איך אפשר להסביר את המוות של אריאל וכפיר ביבס

שלום וברכה,

כואב הלב מן האסון הקשה והנורא שנעשה על ידי המרצחים, ה' יקום דמם של הקורבנות, ויהיו נשמותיהם צרורות בצרור החיים.

אנו יודעים ומאמינים שהקב"ה עושה הכול לטובה, כי הוא יתברך ברא את העולם בחוכמה בל תשוער, וברא את הנשמות כדי להיטיב להן בגן-עדן, ונתן את הרחמים והאהבה אשר בליבנו - אשר מלמדים אותנו על תכלית הטוב האלוקי, וה' נתן לנו את התורה ברחמיו המרובים, ולכן אנו יודעים שלמרות הייסורים והקשיים שעוברים בעולם הזה, התכלית טובה ורצויה לנשמות, גם אם כעת אין ביכולתנו לראות זאת.

אמליץ מאוד לצפות בהרצאה שנקראת "סוד הצדק העליון": 

חלק א: https://www.hidabroot.org/video/59204
חלק ב: https://www.hidabroot.org/video/59205
חלק ג: https://www.hidabroot.org/video/59206

וגם בהרצאתו של הרב יוסף בן פורת - למה היתה שואה:

https://www.hidabroot.org/video/210100

באמת שכואב הלב לקרוא על מקרים קשים אלו. עם זאת, היהדות מלמדת אותנו ששום דבר לא קורה במקרה ולא לחינם.

בעולם הזה אנחנו נשמות בתוך גוף - קליפה חיצונית, ירדנו לגוף חומר כדי לעמוד בנסיונות. אך העולם הבא הוא המציאות האמתית, שם אין לא רעב ולא מחלות ולא מוות, והנשמות חיות לנצח עם הקב"ה.

עובדה שלבסוף כולנו מזדקנים ונפטרים מן העולם, ולא לוקחים איתנו דבר מלבד מצוות: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט). 

עוד לפני שהנשמה יורדת לעולם, נקבע כמה שנים תחיה, ומה תעבור בעולם הזה.

אמרו חז"ל (נידה דף טז, ב): "מלאך הממונה על ההריון - 'לילה' שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: ריבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה - גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - אינו אומר".
מכאן יצאנו למדים, שעוד בטרם יורד כל אדם לעולם, נקבע עבורו בשמים מה יהיו הנסיונות והקשיים הפרטיים בחייו, אם יהיה עשיר או עני, אם יהיו לו קשיים בפרנסה, אילו מחלות או כאבים יפקדו אותו בחייו וכיוצא באלה. לכל אדם חשבון פרטי משלו, אשר נוגע לעיתים רבות במעשיו ונסיונותיו מגלגולים קודמים, שקובע את מאורעותיו בחיים. אך הבחירה אם להיות צדיק או רשע נתון לגמרי בידינו למרות המצבים החיצוניים. 

למעשה, אפילו הייסורים הקטנים ביותר באים לאדם בחשבון מדוקדק משמים. אמרו חז"ל במסכת ערכין (דף טז, ב): "עד היכן תכלית הייסורין? ...אפילו נתכוונו למזוג לו כוס יין במים חמין ומזגו לו בטעות בצונן, או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין, הרי זה נקרא ייסורים... אפילו נהפך לו חלוקו כשלבשו, והוא צריך לחזור ולהופכו, הרי אלו ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים!"
התורה מכנה את הייסורים "חלאים רעים ונאמנים" (דברים כח, נט), ומסבירים חז"ל שהם רעים בשליחותן, שמייסרים את הגוף, אך גם נאמנים בשבועתן, שהם ניתנים במידה מדויקת ולא יותר ממה שנגזר משמים. 

הקבלה מסבירה שכל האנשים שאנו רואים בעולם הזה, הם גלגולים של אנשים שחיו בדורות קודמים, וחזרו לעולם לתקן עוונות אחרונים. אך באמת שאין לנו הבנה בחשבונות שמים.

רק בעולם הבא נבין כיצד כל הייסורים היו לטובת הנשמה ותיקונה. אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב".

עלינו להאמין שהקב"ה שהוא רחום וחנון, אשר נתן לנו את היכולת לרחם, הוא ודאי יודע כל מה שאנו יודעים, ומבין כל מה שאנו מבינים, והוא מרחם יותר ממה שאנו מרחמים, כי הוא אבי כל הרחמים, ורק ממנו כל הרחמים שלנו מגיעים. ואם בכל זאת פעל בעולמו כפי שפעל, עלינו לבטוח שזו היתה הברירה היחידה, ולא לשכוח שהעולם הזה הוא זמני, והיעד האמיתי של הנשמות היא העולם הבא. הרי יום אחד נביט על הדברים אחרת מן העולם הבא, בתור נשמות, ואז נבין. הקב"ה מתנהג איתנו בצורה הטובה ביותר בשבילנו, גם אם לעיתים נראה לנו כאילו הוא לא מתחשב בנו, הרי הוא נוהג כאב אוהב כלפי ילדיו, וכמו כל אב אוהב, הוא עושה את הטוב ביותר עבור ילדיו גם כשאינם מבינים זאת.

משל יפה מספר על שני תאומים ברחם אמם, תינוק אחד אמר לתינוק השני: "מי אמר שיש לנו אמא? האם אפשר לראותה?", התינוק השני השיב לו: "הרי אמא נמצאת מסביבנו בכל מקום, היא מחייה אותנו בכל רגע, ואנו מרגישים את חומה. בכל רגע אנו מקבלים חמצן דם ומים ומזון דרך חבל הטבור - וכל זה מגיע ממנה, אז אני יודע שהיא דואגת לנו ואוהבת אותנו". אמר לו התינוק הראשון: "אך רע לי פה, והמקום נעשה צר יותר ויותר, וברגע שחבל הטבור יתנתק נמות מיד ללא חמצן. האם זו אמא אוהבת?". השיב לו התינוק השני: "אני רואה במו עיניי שאמא דואגת לנו, היא מאכילה ומשקה אותנו, אין לי ספק שהיא לא הביאה אותנו לעולם כדי לסבול. אני בטוח שיש תכלית מאחורי כל מה שקורה לנו. וגם אחרי שיתנתק חבל הטבור - אני מאמין שיש חיים אחרי הלידה"!

עלינו להאמין שיש חיים אחרי המוות. ושתכלית העולם הזה היא כדי להטיב לנו בעולם הבא. וגם הייסורים שעוברים בעולם הזה הם חבלי לידה, שנועדו לתקן פגמים בנשמות ולהביא לשלמות הרוחנית.

כל אכזריות או קושי לב שאדם חושב שיש אצלו חלילה - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער. 

כן יהי רצון שנזכה לגאולה השלמה בקרוב, ולא נחזה עוד בייסורים והסתר פנים.