לשם מה נברא העולם?

שלום וברכה,
 
נשמח לעזור לך בכל שאלה.
 
כשם שרוע נובע מחיסרון, כך טוב נובע משלמות. הרע רוצה לקחת ולהחשיך את האחר, בעוד הטוב רוצה להעניק ולהאיר לאחר. רצון הטוב הוא להטיב, להשפיע. זה טבעו של מי שיש לו הכל - להשפיע לאחרים מטובו האדיר והגדול.
אלוקים הוא יישות מושלמת, אינסופית, על כן הקב"ה הוא טוב מושלם, ורצונו להטיב. 
 
חכמים רבים המשילו זאת לשמש המאירה, אשר אורה מגיע עד לארץ, אלא שהנבראים זוכים להנות מאותה בהתאם לדרגתם (החפרפרת לא תהנה מאור השמש כמו האדם). כך להבדיל, הטוב האלוקי ברא את הנבראים ומטיב להם בדרגות שונות לפי יכולתן, כאשר האדם נמצא בראש הפירמידה - כי הוא קיבל בחירה חופשית, על כן ניתן להטיב לו יותר מכל בריה אחרת.
  
הקב"ה ברא את בני האדם כדי להטיב להם, ובמטרה שיהיו דומים לו וקרובים אליו בעולם הבא. כך נאמר בתורה: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו" (בראשית א', כז). האדם הוא נזר הבריאה. ומבחינה זו אנו דומים לבנים ובנות של הקב"ה: "כי בנים אתם לה' אלוקיכם".
ההטבה הגדולה ביותר שיש היא הרוממות הרוחנית, הגבורה שאותה משיגים באמצעות הנסיונות ומלחמת היצר בעולם הזה, בדומה לספורטאי שמשיג מדליה רק לאחר ניצחון בתחרות קשה. כך הנסיונות והבחירות שלנו בעולם הזה נועדו לרומם אותנו, ולהביאנו לדרגה רוחנית גבוהה, שבה נהיה דומים לבורא עולם בזכות הבחירות שלנו והמעשים שלנו.
 
המטרה של החיים היא לקיים את רצונו של בורא עולם, על ידי תיקון המידות והתגברות על התאוות שלנו, בכך נגדיל את הנשמה שלנו עוד ועוד, ונקרב אותה למקור יוצרה. בעולם הבא, תהיה הנשמה קרובה לקב"ה בגן-עדן לפי קדושת ורמת המעשים שלנו בעולם הזה. התורה היא ספר הוראות היצרן המדריך אותנו כיצד להשיג את ההטבה הגדולה הזו, וכיצד לקיים את רצונו של בורא עולם.
 
"לחם חסד" (לחם של בושה) הוא מושג שמתאר קבלת שכר בעולם הבא בחינם, ולא מתוך מאמץ, בדומה לעני המבקש נדבה. הרעיון שמאחוריו הוא, שהנשמה מטבעה מתביישת לקבל מעמד ושכר על מה שלא השקיעה למענו, לעומת האושר הנצחי שהיא חווה כאשר עמדה בהצלחה בנסיונות. 
 
במילים אחרות, הנשמה זקוקה לבנות את עצמה, ולהשיג את גבורתה על ידי הניסיונות והמצוות, שמתוכן היא זוכה לקרבת האלוקים. המטרה היא להידמות לאלוקים, וכדי להידמות לאלוקים על הנשמה לבחור בכוחות עצמה להתקרב לאלוקים. 
 
יהיה מי שישאל בטעות: "אז למה אלוקים לא ברא את הנשמה ללא בושה?", אך צריך להבין כי אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמתי הוא בעצם הקרבה לה', בכדי להשיג מטרה נכבדה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא באמצעות שקר ודמיון. ה' אמת, ולכן הנשמה צריכה להיות אמתית כדי להידמות לו ולהתקרב אליו באמת. 
 
הסבל והקשיים (הסתירה והניגוד לרצון) הם חלק בלתי נפרד מן ההטבה האלוקית, כי בלעדיהם שיא ההטבה לא תתאפשר, אלא רק הטבה חלקית ומוגבלת.
אין הטבה גדולה יותר לנברא מאשר לתת לו את האינדיבידואליות, העצמאות, היכולת והכוח להיות שותף לבריאת עצמו - אופיו ורצונו. להיות יצור בפני עצמו, ולא רק מכונה שפועלת מכוח המפעיל שלה כבובה על חוטים.
העצמאות הזו, הגבורה הזו, מקורה בהתמודדות עם קשיים וגם דברים הסותרים את הרצון. התהליך לא נוח, אך הוא משתלם, ובסופו מודה הנשמה ליוצרה.
 
כשהקב"ה ברא את העולם, הוא אמר עליו "טוב מאוד", וזאת, כך מלמדים חז"ל, כי בורא עולם הביט בעולמו מתחילה ועד סוף, וראה את התמונה המלאה של תוכניתו מראשית ועד סוף, כפי שנאמר בנביא (ישעיהו פרק מא, ד): "מי פעל ועשה, קורא הדורות מראש? אני ה'". הסבל מרכיב רק חלק מן הפאזל, כמו צל שחור המרכיב חלק בלתי-נפרד מתמונה נפלאה של זריחת שמש בהרים.  
כרגע אינך רואה את התמונה בשלמותה, אלא רק חלק קטן מן הפאזל. רק כאשר תיראה התמונה בשלמותה אז יתגלה שכל חלקיה היו טובים ואכן השיגו את הטוב האלוקי בצורה שאף דרך אחרת לא היתה מסוגלת להשיג. כי הרי הקב"ה תמיד עושה את הטוב ביותר. מספרת הקבלה שכל נשמה, לפני ירידתה לעולם הזה, רואה את כל מה שיהיה בחייה ואומרת "רוצה אני", כי היא מבינה שלא ייתכנו נסיבות חיים טובות יותר להשגת תיקונה.
 
כדי לפשט את התשובה, אנסה לתאר אותה בשלבים:
 
1. רוע כידוע נובע תמיד מחיסרון (אנוכיות, צורך עצמי), לכן הרוע מטבעו לוקח מהאחר.
 
2. הטוב נובע משלמות, לכן הטוב תמיד נותן.
 
3. מי שהוא אינסופי ומושלם, אין אצלו רוע ואין אצלו חסרונות. מכיוון שהוא מושלם הוא מוכרח להיות טוב ומטיב.
 
4. לכן הקב"ה ברא את העולם, את בעלי החיים, ולהבדיל מהם את המלאכים, כדי לתת להם מטובו הנצחי.
 
5. אך הטוב האמיתי של הקב"ה הוא הקירבה אליו. כי הוא יתברך מקור הטוב. הוא האינסוף הנצחי.
 
6. כדי להתקרב לבורא - צריך להידמות אליו. מי שדומה לו ביותר - קרוב אליו ביותר. רק מי שקרוב לקב"ה יוכל להנות משפע אמיתי ונצחי.
 
7. הידמות זו לבורא עולם - לא יכולה להיות מבוססת על שקר או דמיון, כי אלוקים הוא אמת, והקירבה אליו נובעת מההידמות האמיתית אליו יתברך. לכן זיוף ואשליה לא יוכלו לחבר בין הנברא לאלוקים.
 
8. לכן הקב"ה ברא יצור מיוחד במינו שנקרא אדם. האדם לבדו קיבל נשמה אלוקית שהיא הדומה ביותר לקב"ה, וכך ניתנה לו היכולת ליצור או להחריב מכוחו של אלוקים. הבחירה החופשית היא "צלם אלוקים", אשר הופך את הנשמה ליישות אינדיבידואלית. הבחירה האישית היא שמאפשרת לנשמה לקבל את קרבת הבורא מכח רצונה העצמי. לכן אפילו למלאכים אין היכולת להידמות לאלוקים כמו האדם. אמרו על כך חז"ל בגמרא, שאלוקים ממלא כל העולם כולו כפי שהנשמה ממלאת כל הגוף כולו.
 
9. כל היצורים בעולם מקבלים את טובו של אלוקים ללא בחירה, ואפילו המלאכים הגבוהים ביותר. לכן הקירבה שלהם לאלוקים מוגבלת, כי הם אינם דומים אליו. על האדם הוטלה המשימה הגדולה ביותר - להידמות לקב"ה בכח הבחירה העצמית שלו, הנובעת ישירות מאלוקים. האדם חייב לבחור בכוחות עצמו ב-אמת, כדי להידמות לאלוקים ולזכות לקירבתו הנצחית.
 
10. לכן הוצב האדם בעולם של חושך ושל נסיונות, ניתן לו יצר טוב ויצר רע, רצון אלוקי למשמעות רוחנית, ומשיכה נפשית לחומר. באמצעות התורה לומד האדם לשלב בין הרוח לבין החומר, ולהידמות לאלוקים. ההידמות הגבוהה ביותר לאלוקים היא להטיב כמוהו ללא בקשת תמורה. כפי שאלוקים אינו מקבל דבר מן האדם, כך ההידמות הגדולה ביותר אליו תהיה בהקרבה וקיום מצוות "לשמה", שלא על מנת לקבל שכר. זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של הקירבה לקב"ה, וזהו גם הכח הגדול ביותר שקיים בנשמה שניתנה לאדם, זהו כח האהבה.
אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם. כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם. ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת. מטרת הסבל והקשיים היא כדי לתת לנשמה את היכולת להחליט בעצמה אם להתקרב לה' מתוך אהבה, ועל ידי כך היא זוכה לקירבתו באמת.
משמעות החיים של האדם היא האהבה. וכך גילה ה' בתורתו הקדושה (דברים פרק ו, ה): "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (אפילו נוטל את ממונך, אפילו נוטל את נפשך - אהוב אותו בכל לבך. זוהי משמעות חייך על פני האדמה).
 
המטרה האלוקית היתה להתגלות לאדם, כדי לתת לו הוראות יצרן מהו הטוב ומהו הרע, למען ישיג האדם השלם את תכלית חייו ויזכה לעולם הבא. מטרת הבריאה היתה להעמיד עם שיקיים את רצון השם ויזכה לטוב האמיתי. אך רוב הגויים בעולם לא ביקשו את אלוקים ולא רצו להקריב בעבורו. ה' בחר בעם ישראל בגלל שעם ישראל רצה בו, ובזכות אבותיו.
המטרה העיקרית של ה' היתה להעמיד את האדם השלם שמקיים את תורתו, ולכן עם ישראל הוא העם הנבחר, שכל דורש אלוקים יוכל להצטרף אליו. וכך נאמר בתורה: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות פרק יט, ו). ישראל היא הממלכה האלוקית, והנביאים ניבאו שכאשר תגיע הגאולה השלמה, כל הגויים בעולם יכירו באמת ויחיו בשלום עולמי. אהבה אלוקית ואחדות, זוהי משמעות החיים.
 
* * *
 
וכעת כמה דברי אמונה מלב אל לב:
 
יושם לב כי ברגע זה ממש, פועלים בתוך גופנו מיליוני מערכות גאוניות בתחכומן. גופנו בנוי ממיליארדי אטומים שפועלים בתיאום, אפילו התא הקטן ביותר שיש באצבע שלנו מורכב יותר מכל מערכת התחבורה בעיר ניו יורק. הידיים שלנו הם מנופים מורכבים מלאים פרקים תואמים שמאפשרים לנו לתפקד בחיים.
בכל אחת מן העיניים שלנו יש יותר מ-120 מיליון קולטני אור, המאפשרים לנו לקבל תמונה חדה וצבעונית של המציאות סביבנו. בכל יום הלב שלנו מעביר 8000 ליטרים של דם בתוך גופנו - פירוש הדבר כי בשלושה ימים משאבת הלב שלנו היתה מסוגלת למלא בריכת שחייה! אך כל כך הרבה ליטרים של דם דורשים ניקוי רעלים תמידי, ולכן בכל דקה שעוברת הכבד שלנו מסנן 2 ליטר של דם מרעלים.
המח שיש בראשנו הוא פלא הבריאה, ובכל היקום כולו לא נברא מחשב מתוחכם כל כך - מוחנו מפעיל 100 מיליארד נוירונים (תאי עצב) - מספר זה גדול יותר מכל הכוכבים שיש בגלקסיה, וכולם פועלים בתיאום מושלם כדי לאפשר לנו לראות לשמוע לנוע לדבר ולחשוב. ואין כאן המקום לתאר את כל התהליכים המדהימים והמורכבים שפועלים בגופנו.
 
האם יש ספק בכך, שמי שברא כל זאת, יש לו מטרות גדולות בשבילנו?
 
ויושם לב לעובדה שכל המערכות המדהימות הללו - הן רק הכלי החיצוני שניתן לנו בעולם הזה, כדי שהנשמה שלנו תוכל להפעיל את הגוף כמו נהג ברכב. אך מהו המסלול שכל אחד מאיתנו בוחר לעצמו בחיים? האם לא נאמין במי שברא אותנו או נדחה את הטבתו חלילה?
 
הרי אין ספק שמי שיצר את כל המערכת המופלאה והגאונית הזו - ללא ספק יותר חכם מאיתנו, ויודע את מה שאנחנו לא יודעים וגם לא מסוגלים להבין בעולם הזה. רק בורא אינסופי מסוגל לברוא יקום כל כך גדול, וגוף כל כך מתוחכם. הוא יודע את העבר ההווה והעתיד, וכל מה שקורה בעולם. הוא מי שברא את כל תכונות הנפש שלנו, את האינטליגנציה שלנו, את הכשרונות שלנו, את הרצונות הפנימיים ביותר שלנו, את המחשבות שלנו, הרגשות שלנו, וכל מה שקיים בעולמנו. והוא יתברך בחר לברוא כל אחד מאיתנו ולהוריד אותו לעולם הזה, ונתן לו את הגוף הזה, ואת החיים האלה, כי הוא יודע שהמסלול הפרטי שהתווה לו יוביל לבסוף לטובתו.
 
האם לא נבטח שהוא יתברך יודע מה טוב עבורנו? הרי כל דבר שאנו מחשיבים לטובה בעולם הזה, כל הנאה או שמחה שהרגשנו אי פעם בחיינו - הגיעה רק ממנו יתברך. הוא יודע בדיוק מה יעשה אותנו לאדם שמח ומה יעשה אותנו לאדם עצוב, ומה היא התועלת האמיתית שלנו.
עלינו רק לבטוח בו, ולהאמין בו שהוא עושה הכל לטובה. ממש כמו ילד בן שנה שחייב לבטוח באביו ובאמו שיודעים מה טוב עבורו - אפילו כאשר כואב לו, והוא צריך לקבל זריקה מרופא, ולא יודע למה, או כשהוא נאלץ לוותר על חפץ שהוא רוצה להכניס לפיו, ולא מבין מדוע. הוא לא יכול להבין בגילו הקטן את המניעים של הוריו, אך הוא יודע שאביו ואמו אוהבים אותו - כי הם אלה שדואגים לו ומטיבים איתו. 
עלינו להאמין שיש חיים אחרי המוות. ושתכלית העולם הזה היא כדי להטיב לנו בעולם הבא. וגם הייסורים שעוברים בעולם הזה הם חבלי לידה, שנועדו לתקן פגמים בנשמות ולהביא לשלמות הרוחנית.
 
אם החיים האלה באמת לא היו טובים בעבורנו - אז הבורא לא היה בורא אותנו. כי הוא יודע את העתיד וכל מה שקורה בעולם, וברא אותנו בזכות הפוטנציאל האדיר להטיב לנו. הוא יתברך יודע שלבסוף נודה לו. 
אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב", חז"ל סיפרו שלעתיד לבוא, לאחר הגאולה, יודו בני האדם גם על הסבל, ויאמרו עליו הטוב והמטיב. 
ממש כמו אדם חולה שמתרפא אצל רופא מנתח, והוא מודה לרופא בכל לבו על הטיפול המסור בו, כך נבין שכל מה שקורה לנו בעולם הזה נועד לתיקון שלנו מכל הפגמים הרוחניים שדבקו בנו, למען ההטבה הגדולה ביותר, שהיא ההטבה הרוחנית - קירבתו של בורא עולם.
 
אף אדם לא יכול לומר שאינו רוצה במתנה הזו, כשם שתינוק לא יכול לומר שאינו רוצה להיות עשיר ומצליח כשיהיה גדול. אי אפשר לדבר מתוך בורות על התכלית הגבוהה של הנשמות, ובעולם הזה כולנו בורים, וצריכים לבטוח בה'. הידיעה השכלית מוגבלת בגופי חומר אשר עומדים בפני נסיונות בהמיים, אך לשם כך ירדנו לעולם החומרי, כדי לעמוד במבחן זה ולבטוח בטוב האלוקי.
 
צריך לשים לב שכל מה שאנו מגדירים בתור טוב, או בתור רע, בתור צודק, או בתור בלתי צודק - הוא רק האופן שבו ה' יצר את שכלנו.
אלוקים הוא המציאות האמתית, ויצר את הכול - ההגיון והלב. איננו יודעים דבר שאלוקים לא קבע שנדע, איננו אוהבים או מרחמים בלי ה' אשר קבע בנו רגשות אלה, החליט כמה נאהב וכמה נרחם, מה נרצה וכמה נרצה. החכם מבין שה' יתברך נתן לו את חוכמתו, את השכל והרחמים, ולכן יבטח ביוצרו בלב שלם - גם בדברים שאינו מבין עדיין.
 
לסיכום, אמליץ לך לקרוא חוברת קצרה שכתבתי בשם "שיחה גורלית", המתארת דו-שיח עם אלוקים על שאלות רבות באמונה (משמעות החיים, למה אלוקים ברא אותנו ועוד). לקריאת החוברת, נא לחפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית".
 
בברכה,
דניאל בלס