סברה לתשובה, אך לא תשובה מחייבת.

בס´ד יש לי רעיון כתשובה לשאלה. זאת סברה בלבד ואני לא חותם על התשובה, אולי יש סיבות אחרות בנוסף או במקום. אז כך, כמו שאי אפשר לברוא אבן שלא ניתן להרים והתשובה לזה היא שהשם יכול להגביל את עצמו שלא יוכל להרים אפילו אבן בגודל מילימטר ומצד שני כך יכול להרים כל אבן שיש ובכל גודל. אבל הוא לא רוצה להגביל את עצמו. בעצם אין אפשרות לפרדוקס כזה להתקיים. הוא יכול את זה או את זה אבל לא ניתן לעשות את שילובם כי זה סותר. כך לברוא אדם ולתת לו שכר שאומר שבתור נשמה שהיא אלוקית ואין סופית והנאה אינסופית כוללת בתוכה גם שמחה אינסופית אמיתית ואם הוא יתן להם שכר כאילו הם קיימו מצוות כבר זה יהיה שכר קטן יותר כי הנשמה לא זוכרת והיא אינסופית הרי וזה יוראגש מיד חיסרון כי אינסופי יודע שהוא חסר ואז השמחה פחולתה אוטומטית כי הנשמה היא אינסופית. היא לא יכולה לשכוח דברים ואם כן אז היא כבר לא אינסופית וההנאה שלה פחותה יותר ופחות קרובים אליו וגם חוץ מהפרדוקס שאין סופי ירגיש שהוא לא אינסופי אם היא תתקרב אליו ותדע זאת אז ההנאה שלה תיגבר עוד יותר כי היא אחרת זה מעלים ממנה דרגות הנאה גדולות יותר בשטח וגם אם היא לא הייתה שמה לב להבדל אבל זה פרדוקס ואינסופי ישים לב לגבול של ההנאה שלו שהיא מוגבלת ולא אינסופית כי זה פרדוקס. והשמחה האמיתית היא גם הקירבה להשם ולא של גוף בשר ודם שדברים גשמיים רק עולים בראשו. רוחני הוא אינסופי לעומת הגשמי הסופי. מקווה שהסברתי את עצמי טוב.