אותו עם תחושה בלתי נעימה ומשמרת את הפחד
אם נעקוב אחרי התפקוד של ילדים בחיי היום יום, נראה שהם מוכנים לקחת על עצמם סיכונים יחסיים, ולהתנסות בהתנסויות חדשות, שמבוגרים חוששים להתנסות בהן
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה