חוסר הערכה להורים
- כ"ה אדר א' התשע"ד
שאלה
שלום לכבוד הרב. רציתי ייעוץ בנוגע לתחושות שמלוות אותי, אני ובעלי יראיי שמים ולנו ארבעה ילדים בוגרים, הבכורה בת 24 והצעירה בת 17. ילדינו נולדו לבית דתי מלכתחילה, ברבות השנים שלושה מילדינו שינו את דרכם ובחרו בדרך אחרת. היו זמנים שבבית היו הרבה כעסים ומריבות, בשל סיבה זו, אבל הבנו שאין כמו שלום בית שיכול לשנות את המצב אבל,לי (כאמא) יש תחושות מאוד קשות שהילדים שלנו לא מעריכים אותנו וזוקפים לחובתנו כל דבר שלילי שקורה אצליהם ואילו דבר חיובי זה בזכות עצמם... לדוגמא: כאשר הם מגלים על עצמם תכונה או מראה חיצוני בעייתי היא מוסברת כגנטיקה מאיתנו וכאשר אדם זר מפרגן להם על תכונה חיובית כלשהי זה מעצמם ובוודאי אף פעם לא בא "מהגנטיקה" או מהערכים שנסינו להעניק להם. התחושה כאילו מההורים לא קיבלו שום דבר טוב וזאת למרות כל האהבה והסבלנות שהענקנו. אציין שהילדים מאוד אוהבים אתנו - וזה בא לידי ביטוי רק במקרים או זמנים מסוימים. הנושא גורם לי צער גדול ומביא אותי לידי ייאוש ועצבות. איך עלי להתייחס לנושא? עלי להעיר משהו או שמא אסור ? תודה לכבוד הרב
תשובה
שלום וברכה
זה דרכו של עולם. ילדים לעולם לא יעריכו כראוי את מעשי ההורים. כביכול כל מה שהם קיבלו טוב זה מגיע להם ואין צורך לומר תודה ואת כל הדברים הפחות טובים שקיבלו זה כבר מינוס כי כביכול לא נתנו להם מה שמגיע לה לדעתם על פי כל דין. מצוות כיבוד אב ואם באה לתקן את הדבר שכולנו נדע עד כמה עלינו להכיר תודה להורינו היקרים.
אינני יודע עד כמה יועילו ההערות אבל אוכל לנחמך שבדרך כלל לוקח כמה שנים והילדים נהיים קצת מבוגרים ומבינים שההורים הם הדבר הכי טוב שיש להם עלי אדמות.
בברכה,
בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il