פסח- גאווה או ענווה?
- כ"ה אדר א' התשע"ד
שאלה
שלום כבוד הרב. רציתי לדעת- הלוא אחד הטעמים הידועים לאיסור חמץ- הוא שהוא מייצג את היצר הרע. כדברי ר´ אלכסנדרי במסכת ברכות: "אנו רוצים לעבוד אותך, רק שהשאור שבעיסה מפריע". וכן פירש הכלי יקר לפרשת צו על הפסוק "מצות תאכל במקום קדוש", שאסור שיהיה במנחה חמץ, שכן לאחר שהאדם עשה תשובה שלמה מכל הלב, הוא בא להקריב קורבן נקי לגמרי מיצר הרע, החמץ. שהרי דרכו לתפוח ולהגדיל את עצמו, כאילו מתגאה. וכיוון שהענווה מביאה לידי יראה, לכן נכנסו בנ"י למצרים לכ-210 שנים של "כור היתוך" שאמור להביא אותם להכנעה וענווה. ואילו אנו רואים בעשר המכות, וגם דרך המדרשים, שבזכותן בני ישראל התחילו לעלות בביטחון העצמי, ולצאת ממ"ט שערי טומאה, והתחילו לקלוט שה´ מגן עליהם, והם העם הנבחר, ועליהם לשמוח בכך. ולאור הדברים האלה, לא ברור לי- בפסח, עלינו להיות שרויים בהכנעה לפני המקום, או שמא אנו מצווים להרגיש בני מלכים, ולהתגאות בכך שאנו העם הנבחר?
תשובה
שלום וברכה
עלינו להודות לבורא עולם על כל הטוב שגמלנו שבחר בנו להיות לו לעם ונשמח מאוד בכך ונודה לשמו בכל יום תמיד. אין בזה כל גאווה, כי כגודל ערכינו הידוע לנו אנו מבינים שיש לנו להתעלות יותר ולא זכינו עדיין לדרגה המתאימה לנו.
בברכה,
בנימין שמואלי
מתחזקים ומתחזקות, רוצים להתייעץ עם רבני הידברות? שלחו מייל אל tamir@htv.co.il או מלאו פרטים כאן, ונחזור אליכם בהקדם >>
