תוריד ת'רגל מהברקס
כשאדם מצליח ליישב את הסתירות שבתוכו – השמים הם הגבול
כשאדם מצליח ליישב את הסתירות שבתוכו – השמים הם הגבול
ככל שהדבר ייראה מוזר, נאבקים לוחמי החופש בקרבות בר אילן נגד עצמם. הם מנסים להדוף לאחור את גבולות השבת מבלי דעת שהם הם הניזוקים הגדולים
הרב משה גרילק היה בן שבע בלבד כאשר הגיעו הנאצים לארצו. בהשגחה פרטית הוא הצליח לחצות את גבול צרפת-שוויץ יחד עם אחותו הקטנה, ובכך ניצלו חייהם. ראיון נדיר ובלעדי על חוויותיו מאותה תקופה
אין צורך להתלהב יותר מדי, כרגע זה קורה בגבולות הפוטושופ בלבד. בואו לראות את שרה נתניהו בכיסוי ראש, יאיר לפיד כרב הראשי לישראל, בר רפאלי עם שביס, נפתלי בנט כחסיד, ולונדון וקירשנבאום כתלמידי חכמים
כשאנו שוהים במחיצת אדם מכובד, קשה לנו להתנהל באופן טבעי. יש גבול כמה זמן אפשר לחיות כך; קשה לחיות לאורך זמן כשכל תנועה נרשמת ונבדקת. תובנות מפרשת שלח
בכל ההיסטוריה, שמאז בריאת העולם, לא היה דור חשוף כדורנו. החברה בימינו חסרת כל גבולות, וכל מה שנועד להיות פרטי ונסתר מן העין, הופך להיות חשוף וציבורי. מה עלינו לעשות על מנת להשיב את הבושה ללחיים?
ארץ מואב השתרעה בתקופת המקרא על מישור הררי גבוה בעבר הירדן המזרחי, אל מול ארץ יהודה. גבולה הדרומי היה נחל זרד, מדרום לים המלח, ובצפון הגיעה לערך עד הר נבו, מול הקצה הצפוני של ים המלח
אנשים רבים רוצים להתחסד עם סביבתם, אך אינם יודעים תמיד מהו גבול הנתינה הראוי, והיכן מגיע הזמן להפסיק. כיצד ניתן לדעת אם במקרה פלוני הדבר הנכון הוא לומר לא, או שנכון דווקא להתאמץ ולעשות חסד מתוך מסירות נפש? הרב ארז משה דורון מסביר את הסוגיה בבהירות ובחכמה מופלאה. חסד ואמת נפגשו
עלינו לשקול רווח מול הפסד. מה יכול לעמוד מול זילות הקשרים, פיזור הדעת, נרקסיזם, העדר גבולות, תחרותיות, מציצנות וחומרנות? יעקב רביבו בהרהורים על רשת הפייסבוק שרבים מתנהלים בתוכה (או שמנהלת אותנו, תלוי איך רואים את זה)
בתוככי ארמון המלוכה של ממלכת מואב, נבלעו בחדר הישיבות המלכותי חברי הממשל בראשות בלק בן ציפור. על הפרק: "היערכות לקראת התקרבותם של ישראל לגבולות המדינה" השרים התבקשו להכין אסטרטגיה לחימה שונה מזו המקובלת, הם ראו את מפלת סיחון ועוג שהיו מעצמות על באותה תקופה ולא רצו אף הם ליפול קרבן בפני ישראל
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה